בהיעדר יכולת לדבר על העניין בצורה הגיונית המתאימה לגילה - בהיעדר כתובת לפרוק את רגשותיה מול כל אחד שרק יסכים לשמוע - פרט לדניאל כמובן...
לילי מצאה את עצמה תוססת יותר ויותר, מלבה את עצמה במחשבות על כמה ש"כל-כך לא בסדר איך שהדברים התפתחו!"
אם זה היה קורה בתקופה אחרת, בתקופה שבה היא כבר הייתה בפגישות קבועות עם פסיכולוגית - כל הבלגן הזה בטח היה נראה אחרת בתכלית!
הפסיכולוגית הייתה מלמדת אותה לשים דברים בפרופורציות... וכל זה. לילי כבר הייתה מוצאת עבודה רצינית, אולי אפילו מתחתנת עם מישהו שלא גורם לה להתנהג כמו ילדה בת עשר...
אבל עכשיו, כשהמצב הוא המצב - לילי רק התרחקה יותר ויותר מהפרופורציות של הדבר הזה. הרי זה היה בסך הכול עוד דייט רגיל עם בחור, הכי שגרתי. היא לא ידעה האם היא רוצה להמשיך את הקשר איתו בכלל, אך לפתע ההתנצחות עם דניאל הפכה להיות הסיכוי היחיד שלה. בדמיונה - להביא את הטיעון המנצח היה להציל את כל עולמה הרוחני המוטל על הכף!
לילי החלה מתכננת מבלי משים מחאה: הגברים ה"חרטטנים" האלה! אותם צעירים שמתיימרים לייצג את כולם. מי ידע שגם דניאל כזה??? הוא הרי היה נראה בהתחלה כל-כך אחר: ביישן, רגיש, איש טוב ומוסרי. דיבר על ערכים גבוהים, שבר את הסטיגמה על רדידותם של גברים צעירים בני גילו. תמיד הצרה על "נדחפותם" של בני גילה קדימה, וזאת בלי שיש להם בהכרח משהו להציע, משהו בעל ערך שאין לה, ולכן כביכול הם טיפסו והיא לא.
אבל לאט-לאט, בלי ששמה לב - ה"נאום" שלו האדיר אותו יותר ויותר... הדיבור החלקלק שכנראה כבר כנראה נוסה על לא מעט בנות ניבט בין השורות כשבחנה את דבריו של דניאל בדיעבד. ההתפעמות מערכים ומהפוטנציאל שיש בכלל ישראל. והכול רק כמס שפתיים! ואם מקשיבים טוב שומעים ברקע "אני, אני..."
איך דניאל מנסה לגייס לשורותיו את כל מי שהוא "גם וגם", כל מי שנגד קיצוניות... כל מי שרוצה להאמין קודם כל בלב שלו עצמו, בלי שיכתיבו לו איך להתנהג בשם ציפיות של אחרים.
הוא שכנע את לילי, שרק הסכימה להקשיב מנימוס - שכולם טועים, לא רואים כמה זה אפשרי... ורק היא, לילי - זו שמתחילה לראות. בסאבטקסט הוא בעצם הקסים אותה במילים: "רק את... מיוחדת."
וכשלא השתכנעה, בכל זאת היא לא בת עשר ולא תתפתה למחמאות מזרים למחצה - המציא "מתחרות" שימשכו את תשומת ליבה! אין בחורה שקטה שלא מרגישה מאויימת מהסגנון הדומיננטי של בחורות ש"תופסות גברים" בלי להתאמץ. דניאל ידע את זה. וליתר ביטחון הציג לה הצגה שלו לצד חברי לב ונפש. הצגה שבה הוא לא יכול להבחין בה, בלילי - כשהם בסביבתו... הם חברים כל כך טובים! אי אפשר להפריד ביניהם!!! ולילי מרגישה מתחרה, אך כזו שאין לה איך לנצח כי היא לא מוכרת ואהובה כמו החבר מהצד השני.
וכל זה - את כל ההצגה הזו - דניאל אירגן רק כדי לחזור ולבטל את כל ה"דרמה שלה" בקשר לעניין. לשכנע אותה שזה בעצם מוזר שהיא מרגישה תחרות...
"כל השאר???" הוא כאילו התפלא בלי מילים, "לילי - מה מעניינות אותך כל השאר? אל תשימי לב אליהן! הן מתעלמות מהאמת הפשוטה: דתיים וחילוניים יכולים לחיות יחד בלי שום בעיה, בעצם זה מה שכולנו רוצים!!!"
