אני עייפה, ונראה לי שישנתי בין שלוש לארבע שעות.
אני מרגישה שאני מפעילה על עצמי סטרס.
המוח שלי ללא ספק זקוק לעוד שעות שינה, אבל מכיוון שגם כשאני במיטה אני מטריפה את עצמי, נראה לי עדיף שאני אקום ואהיה ערה קצת ואז אחזור לישון צהריים.
הכרתי מישהו חדש.
למעשה, הכרתי אותו בגלל האדם הקודם, כי הוא אמר עליו שהוא נחמד, וזה לא משהו שמתאים לו להגיד.
אז החלטתי לבדוק את העניין בעצמי, והתחלתי לדבר עם הבחור הנחמד.
שבוע אחרי שאני והאדם הקודם ניתקנו קשר, כתבתי לבחור הנחמד שאני אולי אצא להליכה, והוא הציע להצטרף אליי.
הייתי מאוד עייפה, אבל בכל זאת חשתי שהוא לא סתם אומר, אלא מביע משהו שהוא היה שמח לעשות.
אני יודעת איך זה בני אדם, וממה שראיתי, הבחור הנחמד הוא אדם ישיר, אבל הוא לא יגיד בפירוש אם הוא רציני לגבי מה שהוא אומר.
אז שאלתי אותו, והוא רציני.
הוא הודה שהוא כל שנייה משנה את הנושא בשיחה הזאת כי הוא מתרגש, ואני אמרתי שהיה איזה משפט אחד שלפי הדרך ניסוח שלו, חשבתי שהוא מתרגש, כי הטעויות במשפט היו מהסוג של "לא רואה את המסך" מרוב התרגשות.
הוא כל הזמן מביע את זה שהוא מופתע מכך שאני קולטת אותו.
מסתבר שאנשים רגילים, לא דפוקי ראש כמו האדם שהייתי בקשר איתו, חושבים שאני די חדה.
הוא מתוק.
אז כמובן שכשהוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי, הייתי צריכה לחשוב על זה.
נפגשתי עם אנשים בעבר, אבל... הם היו ילדים, אני הייתי ילדה.
להיפגש עם גבר זה משהו אחר.
וגם כמובן שהגבול בין חברות לרומנטיקה מטושטש, אז זה מוסיף לזה עוד מטען.
האמת, שאם לא הייתי מרגישה לפחות קצת משהו רומנטי בחזרה, כנראה שלא הייתי צריכה לחשוב ופשוט הייתי אומרת כן, כי אני לא אסרב לחברות טובה.
למרות שביררתי את העניין איתו, והוא אמר לי שהוא אכן מקווה שזה יוביל לזוגיות אבל שנראה לו שחברות זה מקום שבו יהיה לשנינו הכי טוב להתחיל... הודיתי בפניו, אחרי שעיכלתי כל מיני דברים יוצאי דופן שהוא אמר, שאני צריכה לחשוב על זה ושכמובן שבשביל חברות אז כן, אבל זה לא בדיוק מרגיש כמו חברות.
זה קשה להסביר.
זה גם קשה שאני לא רואה פגמים.
יש משהו קצת מושלם מדי, ואתם יודעים מה אומרים, אם זה טוב מכדי להיות אמיתי אז זה לא אמיתי.
אבל אני לא מרגישה שאני נסחפת.
כאילו, אני לא מרגישה שזה גדול עליי.
למרות שהוא מבוגר ממני בהרבה שנים... הוא לא מדבר אליי כאילו אני ילדה קטנה.
הוא לא דומיננטי, וכנראה שברושם ראשוני הוא לא נראה חכם במיוחד, אבל הוא מוציא ממני משהו הגנתי.
כאילו... זה קשה להסביר.
הוא פשוט מתוק.
והדרך שבה הוא מדבר אליי כל כך שונה ממה שאני מכירה.
הוא כאילו, רוצה להרעיף עליי אהבה, והוא ממש כתב את זה, שזה מה שהוא רוצה לעשות ושלא אכפת לו שימותו מקנאה.
