בשבוע שלפני פורים לילי החליטה שהגיע הזמן שיהיה גם לה כיף בחונכות!
בזמן האחרון היא השקיעה עוד ועוד בכל שיעור, ומשום מה היא הרגישה את העול הזה, את הצורך לעזור למרינה - אפילו יותר.
אחרי ההרצאה לכיתה ד' שבה גילתה שמרינה כבר מצאה חברות - לילי נכנסה לסחרור לא רציונלי... המפגש עם מרינה בתוך הכיתה, הדעות ששמעה, השאלות שענתה עליהן - לא עזבו אותה בתום ההרצאה שהעבירה. היא החלה לדון עם עצמה בשאלות פילוסופית לגבי תפקיד החונכת:
מה חונכת שכל-כך הצליחה אמורה לעשות מעכשיו?... לכאורה משמח מאוד שהצליחה לחבר ילדה לא מקובלת לחלק מהילדים בכיתתה, אבל היא חייבת לשאול את שאלת ה"קיטבג"...
מה היא, החונכת - תעשה עם עצמה בחונכות הזו מעכשיו, כשמה שהוגדר לה על ידי לילך רכזת המתנדבים כבר לא רלוונטי?
האם בכלל להתייעץ עם לילך, או שזה סתם יהרוס?...
מרינה תפסה את העיקרון של ליצור חברויות, והמשיכה לפתח אותן בעצמה. היא עשתה את השינוי הזה הרבה יותר מהר מהמצופה, ואולי לילי ולילך היו צריכות לקחת בחשבון שמרינה שונה ממרבית הילדים, היא בכל זאת מחוננת! והציפיות שלפיהן יצרו את התוכנית לחונכות התבססו על חונכות לילדה ממוצעת - ולא לילדה מחוננת(!)
אז מצד אחד כל בנאדם נורמלי, במקום לילי, היה אומר: יופי! פחות עבודה בשבילי!!!
ולילי לא הייתה בטוחה עד כמה היא נורמלית כרגע, כי לא הצליחה להפסיק לרחם על עצמה ולתהות:
"מה יהיה איתי? עם כל השאיפות שפתאום יצטרכו להשתנות??? עכשיו התברר שמרינה זקוקה לי פחות ממה ששיערנו בהתחלה...
ועכשיו גם מובן שאנה, אמה של מרינה, לא ממש טעתה... באמת, כמו שאמרה - לקחתי על עצמי יותר מדי ורציתי להרגיש תורמת, ועכשיו אני מרגישה לא נחוצה!..."
אולי אם זה היה השיעור האחרון בשנה, ולילי הייתה יכולה להתנחם בכך שלפחות בתכנון השנתי עם לילך צדקה - היה יותר קל לספוג את האכזבה שטעתה מול אנה.
אבל שום דבר לא הלך לפי התוכנית - נותרו עוד מספר חודשים עד סיום השנה, חודשים שצריך למלא איכשהו.
מרינה כבר יזמה את ההרצאה נגד חרם, יוזמה שיהיה קשה להתעלות עליה. היא גם כבר צברה ביטחון חברתי: במפגשי החונכות שתיהן חלקו סיפורים אישיים על חרם והתגברות, שיתפו אחת את השנייה מה נותן להן השראה, כמו מי הן חולמות להיות ומה הן יכולות כבר עכשיו לתכנן וליזום...
בלי להרגיש מרינה נפתחה, שיתפה וראתה שהשד לא כל-כך נורא...
ואחרי כל ההתלהבות - לראות ילדה סגורה נפתחת כמו פרח יפיפה - צוברת ביטחון וגאה בעצמה!...
יהיה מאכזב כל-כך למלא את הזמן במתמטיקה, כמו שביקשה אנה מלכתחילה...
לילי נלחמה בהכרח לקבל את תומה של החונכות המלהיבה. לחזור לשיעור מתמטיקה אומר סיום עידן היותה של לילי המורה המגניבה שהייתה עדה ואולי אפילו אחראית ישירה לכל השינוי שחל בילדה.
היא התעקשה למצוא דרך להמשיך את ההצלחה. ידעה שזה לא הגיוני - אבל הייתה בטוחה שאם רק תוכל איכשהו להתעלות על כל מה שעשתה... אם תנתח מה בדיוק אמרה למרינה, מה הן המילים המדויקות שגרמו לכל הקסם הזה לקרות - אז איכשהו, גם ללילי עצמה תהיה תקווה!
שמחתה של לילי הייתה רבה, כשממש לפני השיעור בשבוע פורים, הגיעה סוף סוף למסקנה, אחרי הדיונים הפילוסופיים המתישים.
היא החליטה על "נהפוך הוא"!
כמובן רק עד שתמצא את הפתרון האמיתי והרציני... היא פשוט תיתן למרינה להוביל.
אך שמחתה של מרינה, כשפגשה בה בחצר, הייתה רבה שבעתיים! מרינה השוויצה במשלוחי המנות מהחברות, והיא הגישה ללילי משלוח מנות מהודר עם עוגיות מעשה ידיה.
בתוך המשלוח היה גם פתק אישי שלילי התביישה לקרוא מול מרינה, התביישה להראות עד כמה החונכות השפיעה גם עליה, המורה...
החליטה לשמור על "פאסון".
כל הדרך הביתה אחרי השיעור, פיזמה לעצמה שירי פורים והסתקרנה בהחלט: "מה כתוב שם???!!!!"