האם הוא יודע על הקשר בין לילי לבין הודיה? מעולם לא ראה אותן ביחד, אבל זה בעצם לא ממש משנה! הוא התסיס את לילי וגרם לה לחשוב שתפסיד הכול לבחורה כזו שקשה לנצח בתחרות איתה... וכל זאת סתם כדי שתהיה ללילי סיבה להתעניין במה שהוא מציע. סתם כדי שהיא תגיד לעצמה: "טוב, את הבחור הזה הודיה לא תגנוב לי, וגם לא אף בת דומיננטית וקולנית אחרת!..."
אז היא, לילי, לפי הסאבטקסט של דברי דניאל - יכולה להיות חלק מהפתרון או חלק מהבעיה.
בשיטה הזו אין "באמצע": לילי יכולה להישאר הבעיה, יכולה להישאר עם מי שעוד לא "גילה את האור"... עם מי, שכמו אימו של דניאל בעצם - עוד נאחז ב"עולם הישן" הזה של מלחמה בין דתיים וחילונים.
הרי אימם של דניאל ואריאל לא רוצה את הודיה ככלה בשל המחשבה שהיא לא מספיק דתייה. היא, כמו הורים רבים - מייחסת חשיבות רבה ללבושה של הודיה, למכללה שבה למדה, לחברות שבחרה ול"עבודת המידות" שהיא עושה...
אם לילי תמשיך לטעון שיש צורך להחליט אם אתה רוצה להיות דתי או חילוני, ושיש חשיבות להחלטה שלה עצמה ולמסע שעברה כדי "לצאת מארון הקודש"...
מיד בעיני הודיה, בטח גם בעיני אריאל ודניאל - היא תיחשב ל"עריקה" שערקה מהדור שלה. היא נידתה את עצמה מהצעירים, ומצטרפת לאנשי "המאה הקודמת". לדור ההורים שעדיין שופט בתמימותו את השידוך הפוטנציאלי על סגנון לבוש ומוסד לימודים...
הדור שנאחז במה שהיה ולא מבין שהעולם השתנה!
שנשגב מבינתו שנשים צעירות ומאמינות רוצות גם להיראות יפות וטרנדיות, ולא רק לתפוס שידוך שיאשר להן שהן מספיק צנועות!
לילי החלה זונחת את כל העיסוקים האחרים, וכל הערב רשמה לעצמה רעיונות וטיעונים, משתדלת אך בקושי להתחמק מהמנהג העצבני לכרסם את קצה העט.
לילי מצאה את עצמה תוססת יותר ויותר, מלבה את עצמה במחשבות על כמה ש"כל-כך לא בסדר איך שהדברים התפתחו!"
אם זה היה קורה בתקופה אחרת, בתקופה שבה היא כבר הייתה בפגישות קבועות עם פסיכולוגית - כל הבלגן הזה בטח היה נראה אחרת בתכלית!
הפסיכולוגית הייתה מלמדת אותה לשים דברים בפרופורציות... וכל זה. לילי כבר הייתה מוצאת עבודה רצינית, אולי אפילו מתחתנת עם מישהו שלא גורם לה להתנהג כמו ילדה בת עשר...
אבל עכשיו, כשהמצב הוא המצב - לילי רק התרחקה יותר ויותר מהפרופורציות של הדבר הזה. הרי זה היה בסך הכול עוד דייט רגיל עם בחור, הכי שגרתי. היא לא ידעה האם היא רוצה להמשיך את הקשר איתו בכלל, אך לפתע ההתנצחות עם דניאל הפכה להיות הסיכוי היחיד שלה. בדמיונה - להביא את הטיעון המנצח היה להציל את כל עולמה הרוחני המוטל על הכף!
לילי החלה מתכננת מבלי משים מחאה: הגברים ה"חרטטנים" האלה! אותם צעירים שמתיימרים לייצג את כולם. מי ידע שגם דניאל כזה??? הוא הרי היה נראה בהתחלה כל-כך אחר: ביישן, רגיש, איש טוב ומוסרי. דיבר על ערכים גבוהים, שבר את הסטיגמה על רדידותם של גברים צעירים בני גילו. תמיד הצרה על "נדחפותם" של בני גילה קדימה, וזאת בלי שיש להם בהכרח משהו להציע, משהו בעל ערך שאין לה, ולכן כביכול הם טיפסו והיא לא.
אבל לאט-לאט, בלי ששמה לב - ה"נאום" שלו האדיר אותו יותר ויותר... הדיבור החלקלק שכנראה כבר כנראה נוסה על לא מעט בנות ניבט בין השורות כשבחנה את דבריו של דניאל בדיעבד. ההתפעמות מערכים ומהפוטנציאל שיש בכלל ישראל. והכול רק כמס שפתיים! ואם מקשיבים טוב שומעים ברקע "אני, אני..."