יש הרבה שאני לא יודעת עליו, אבל אני לא מרגישה שיש בו משהו שאני לא קולטת.
שהוא מסתורי, או מורכב מדי עבורי.
יש בו איזשהו שילוב מיוחד, שמצד אחד נורא קל לי לראות את הילד הפנימי שלו, והוא כל כך מתוק ובא לי להגן עליו מאנשים שמזלזלים בו וחושבים שהוא לא חכם.
ומצד שני, אני גם מרגישה בנוח להיות ילדה בעצמי, ולהביע את הרגשות המורכבים שלי, ושם אני מרגישה את הניסיון חיים שלו ואת ביטחון שלו.
זה מבלבל.
כאילו, דיברתי איתו לפני, אבל זה כאילו איכשהו בכל זאת בא לי בבום.
כי הוא כאילו - מוכן.
אבל אני בכלל לא הייתי מודעת לכל הדברים האלה שמתחת לפני השטח, אפילו שהוא דיבר אליי בחיבה קיצונית, חשבתי שזה סתם דיבורים באוויר.
הוא גם הסביר לי מה אני גורמת לו להרגיש.
משהו בזה שאני איתו, יום אחר יום, עשה לו משהו, כאילו הוא בדרך כלל מצפה מאנשים לא להישאר כמו שאני נשארת.
זה פשוט מבלבל... אחרי קשר עם אדם שנראה שיש לו בעיה עם כל מי שאני, ולהכיר מישהו שאוהב בי כל כך הרבה דברים, ומעריך את התכונות הטבעיות שלי במקום לנסות לשנות אותי... זה מתסבך.
אני כאילו מחכה לכאפה.
היא יכולה להיות הרבה דברים שונים.
א. הוא לא רואה אותי כמו שאני, ויש לו פנטזיות לא ראליות לגביי.
ב. יש משהו שהוא לא סיפר לי ויפריע לי כשאני אגלה.
ג. אני אגלה שאני מרגישה שאני לא מחבבת אותו עד כדי כך.
ד. זה יהיה גדול עליי.
הכאפה יכולה להיות גם משהו חדש, משהו שלא חוויתי עד היום ואיני יכולה להיזהר ממנו.
ובכל זאת, אין לי כוח לגשש.
אין לי כוח לנסות לגרום לעצמי להרגיש ודאות מסוימת, דרך החקירות שלי, אם אני באופן טבעי לא מתעניינת בדברים עד כדי כך, כנראה שאני לא באמת צריכה לדעת המון.
גם יש בי משהו שמעדיף להכיר אנשים קודם כל פיזית, ואז להתקרב אליהם דרך שיחות מרחוק.
זה שהוא רוצה לראות אותי, ומוכן כבר עכשיו, מכניס אותי למצב שבו במקום להיות סבלנית עם האדם האחר, אני צריכה להיות סבלנית עם עצמי.
כי שוב, זה בא לי בבום.
ואמא שלי תרצח אותי כמובן, אבל בואו, לעצבן את אמא שלי זה פלוס.
אני תוהה אם אמא שלי יותר שתלטנית ממה שאני חושבת...
מצד אחד אני נחנקת בבית הזה, מצד שני, אני חושבת שלראות מההורים שלי כמה שיותר זה טוב.
אפילו שהיה להם ויכוח מכוער שבו הם דיברו כאילו הם רוצים להתגרש, אבל אבא שלי היה רציני, ואמא שלי זילזלה והתחילה לדבר על לחלק את הרכוש.
קשה לי להאמין שבאמת מחכה לי משהו טוב יותר בהמשך הדרך, ואני מתכוונת להמשך הקרוב, לא לעוד כמה שנים מהיום.
זה קשה להרגיש ביטחון כשבבית שלי, דברים כל הזמן מתפרקים.
אבל בחזרה לבחור הנחמד.
איך שאני מרגישה היום, זה מאוד שונה מאיך שהרגשתי בכל שאר הפעמים האלו כשהכרתי מישהו חדש.
הייתי נואשת למשהו, שקיוויתי שמישהו ייתן לי.
