"נמאס לי!"
קראה לילי בתסכול, כשהצליחה אך בקושי לוודא שלא תצטרך להיפגש עם דניאל כשהיא כל-כך מבולבלת.
היא הייתה חייבת לחשוב בהיגיון, להבין מה משמעות המהלכים שלו:
דניאל עד עכשיו היה השקט שבחבורה. בכל מקום שראתה אותו, ובכל מה שתיאר את עצמו -
ניכר בו שהוא חנון כזה, ילד טוב ודי "סאחי".
לאור הסיפור עם המבריזה המסתורית הוא אפילו עשה רושם של תמים - שבחורות בשלות ממנו יכולות לנצל בקלות!
הוא ממש לא נתן את ההרגשה שהוא אחד כזה שיכול להוות איום עליה - הרי היא זו שבוגרת ממנו בכמה שנים וגם כנראה מבחינה אישיותית...
אבל לילי פתאום שאלה את עצמה "האם לא פספסתי משהו?"
אולי היה נוח מאוד להניח שהיות שהיא הבוגרת מבין שניהם, אז זה טבעי ומובן שהיא זו שתלמד אותו מה שהוא צריך לדעת...
זה לא אמור להיות הוא שישדר לה מראש מסר מזהיר: "עדיף לך שלא להקשות עלי"!
אבל במחשבה לאחור - לילי הבינה. לזה הוא התכוון כשביקש את "הפשט הפשוט"...
דניאל התכוון לומר, או יותר נכון להזהיר - שמעכשיו היא צריכה לשכוח את כל מה שידעה, כי הוא זה שיודע את החוקים...
בדיעבד - הוא היה בעצם שונה כשדיבר על קבוצת הכדורגל האהובה עליו. היא אמנם ראתה שמשהו השתנה בצורת התנהגותו כששיתף בטקסים ובשירי האוהדים - הוא נראה נחוש מאוד, ופתאום לא היה אחד כזה שירשה בדיחות על חשבון קבוצתו היקרה... בשאר הדברים היה נראה שהם חולקים הומור משותף, ופתאום תחום שבו הוא והיא לא יכולים לצחוק יחד. תחום שבו דניאל ישר מגיע במגננה סמויה, כנראה כבר חושב על פעמים קודמות שבהן מישהו פגע בתפיסתו את עצמו כחלק חשוב מהקבוצה, כאוהד.
אבל היא התייחסה לזה כסתם תחביב... הרי כל אחד אוהב קבוצת כדורגל כלשהי... לא?... היא לא הייתה מהבנות שמבינות בכדורגל. רק למדה מה ההבדל בין נבדל לפנדל כדי לא לעשות פדיחות.
אז למה להעלות מיוזמתה את הנושא?!
לילי לא שאלה על כך, חשבה או יותר נכון קיוותה שזה יישאר בגבולות המגרש ולא יגיע אליה... בדיעבד כנראה שהייתה צריכה לשאול אותו האם היחס שלה לכדורגל הוא מבחינתו משהו רציני שצריך לדסקס עליו.
היא בכלל לא חשבה על כך לפני כן, אוהדים אחרים שפגשה היו יותר מכילים גם כלפי קבוצות אחרות.
אבל אולי תכונת הקנאות... גם כרגע, כשלילי רואה אותה אצל דניאל רק כלפי תחביב - דווקא חושפת הרבה יותר משחשבה על אופיו?
האם השמרנות הזו שגרמה לה לצייר אותו בדמיונה כ"ילד טוב", בעצם הולכת רק יד ביד עם הקנאות שנחשפה בפניה פתאום?...
עם הסגירות כלפי רעיונות ודעות מבחוץ - והערצה כלפי דעה אחת ויחידה?...
אם היחס לכדורגל מעיד על אופיו של אדם - אז כנראה שלילי ודניאל לא יסתדרו!
לילי לא יכלה לדמיין את עצמה מתרחקת מאנשים רק משום שהם יכולים להוות השפעה נגדית... להתייחס למי שמביע את דעתו השונה כאחד שבא לערער את התפיסה האוהדת עם ביקורות כלשהי.
לילי העדיפה מאז ומעולם לשמוע דעות רבות ומגוונות ולהחליט בעצמה איזו מהן יכולה להשפיע עליה לטובה ואיזה לא.
נראה שחלק מהאוהדים לא פיתחו לעצמם יכולת לחיות בשלום עם ביקורת כלפי הקבוצה, אולי הם פשוט לא מסוגלים להבין מי הם בעצמם בלי ההגדרה הזו של "הצד הצודק והצד הטועה".