איך דניאל מנסה לגייס לשורותיו את כל מי שהוא "גם וגם", כל מי שנגד קיצוניות... כל מי שרוצה להאמין קודם כל בלב שלו עצמו, בלי שיכתיבו לו איך להתנהג בשם ציפיות של אחרים.
הוא שכנע את לילי, שרק הסכימה להקשיב מנימוס - שכולם טועים, לא רואים כמה זה אפשרי... ורק היא, לילי - זו שמתחילה לראות. בסאבטקסט הוא בעצם הקסים אותה במילים: "רק את... מיוחדת."
וכשלא השתכנעה, בכל זאת היא לא בת עשר ולא תתפתה למחמאות מזרים למחצה - המציא "מתחרות" שימשכו את תשומת ליבה! אין בחורה שקטה שלא מרגישה מאויימת מהסגנון הדומיננטי של בחורות ש"תופסות גברים" בלי להתאמץ. דניאל ידע את זה. וליתר ביטחון הציג לה הצגה שלו לצד חברי לב ונפש. הצגה שבה הוא לא יכול להבחין בה, בלילי - כשהם בסביבתו... הם חברים כל כך טובים! אי אפשר להפריד ביניהם!!! ולילי מרגישה מתחרה, אך כזו שאין לה איך לנצח כי היא לא מוכרת ואהובה כמו החבר מהצד השני.
וכל זה - את כל ההצגה הזו - דניאל אירגן רק כדי לחזור ולבטל את כל ה"דרמה שלה" בקשר לעניין. לשכנע אותה שזה בעצם מוזר שהיא מרגישה תחרות...
"כל השאר???" הוא כאילו התפלא בלי מילים, "לילי - מה מעניינות אותך כל השאר? אל תשימי לב אליהן! הן מתעלמות מהאמת הפשוטה: דתיים וחילוניים יכולים לחיות יחד בלי שום בעיה, בעצם זה מה שכולנו רוצים!!!"
האם הוא יודע על הקשר בין לילי לבין הודיה? מעולם לא ראה אותן ביחד, אבל זה בעצם לא ממש משנה! הוא התסיס את לילי וגרם לה לחשוב שתפסיד הכול לבחורה כזו שקשה לנצח בתחרות איתה... וכל זאת סתם כדי שתהיה ללילי סיבה להתעניין במה שהוא מציע. סתם כדי שהיא תגיד לעצמה: "טוב, את הבחור הזה הודיה לא תגנוב לי, וגם לא אף בת דומיננטית וקולנית אחרת!..."
אז היא, לילי, לפי הסאבטקסט של דברי דניאל - יכולה להיות חלק מהפתרון או חלק מהבעיה.
בשיטה הזו אין "באמצע": לילי יכולה להישאר הבעיה, יכולה להישאר עם מי שעוד לא "גילה את האור"... עם מי, שכמו אימו של דניאל בעצם - עוד נאחז ב"עולם הישן" הזה של מלחמה בין דתיים וחילונים.
הרי אימם של דניאל ואריאל לא רוצה את הודיה ככלה בשל המחשבה שהיא לא מספיק דתייה. היא, כמו הורים רבים - מייחסת חשיבות רבה ללבושה של הודיה, למכללה שבה למדה, לחברות שבחרה ול"עבודת המידות" שהיא עושה...
אם לילי תמשיך לטעון שיש צורך להחליט אם אתה רוצה להיות דתי או חילוני, ושיש חשיבות להחלטה שלה עצמה ולמסע שעברה כדי "לצאת מארון הקודש"...
מיד בעיני הודיה, בטח גם בעיני אריאל ודניאל - היא תיחשב ל"עריקה" שערקה מהדור שלה. היא נידתה את עצמה מהצעירים, ומצטרפת לאנשי "המאה הקודמת". לדור ההורים שעדיין שופט בתמימותו את השידוך הפוטנציאלי על סגנון לבוש ומוסד לימודים...
הדור שנאחז במה שהיה ולא מבין שהעולם השתנה!
שנשגב מבינתו שנשים צעירות ומאמינות רוצות גם להיראות יפות וטרנדיות, ולא רק לתפוס שידוך שיאשר להן שהן מספיק צנועות!
לילי החלה זונחת את כל העיסוקים האחרים, וכל הערב רשמה לעצמה רעיונות וטיעונים, משתדלת אך בקושי להתחמק מהמנהג העצבני לכרסם את קצה העט.