היום אני לא מרגישה נואשת.
אבל זה רק גורם לכל הסיטואציה עוד יותר להרתיע אותי, כי הכול חדש במקרה הזה, אני לא מזהה דפוס שאני מכירה.
זה אומר שאין לי שום שליטה על מה שיקרה, אם אני אחליט בסופו של דבר, כן להיפגש עם הבן אדם.
זה יהיה ממש לא אחראי מצידי פשוט להיפגש עם אדם מבוגר ממני, שאני בקושי מכירה.
יש לי את הקול של האדם הקודם בראש, מזהיר אותי שאני אלמד בדרך הקשה, שאני תמימה ושאני איפגע.
אבל מה זה עוזר לי האזהרות האלה, בסופו של דבר הוא פגע יותר מכל אדם אחר שהוא רואה כמסוכן.
אני צריכה לחשוב על זה.
אמרתי לבחור הנחמד כבר, שלדעתי אנחנו לא מכירים מספיק זמן, ולזמן יש משמעות, ושבעוד שבועיים אחשוב על זה שוב.
הוספתי גם שבכל אופן הבנתי שהוא מוכן כבר, אז אם יתחשק לי פשוט ללכת על זה לפני, אני אגיד לו.
הוא אמר שזה מרגיש לו טוב ונכון כל מה שאני אומרת.
הוא כזה מתוק.
איזה כיף זה להתחבר אל מישהו שפשוט נהנה מהנוכחות שלי, ולא מאיים עליי בשום צורה.
יש משהו גם בקשר הזה ספציפית, שלא מרגיש כמו... כאילו אני מחייה את העבר, או מנסה לראות את העתיד.
זה גם חדש ומרגש, אבל גם לא מעורר ציפיות מיוחדות.
זה פשוט כיף.
בינתיים.
הייתי חייבת להוסיף בינתיים?
אני מניחה שכן.
הכאפה אולי תבוא.
והיא אולי לא.
בכל אופן אני מניחה שזה בריא לי, לחוות קשר שהוא שונה מהדפוס.
(18/5/26 12:07)
אני מרגישה שאני מפעילה על עצמי סטרס.
המוח שלי ללא ספק זקוק לעוד שעות שינה, אבל מכיוון שגם כשאני במיטה אני מטריפה את עצמי, נראה לי עדיף שאני אקום ואהיה ערה קצת ואז אחזור לישון צהריים.
הכרתי מישהו חדש.
למעשה, הכרתי אותו בגלל האדם הקודם, כי הוא אמר עליו שהוא נחמד, וזה לא משהו שמתאים לו להגיד.
אז החלטתי לבדוק את העניין בעצמי, והתחלתי לדבר עם הבחור הנחמד.
שבוע אחרי שאני והאדם הקודם ניתקנו קשר, כתבתי לבחור הנחמד שאני אולי אצא להליכה, והוא הציע להצטרף אליי.
הייתי מאוד עייפה, אבל בכל זאת חשתי שהוא לא סתם אומר, אלא מביע משהו שהוא היה שמח לעשות.
אני יודעת איך זה בני אדם, וממה שראיתי, הבחור הנחמד הוא אדם ישיר, אבל הוא לא יגיד בפירוש אם הוא רציני לגבי מה שהוא אומר.
אז שאלתי אותו, והוא רציני.
הוא הודה שהוא כל שנייה משנה את הנושא בשיחה הזאת כי הוא מתרגש, ואני אמרתי שהיה איזה משפט אחד שלפי הדרך ניסוח שלו, חשבתי שהוא מתרגש, כי הטעויות במשפט היו מהסוג של "לא רואה את המסך" מרוב התרגשות.
הוא כל הזמן מביע את זה שהוא מופתע מכך שאני קולטת אותו.
מסתבר שאנשים רגילים, לא דפוקי ראש כמו האדם שהייתי בקשר איתו, חושבים שאני די חדה.
הוא מתוק.
אז כמובן שכשהוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי, הייתי צריכה לחשוב על זה.
נפגשתי עם אנשים בעבר, אבל... הם היו ילדים, אני הייתי ילדה.