בזמן האחרון היא השקיעה עוד ועוד בכל שיעור, ומשום מה היא הרגישה את העול הזה, את הצורך לעזור למרינה - אפילו יותר.
אחרי ההרצאה לכיתה ד' שבה גילתה שמרינה כבר מצאה חברות - לילי נכנסה לסחרור לא רציונלי... המפגש עם מרינה בתוך הכיתה, הדעות ששמעה, השאלות שענתה עליהן - לא עזבו אותה בתום ההרצאה שהעבירה. היא החלה לדון עם עצמה בשאלות פילוסופית לגבי תפקיד החונכת:
מה חונכת שכל-כך הצליחה אמורה לעשות מעכשיו?... לכאורה משמח מאוד שהצליחה לחבר ילדה לא מקובלת לחלק מהילדים בכיתתה, אבל היא חייבת לשאול את שאלת ה"קיטבג"...
מה היא, החונכת - תעשה עם עצמה בחונכות הזו מעכשיו, כשמה שהוגדר לה על ידי לילך רכזת המתנדבים כבר לא רלוונטי?
האם בכלל להתייעץ עם לילך, או שזה סתם יהרוס?...
מרינה תפסה את העיקרון של ליצור חברויות, והמשיכה לפתח אותן בעצמה. היא עשתה את השינוי הזה הרבה יותר מהר מהמצופה, ואולי לילי ולילך היו צריכות לקחת בחשבון שמרינה שונה ממרבית הילדים, היא בכל זאת מחוננת! והציפיות שלפיהן יצרו את התוכנית לחונכות התבססו על חונכות לילדה ממוצעת - ולא לילדה מחוננת(!)
אז מצד אחד כל בנאדם נורמלי, במקום לילי, היה אומר: יופי! פחות עבודה בשבילי!!!
ולילי לא הייתה בטוחה עד כמה היא נורמלית כרגע, כי לא הצליחה להפסיק לרחם על עצמה ולתהות:
"מה יהיה איתי? עם כל השאיפות שפתאום יצטרכו להשתנות??? עכשיו התברר שמרינה זקוקה לי פחות ממה ששיערנו בהתחלה...
ועכשיו גם מובן שאנה, אמה של מרינה, לא ממש טעתה... באמת, כמו שאמרה - לקחתי על עצמי יותר מדי ורציתי להרגיש תורמת, ועכשיו אני מרגישה לא נחוצה!..."
אולי אם זה היה השיעור האחרון בשנה, ולילי הייתה יכולה להתנחם בכך שלפחות בתכנון השנתי עם לילך צדקה - היה יותר קל לספוג את האכזבה שטעתה מול אנה.
אבל שום דבר לא הלך לפי התוכנית - נותרו עוד מספר חודשים עד סיום השנה, חודשים שצריך למלא איכשהו.
מרינה כבר יזמה את ההרצאה נגד חרם, יוזמה שיהיה קשה להתעלות עליה. היא גם כבר צברה ביטחון חברתי: במפגשי החונכות שתיהן חלקו סיפורים אישיים על חרם והתגברות, שיתפו אחת את השנייה מה נותן להן השראה, כמו מי הן חולמות להיות ומה הן יכולות כבר עכשיו לתכנן וליזום...
בלי להרגיש מרינה נפתחה, שיתפה וראתה שהשד לא כל-כך נורא...
ואחרי כל ההתלהבות - לראות ילדה סגורה נפתחת כמו פרח יפיפה - צוברת ביטחון וגאה בעצמה!...
יהיה מאכזב כל-כך למלא את הזמן במתמטיקה, כמו שביקשה אנה מלכתחילה...
לילי נלחמה בהכרח לקבל את תומה של החונכות המלהיבה. לחזור לשיעור מתמטיקה אומר סיום עידן היותה של לילי המורה המגניבה שהייתה עדה ואולי אפילו אחראית ישירה לכל השינוי שחל בילדה.
היא התעקשה למצוא דרך להמשיך את ההצלחה. ידעה שזה לא הגיוני - אבל הייתה בטוחה שאם רק תוכל איכשהו להתעלות על כל מה שעשתה... אם תנתח מה בדיוק אמרה למרינה, מה הן המילים המדויקות שגרמו לכל הקסם הזה לקרות - אז איכשהו, גם ללילי עצמה תהיה תקווה!
שמחתה של לילי הייתה רבה, כשממש לפני השיעור בשבוע פורים, הגיעה סוף סוף למסקנה, אחרי הדיונים הפילוסופיים המתישים.
היא החליטה על "נהפוך הוא"!
כמובן רק עד שתמצא את הפתרון האמיתי והרציני... היא פשוט תיתן למרינה להוביל.
אך שמחתה של מרינה, כשפגשה בה בחצר, הייתה רבה שבעתיים! מרינה השוויצה במשלוחי המנות מהחברות, והיא הגישה ללילי משלוח מנות מהודר עם עוגיות מעשה ידיה.
בתוך המשלוח היה גם פתק אישי שלילי התביישה לקרוא מול מרינה, התביישה להראות עד כמה החונכות השפיעה גם עליה, המורה...
החליטה לשמור על "פאסון".
כל הדרך הביתה אחרי השיעור, פיזמה לעצמה שירי פורים והסתקרנה בהחלט: "מה כתוב שם???!!!!"