לילי שקלה האם עליה לחזור לטיפול הפסיכולוגי:
בעבר דיברה עם חלק מהמטפלות שהיו לה על בחורים שהתעניינה בהם, או על כאלה שיצאה איתם. יחד הן ניסו לברר עד כמה עמוק מה שלילי מרגישה, האם זה רק "קראש" רגעי או שיש כאן משהו עמוק.
האם דניאל שווה את הסיכון שכרוך בחזרה לטיפול פסיכולוגי עם כל הקשיים למצוא מטפלת מתאימה?
אמנם לילי התעניינה בדעתן ובעצותיהן של הנשים הבשלות ממנה, במיוחד אלו המבינות דבר או שניים בתחום הנפש ויכולות לייעץ באופן אובייקטיבי...
מצד שני היא תהתה לפעמים "האם אני מטופלת קשה?..." כשנאלצה לעבור בין מטפלות, כשנפגעה מכאלה שלחצו עליה לשתף דווקא בנושאים המורכבים והאשימו אותה בכישלון הטיפול...
כולן הבחינו שזוגיות זה הנושא היחיד שהיא נפתחת לשיחה עליו איתן. אך חלק ראו זאת כפגם באופייה, כצורך נואש ואולי מטופש להסתיר את משפחתה או את אמונתה ולהישאר בנושאים הקלילים... ואילו חלק, החלק הקטן יותר של מטפלות שפגשה - ניסו להגיע לליבה.
עבורה זה היה מובן מדוע היא לא אהבה לנתח את חייה עם אנשים זרים... אנשים זרים, כך למדה מילדות - יכולים להראות לך פנים מחייכות, אבל לא בהכרח מעוניינים להכיר אותך באמת. ואם עוד מכניסים למשוואה הזו את העובדה שמשלמים לפסיכולוגית כדי להשתתף בשיחה - זה גורם ללילי לחשוש שהיא לא מספיקה בפני עצמה, ולהתלבט אם בכלל כדאי להיכנס לכל הסיפור הזה של פסיכולוגיות שלא באמת רוצות להכיר אותה...
אבל למרות חוסר החיבה לפעולות הנדרשות בטיפול - לילי בכל זאת הייתה אדם נדיב וחיובי, לכן ניסתה לדחות בנימוס את הדיבור בתחומים מסוימים שהפסיכולוגית בחרה להעלות. נושאים כמו הקשר עם ההורים, הדת, העבודה... צרמו לה. מבחוץ היא נתפסה כמשדרת קור ואולי אפילו אדישות.
אבל כשהיא מצאה פסיכולוגית שלא נרתעה מהגישה ה"מתנשאת" לכאורה, כשסוף סוף נמצאה פסיכולוגית ספציפית שראתה מתחת לתדמית: את הפגיעות הרבות שספגה לילי, את האופן שבו זה עיצב את התנהגותה, ואת החששות הרבים שלה להיפגע שוב ואפילו חזק הרבה יותר-
איתה לילי הסכימה לדבר בחפץ לב. דווקא סיקרן את לילי לשמוע מה יש לה לומר, ומצידה היא שיתפה יותר ויותר מידע, ולאט לאט העזה לנגוע גם בנושאים שהציגה בהתחלה כטאבו (גם אם מתוך נימוס רק רמזה לפסיכולוגית שתעדיף שלא לשוחח עליהם, אבל שפת גופה הסגירה: "זה לא יקרה").
לילי שיתפה פעולה בעיקר משום שעניין אותה לדעת האם הפסיכולוגית חושבת שהיא צריכה לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד נוסף עם הבחור שמצא חן בעיניה, ולקדם את אותו קשר שדיברו עליו - או לא? ואם לא אז למה...
למעשה זה היה התחום היחיד שלילי באמת הרגישה שהיא יכולה להפיק ממנו ערך, שבאמת משתלם לדבר עליו באופן פתוח עם אישה זרה ומבוגרת ממנה, למרות החשש שזה יעכיר את היחסים ביניהן - במקרה שהיא והפסיכולוגית יגיעו למחלוקת רצינית בקשר למשהו.
עם הוריה לא תמיד היה נעים לדבר על זוגיות, בעיקר כשהתחילו לפתח ציפיות.
ומן הצד השני - לילי לא הכירה את סיפור הרקע של הפסיכולוגית, ולא יכלה לשקול את עמדתה כשהיא מבינה לעומק מאיזה ניסיון הפסיכולוגית "תכלס" שואבת את עצותיה. הרי לכל אחד השקפה שונה בתחום הזה, וגם הטיפול הפסיכולוגי לא יכול לנטרל במאה אחוז דעות שאינן אובייקטיביות: כל אחת מהן גדלה בבית אחר וראתה דפוסי זוגיות שונים. כל אחת חוותה קשרים אחרים, נכזבים או מוצלחים...