להיפגש עם גבר זה משהו אחר.
וגם כמובן שהגבול בין חברות לרומנטיקה מטושטש, אז זה מוסיף לזה עוד מטען.
האמת, שאם לא הייתי מרגישה לפחות קצת משהו רומנטי בחזרה, כנראה שלא הייתי צריכה לחשוב ופשוט הייתי אומרת כן, כי אני לא אסרב לחברות טובה.
למרות שביררתי את העניין איתו, והוא אמר לי שהוא אכן מקווה שזה יוביל לזוגיות אבל שנראה לו שחברות זה מקום שבו יהיה לשנינו הכי טוב להתחיל... הודיתי בפניו, אחרי שעיכלתי כל מיני דברים יוצאי דופן שהוא אמר, שאני צריכה לחשוב על זה ושכמובן שבשביל חברות אז כן, אבל זה לא בדיוק מרגיש כמו חברות.
זה קשה להסביר.
זה גם קשה שאני לא רואה פגמים.
יש משהו קצת מושלם מדי, ואתם יודעים מה אומרים, אם זה טוב מכדי להיות אמיתי אז זה לא אמיתי.
אבל אני לא מרגישה שאני נסחפת.
כאילו, אני לא מרגישה שזה גדול עליי.
למרות שהוא מבוגר ממני בהרבה שנים... הוא לא מדבר אליי כאילו אני ילדה קטנה.
הוא לא דומיננטי, וכנראה שברושם ראשוני הוא לא נראה חכם במיוחד, אבל הוא מוציא ממני משהו הגנתי.
כאילו... זה קשה להסביר.
הוא פשוט מתוק.
והדרך שבה הוא מדבר אליי כל כך שונה ממה שאני מכירה.
הוא כאילו, רוצה להרעיף עליי אהבה, והוא ממש כתב את זה, שזה מה שהוא רוצה לעשות ושלא אכפת לו שימותו מקנאה.
יש הרבה שאני לא יודעת עליו, אבל אני לא מרגישה שיש בו משהו שאני לא קולטת.
שהוא מסתורי, או מורכב מדי עבורי.
יש בו איזשהו שילוב מיוחד, שמצד אחד נורא קל לי לראות את הילד הפנימי שלו, והוא כל כך מתוק ובא לי להגן עליו מאנשים שמזלזלים בו וחושבים שהוא לא חכם.
ומצד שני, אני גם מרגישה בנוח להיות ילדה בעצמי, ולהביע את הרגשות המורכבים שלי, ושם אני מרגישה את הניסיון חיים שלו ואת ביטחון שלו.
זה מבלבל.
כאילו, דיברתי איתו לפני, אבל זה כאילו איכשהו בכל זאת בא לי בבום.
כי הוא כאילו - מוכן.
אבל אני בכלל לא הייתי מודעת לכל הדברים האלה שמתחת לפני השטח, אפילו שהוא דיבר אליי בחיבה קיצונית, חשבתי שזה סתם דיבורים באוויר.
הוא גם הסביר לי מה אני גורמת לו להרגיש.
משהו בזה שאני איתו, יום אחר יום, עשה לו משהו, כאילו הוא בדרך כלל מצפה מאנשים לא להישאר כמו שאני נשארת.
זה פשוט מבלבל... אחרי קשר עם אדם שנראה שיש לו בעיה עם כל מי שאני, ולהכיר מישהו שאוהב בי כל כך הרבה דברים, ומעריך את התכונות הטבעיות שלי במקום לנסות לשנות אותי... זה מתסבך.
אני כאילו מחכה לכאפה.
היא יכולה להיות הרבה דברים שונים.
א. הוא לא רואה אותי כמו שאני, ויש לו פנטזיות לא ראליות לגביי.
ב. יש משהו שהוא לא סיפר לי ויפריע לי כשאני אגלה.
ג. אני אגלה שאני מרגישה שאני לא מחבבת אותו עד כדי כך.
ד. זה יהיה גדול עליי.