פתאום דניאל נראה לה הרבה פחות עדין ממה שחשבה, ולא בקטע טוב. האמירות ש"החליקה" לו ולא ייחסה להן משקל רב נראו לה לפתע יותר בוטות... "הצחוקים שחלקנו תמיד היו על חשבון מישהו, לא?" תהתה עם עצמה.
היא לא הבינה איך לא ראתה את זה עד עכשיו, את המכלול של התנהגותו ולא רק את החלק שמצא חן בעיניה.
תמיד התרכזה בלתקן את הצד שלה, בלשקול ולפענח מדוע השיחות תמיד מגיעות למקומות כאלה... אבל "צריך שניים לטנגו."
זה היה מה שאפשר לה להתעלם מהמכלול, כך הבינה, וזה קרה גם בקשרים קודמים -
היא תמיד הייתה מספרת לעצמה שאולי היא זו שהובילה לצחוקים על חשבון מישהו, שאולי היא צריכה להיות יותר רצינית...
וכך הייתה שומרת בדמיונה את התמונה הראשונית שמצאה חן בעיניה: של בחור שמתעניין גם איך היא מגיבה להצעותיו ורעיונותיו, ששם לב, שרגיש. ולא בחור כזה שנאחז באיזשהו "כן" רפה שאמרה מתוך נימוס כשהציע משהו. שנהיה זחוח אחרי שהסכימה והלכה לקראתו, כבר בטוח שהכול מגיע לו כי עשה את שלו מעל ומעבר!
אם רק יכלה לראות מראש שהבחור לא היה רציני! להבחין שהבחור הוא זה שמוביל תמיד לשיחות של התנשאות, שהתכנים וה"מריבות העקרוניות" שמעניינות אותו הן לרוב בסופו של דבר צחוקים והערות על חשבון מישהו שדווקא היה ממש בסדר, ושכל זה בכלל לא קשור אליה... כל היחס שלו לא מעיד כלום לגביה - להיפך, לילי התרחקה מהנושאים האלה של שיחות סרק כמה שיכלה, העדיפה להעסיק את עצמה בדברים חשובים יותר.
קראה לילי בתסכול, כשהצליחה אך בקושי לוודא שלא תצטרך להיפגש עם דניאל כשהיא כל-כך מבולבלת.
היא הייתה חייבת לחשוב בהיגיון, להבין מה משמעות המהלכים שלו:
דניאל עד עכשיו היה השקט שבחבורה. בכל מקום שראתה אותו, ובכל מה שתיאר את עצמו -
ניכר בו שהוא חנון כזה, ילד טוב ודי "סאחי".
לאור הסיפור עם המבריזה המסתורית הוא אפילו עשה רושם של תמים - שבחורות בשלות ממנו יכולות לנצל בקלות!
הוא ממש לא נתן את ההרגשה שהוא אחד כזה שיכול להוות איום עליה - הרי היא זו שבוגרת ממנו בכמה שנים וגם כנראה מבחינה אישיותית...
אבל לילי פתאום שאלה את עצמה "האם לא פספסתי משהו?"
אולי היה נוח מאוד להניח שהיות שהיא הבוגרת מבין שניהם, אז זה טבעי ומובן שהיא זו שתלמד אותו מה שהוא צריך לדעת...
זה לא אמור להיות הוא שישדר לה מראש מסר מזהיר: "עדיף לך שלא להקשות עלי"!
אבל במחשבה לאחור - לילי הבינה. לזה הוא התכוון כשביקש את "הפשט הפשוט"...
דניאל התכוון לומר, או יותר נכון להזהיר - שמעכשיו היא צריכה לשכוח את כל מה שידעה, כי הוא זה שיודע את החוקים...
בדיעבד - הוא היה בעצם שונה כשדיבר על קבוצת הכדורגל האהובה עליו. היא אמנם ראתה שמשהו השתנה בצורת התנהגותו כששיתף בטקסים ובשירי האוהדים - הוא נראה נחוש מאוד, ופתאום לא היה אחד כזה שירשה בדיחות על חשבון קבוצתו היקרה... בשאר הדברים היה נראה שהם חולקים הומור משותף, ופתאום תחום שבו הוא והיא לא יכולים לצחוק יחד. תחום שבו דניאל ישר מגיע במגננה סמויה, כנראה כבר חושב על פעמים קודמות שבהן מישהו פגע בתפיסתו את עצמו כחלק חשוב מהקבוצה, כאוהד.