כל אחת טיפלה שונה בפגיעות שספגה.
כל אחת מגדירה הצלחה בזוגיות באופן שונה. זה יכול לגרום הרבה חוסר הבנה, חילוקי דעות ומבוכה.
ברור ש"האדם שמאחורי הפסיכולוג" ניכר גם בחדר הטיפולים, ולמרות ההקלה שביכולת לשתף מישהי זרה ולא את אמא שלה בנושא המביך לעיתים -
העצות שאמא של לילי נתנה לה היו בדרך כלל יותר מדויקות ספציפית למקרים שקורים ללילי - לעומת ההמלצות הפסיכולוגיות. בחדר הטיפול תמיד הופיעו בסוף דיבורים גבוהים על אהבה, הצלחה, אושר - ועוד כל מיני מילים שלילי המנומסת לא הצליחה לדרוש מהפסיכולוגיות להסביר ולתת דוגמא איך המילים האלה, היפות - מתבטאות בחיים האמיתיים.
לפעמים היה נדמה ללילי שהפסיכולוגיות מסתפקות במבט המתרשם שלה, אותו מבט שהמורים שלה כל כך אהבו כשהסבירו חומר חדש -
ואחרי שהיא יוצאת מחדר הטיפולים... הן שוכחות ממנה בדיוק כמו שהמורים שכחו ממנה, כשגילתה להם בביישנות שלא באמת הבינה את החומר שלימדו כמו שהייתה צריכה.
שההתרשמות הזו שלה הייתה רק כלפיי ה"פרומו" שהציגו, והם עדיין אמורים להראות לה את ה"סרט המלא" עליו שילמה.
שהם צריכים לעשות יותר כדי להגיע לליבה, ושגם לנאמנות שלה יש גבול...
את זה הם לא אהבו לשמוע, ולילי הסיקה בייאוש שאם כל אלה שהתחייבו לכך - בסוף לא אהבו לשמוע על הזכויות שלה... אף אחד אחר גם לא יאהב.
אז לצאת לחיפושים עכשיו אחרי עוד פסיכולוגית - אחת כזו שלא תרצה רק לקוחה נאמנה שלא מעלה שום טענות???
...או להחליט לבד מה עליה לעשות עם דניאל?!
בעבר דיברה עם חלק מהמטפלות שהיו לה על בחורים שהתעניינה בהם, או על כאלה שיצאה איתם. יחד הן ניסו לברר עד כמה עמוק מה שלילי מרגישה, האם זה רק "קראש" רגעי או שיש כאן משהו עמוק.
האם דניאל שווה את הסיכון שכרוך בחזרה לטיפול פסיכולוגי עם כל הקשיים למצוא מטפלת מתאימה?
אמנם לילי התעניינה בדעתן ובעצותיהן של הנשים הבשלות ממנה, במיוחד אלו המבינות דבר או שניים בתחום הנפש ויכולות לייעץ באופן אובייקטיבי...
מצד שני היא תהתה לפעמים "האם אני מטופלת קשה?..." כשנאלצה לעבור בין מטפלות, כשנפגעה מכאלה שלחצו עליה לשתף דווקא בנושאים המורכבים והאשימו אותה בכישלון הטיפול...
כולן הבחינו שזוגיות זה הנושא היחיד שהיא נפתחת לשיחה עליו איתן. אך חלק ראו זאת כפגם באופייה, כצורך נואש ואולי מטופש להסתיר את משפחתה או את אמונתה ולהישאר בנושאים הקלילים... ואילו חלק, החלק הקטן יותר של מטפלות שפגשה - ניסו להגיע לליבה.
עבורה זה היה מובן מדוע היא לא אהבה לנתח את חייה עם אנשים זרים... אנשים זרים, כך למדה מילדות - יכולים להראות לך פנים מחייכות, אבל לא בהכרח מעוניינים להכיר אותך באמת. ואם עוד מכניסים למשוואה הזו את העובדה שמשלמים לפסיכולוגית כדי להשתתף בשיחה - זה גורם ללילי לחשוש שהיא לא מספיקה בפני עצמה, ולהתלבט אם בכלל כדאי להיכנס לכל הסיפור הזה של פסיכולוגיות שלא באמת רוצות להכיר אותה...
אבל למרות חוסר החיבה לפעולות הנדרשות בטיפול - לילי בכל זאת הייתה אדם נדיב וחיובי, לכן ניסתה לדחות בנימוס את הדיבור בתחומים מסוימים שהפסיכולוגית בחרה להעלות. נושאים כמו הקשר עם ההורים, הדת, העבודה... צרמו לה. מבחוץ היא נתפסה כמשדרת קור ואולי אפילו אדישות.