הכאפה יכולה להיות גם משהו חדש, משהו שלא חוויתי עד היום ואיני יכולה להיזהר ממנו.
ובכל זאת, אין לי כוח לגשש.
אין לי כוח לנסות לגרום לעצמי להרגיש ודאות מסוימת, דרך החקירות שלי, אם אני באופן טבעי לא מתעניינת בדברים עד כדי כך, כנראה שאני לא באמת צריכה לדעת המון.
גם יש בי משהו שמעדיף להכיר אנשים קודם כל פיזית, ואז להתקרב אליהם דרך שיחות מרחוק.
זה שהוא רוצה לראות אותי, ומוכן כבר עכשיו, מכניס אותי למצב שבו במקום להיות סבלנית עם האדם האחר, אני צריכה להיות סבלנית עם עצמי.
כי שוב, זה בא לי בבום.
ואמא שלי תרצח אותי כמובן, אבל בואו, לעצבן את אמא שלי זה פלוס.
אני תוהה אם אמא שלי יותר שתלטנית ממה שאני חושבת...
מצד אחד אני נחנקת בבית הזה, מצד שני, אני חושבת שלראות מההורים שלי כמה שיותר זה טוב.
אפילו שהיה להם ויכוח מכוער שבו הם דיברו כאילו הם רוצים להתגרש, אבל אבא שלי היה רציני, ואמא שלי זילזלה והתחילה לדבר על לחלק את הרכוש.
קשה לי להאמין שבאמת מחכה לי משהו טוב יותר בהמשך הדרך, ואני מתכוונת להמשך הקרוב, לא לעוד כמה שנים מהיום.
זה קשה להרגיש ביטחון כשבבית שלי, דברים כל הזמן מתפרקים.
אבל בחזרה לבחור הנחמד.
איך שאני מרגישה היום, זה מאוד שונה מאיך שהרגשתי בכל שאר הפעמים האלו כשהכרתי מישהו חדש.
הייתי נואשת למשהו, שקיוויתי שמישהו ייתן לי.
היום אני לא מרגישה נואשת.
אבל זה רק גורם לכל הסיטואציה עוד יותר להרתיע אותי, כי הכול חדש במקרה הזה, אני לא מזהה דפוס שאני מכירה.
זה אומר שאין לי שום שליטה על מה שיקרה, אם אני אחליט בסופו של דבר, כן להיפגש עם הבן אדם.
זה יהיה ממש לא אחראי מצידי פשוט להיפגש עם אדם מבוגר ממני, שאני בקושי מכירה.
יש לי את הקול של האדם הקודם בראש, מזהיר אותי שאני אלמד בדרך הקשה, שאני תמימה ושאני איפגע.
אבל מה זה עוזר לי האזהרות האלה, בסופו של דבר הוא פגע יותר מכל אדם אחר שהוא רואה כמסוכן.
אני צריכה לחשוב על זה.
אמרתי לבחור הנחמד כבר, שלדעתי אנחנו לא מכירים מספיק זמן, ולזמן יש משמעות, ושבעוד שבועיים אחשוב על זה שוב.
הוספתי גם שבכל אופן הבנתי שהוא מוכן כבר, אז אם יתחשק לי פשוט ללכת על זה לפני, אני אגיד לו.
הוא אמר שזה מרגיש לו טוב ונכון כל מה שאני אומרת.
הוא כזה מתוק.
איזה כיף זה להתחבר אל מישהו שפשוט נהנה מהנוכחות שלי, ולא מאיים עליי בשום צורה.
יש משהו גם בקשר הזה ספציפית, שלא מרגיש כמו... כאילו אני מחייה את העבר, או מנסה לראות את העתיד.
זה גם חדש ומרגש, אבל גם לא מעורר ציפיות מיוחדות.
זה פשוט כיף.
בינתיים.
הייתי חייבת להוסיף בינתיים?
אני מניחה שכן.
הכאפה אולי תבוא.
והיא אולי לא.
בכל אופן אני מניחה שזה בריא לי, לחוות קשר שהוא שונה מהדפוס.
(18/5/26 12:07)