אבל היא התייחסה לזה כסתם תחביב... הרי כל אחד אוהב קבוצת כדורגל כלשהי... לא?... היא לא הייתה מהבנות שמבינות בכדורגל. רק למדה מה ההבדל בין נבדל לפנדל כדי לא לעשות פדיחות.
אז למה להעלות מיוזמתה את הנושא?!
לילי לא שאלה על כך, חשבה או יותר נכון קיוותה שזה יישאר בגבולות המגרש ולא יגיע אליה... בדיעבד כנראה שהייתה צריכה לשאול אותו האם היחס שלה לכדורגל הוא מבחינתו משהו רציני שצריך לדסקס עליו.
היא בכלל לא חשבה על כך לפני כן, אוהדים אחרים שפגשה היו יותר מכילים גם כלפי קבוצות אחרות.
אבל אולי תכונת הקנאות... גם כרגע, כשלילי רואה אותה אצל דניאל רק כלפי תחביב - דווקא חושפת הרבה יותר משחשבה על אופיו?
האם השמרנות הזו שגרמה לה לצייר אותו בדמיונה כ"ילד טוב", בעצם הולכת רק יד ביד עם הקנאות שנחשפה בפניה פתאום?...
עם הסגירות כלפי רעיונות ודעות מבחוץ - והערצה כלפי דעה אחת ויחידה?...
אם היחס לכדורגל מעיד על אופיו של אדם - אז כנראה שלילי ודניאל לא יסתדרו!
לילי לא יכלה לדמיין את עצמה מתרחקת מאנשים רק משום שהם יכולים להוות השפעה נגדית... להתייחס למי שמביע את דעתו השונה כאחד שבא לערער את התפיסה האוהדת עם ביקורות כלשהי.
לילי העדיפה מאז ומעולם לשמוע דעות רבות ומגוונות ולהחליט בעצמה איזו מהן יכולה להשפיע עליה לטובה ואיזה לא.
נראה שחלק מהאוהדים לא פיתחו לעצמם יכולת לחיות בשלום עם ביקורת כלפי הקבוצה, אולי הם פשוט לא מסוגלים להבין מי הם בעצמם בלי ההגדרה הזו של "הצד הצודק והצד הטועה".
פתאום דניאל נראה לה הרבה פחות עדין ממה שחשבה, ולא בקטע טוב. האמירות ש"החליקה" לו ולא ייחסה להן משקל רב נראו לה לפתע יותר בוטות... "הצחוקים שחלקנו תמיד היו על חשבון מישהו, לא?" תהתה עם עצמה.
היא לא הבינה איך לא ראתה את זה עד עכשיו, את המכלול של התנהגותו ולא רק את החלק שמצא חן בעיניה.
תמיד התרכזה בלתקן את הצד שלה, בלשקול ולפענח מדוע השיחות תמיד מגיעות למקומות כאלה... אבל "צריך שניים לטנגו."
זה היה מה שאפשר לה להתעלם מהמכלול, כך הבינה, וזה קרה גם בקשרים קודמים -
היא תמיד הייתה מספרת לעצמה שאולי היא זו שהובילה לצחוקים על חשבון מישהו, שאולי היא צריכה להיות יותר רצינית...
וכך הייתה שומרת בדמיונה את התמונה הראשונית שמצאה חן בעיניה: של בחור שמתעניין גם איך היא מגיבה להצעותיו ורעיונותיו, ששם לב, שרגיש. ולא בחור כזה שנאחז באיזשהו "כן" רפה שאמרה מתוך נימוס כשהציע משהו. שנהיה זחוח אחרי שהסכימה והלכה לקראתו, כבר בטוח שהכול מגיע לו כי עשה את שלו מעל ומעבר!
אם רק יכלה לראות מראש שהבחור לא היה רציני! להבחין שהבחור הוא זה שמוביל תמיד לשיחות של התנשאות, שהתכנים וה"מריבות העקרוניות" שמעניינות אותו הן לרוב בסופו של דבר צחוקים והערות על חשבון מישהו שדווקא היה ממש בסדר, ושכל זה בכלל לא קשור אליה... כל היחס שלו לא מעיד כלום לגביה - להיפך, לילי התרחקה מהנושאים האלה של שיחות סרק כמה שיכלה, העדיפה להעסיק את עצמה בדברים חשובים יותר.