אבל כשהיא מצאה פסיכולוגית שלא נרתעה מהגישה ה"מתנשאת" לכאורה, כשסוף סוף נמצאה פסיכולוגית ספציפית שראתה מתחת לתדמית: את הפגיעות הרבות שספגה לילי, את האופן שבו זה עיצב את התנהגותה, ואת החששות הרבים שלה להיפגע שוב ואפילו חזק הרבה יותר-
איתה לילי הסכימה לדבר בחפץ לב. דווקא סיקרן את לילי לשמוע מה יש לה לומר, ומצידה היא שיתפה יותר ויותר מידע, ולאט לאט העזה לנגוע גם בנושאים שהציגה בהתחלה כטאבו (גם אם מתוך נימוס רק רמזה לפסיכולוגית שתעדיף שלא לשוחח עליהם, אבל שפת גופה הסגירה: "זה לא יקרה").
לילי שיתפה פעולה בעיקר משום שעניין אותה לדעת האם הפסיכולוגית חושבת שהיא צריכה לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד נוסף עם הבחור שמצא חן בעיניה, ולקדם את אותו קשר שדיברו עליו - או לא? ואם לא אז למה...
למעשה זה היה התחום היחיד שלילי באמת הרגישה שהיא יכולה להפיק ממנו ערך, שבאמת משתלם לדבר עליו באופן פתוח עם אישה זרה ומבוגרת ממנה, למרות החשש שזה יעכיר את היחסים ביניהן - במקרה שהיא והפסיכולוגית יגיעו למחלוקת רצינית בקשר למשהו.
עם הוריה לא תמיד היה נעים לדבר על זוגיות, בעיקר כשהתחילו לפתח ציפיות.
ומן הצד השני - לילי לא הכירה את סיפור הרקע של הפסיכולוגית, ולא יכלה לשקול את עמדתה כשהיא מבינה לעומק מאיזה ניסיון הפסיכולוגית "תכלס" שואבת את עצותיה. הרי לכל אחד השקפה שונה בתחום הזה, וגם הטיפול הפסיכולוגי לא יכול לנטרל במאה אחוז דעות שאינן אובייקטיביות: כל אחת מהן גדלה בבית אחר וראתה דפוסי זוגיות שונים. כל אחת חוותה קשרים אחרים, נכזבים או מוצלחים...
כל אחת טיפלה שונה בפגיעות שספגה.
כל אחת מגדירה הצלחה בזוגיות באופן שונה. זה יכול לגרום הרבה חוסר הבנה, חילוקי דעות ומבוכה.
ברור ש"האדם שמאחורי הפסיכולוג" ניכר גם בחדר הטיפולים, ולמרות ההקלה שביכולת לשתף מישהי זרה ולא את אמא שלה בנושא המביך לעיתים -
העצות שאמא של לילי נתנה לה היו בדרך כלל יותר מדויקות ספציפית למקרים שקורים ללילי - לעומת ההמלצות הפסיכולוגיות. בחדר הטיפול תמיד הופיעו בסוף דיבורים גבוהים על אהבה, הצלחה, אושר - ועוד כל מיני מילים שלילי המנומסת לא הצליחה לדרוש מהפסיכולוגיות להסביר ולתת דוגמא איך המילים האלה, היפות - מתבטאות בחיים האמיתיים.
לפעמים היה נדמה ללילי שהפסיכולוגיות מסתפקות במבט המתרשם שלה, אותו מבט שהמורים שלה כל כך אהבו כשהסבירו חומר חדש -
ואחרי שהיא יוצאת מחדר הטיפולים... הן שוכחות ממנה בדיוק כמו שהמורים שכחו ממנה, כשגילתה להם בביישנות שלא באמת הבינה את החומר שלימדו כמו שהייתה צריכה.
שההתרשמות הזו שלה הייתה רק כלפיי ה"פרומו" שהציגו, והם עדיין אמורים להראות לה את ה"סרט המלא" עליו שילמה.
שהם צריכים לעשות יותר כדי להגיע לליבה, ושגם לנאמנות שלה יש גבול...
את זה הם לא אהבו לשמוע, ולילי הסיקה בייאוש שאם כל אלה שהתחייבו לכך - בסוף לא אהבו לשמוע על הזכויות שלה... אף אחד אחר גם לא יאהב.
אז לצאת לחיפושים עכשיו אחרי עוד פסיכולוגית - אחת כזו שלא תרצה רק לקוחה נאמנה שלא מעלה שום טענות???
...או להחליט לבד מה עליה לעשות עם דניאל?!