אני לא רוצה לכתוב, אבל אני כותבת כי אני רואה שמה שאני מרגישה עכשיו בגוף, גורם לי לחפש משהו שיוסת אותי.
זה לא רגש שלילי, להפך, זאת התרגשות מטורפת - שגורם לי להרגיש מבולבלת ומפוזרת, כי מרוב שאני מתרגשת, משהו בי מתנתק וגורם לי להרגיש שאין לי קרקע.
אני קרובה ללהגשים את החלום שלי.
ועכשיו כשאני קרובה, אני מתחילה לחוש הרבה פחד מהעתיד עם החלום הזה - כי אני אהיה בסדר מאושרת, אבל אם אני אפתח את הפה ואספר לאנשים הלא נכונים על זה, אני אהיה בצרות.
אז עכשיו זה רגע של להושיב את עצמי לשיחה רצינית, ולהסביר לעצמי, למה יש דברים שעדיף להסתיר.
במיוחד כשהם ממש פאקינג נהדרים.
אני יודעת שככה זה אמור להיות, שהדבר הזה שאני קרובה מאוד ללהגשים, לא אמור להתגלות לאנשים אקראיים, אלא רק לאנשים שאני בוחרת לשתף אותם מתוך מודעות למה שאני אומרת ולמי.
אבל זה עדיין קשה רגשית... לבקש מעצמי להתבגר, וללמוד לסתום את הפה, כי בקרוב מאוד, אני אצטרך לדעת איך לעשות את זה.
אני כנראה אוכל לספר רק לאדם אחד, כשאני אצליח.
ויש עוד אדם שסיפרתי לו מה אני מנסה לעשות, וקצת היה המום מכך שאני באמת מאמינה בטירוף הזה, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לספר לו.
אין שום צורך לספר לו, הוא לא יבוא וישאל אותי על זה, אבל אם הוא יבוא וישאל... זה יהיה קשה, אבל אני אצטרך להסתיר.
אני אצטרך לשמור על שתיקה ולתת לו לחשוב מה שהוא רוצה.
לשקר זאת לא אופציה עבורי, אני מאמינה ששקרים הורסים את העולם, אז - לסתום את הפה.
כאילו, רק לכתוב את זה "לסתום את הפה", מרגיש כל כך חרא עבורי.
אבל יש משהו מאוד חשוב שאני צריכה להבין כרגע, ושאנשים סביבי ניסו להגיד לי הרבה פעמים - יש דברים שאני לא אמורה לדבר עליהם, יש אנשים שאני לא יכולה לדעת מה יעשו עם המידע הזה, וזה כולל גם דברים שאני יודעת ואומרת על אחרים.
אני צריכה להפוך למישהי, שלא מדברת על דברים שעדיף לא לדבר עליהם, כי הם עלולים לפגוע במישהו, גם אם לדעתי הם לא, יש המון אנשים שהדברים הקטנים שאני יודעת עליהם והשיתוף שלהם עם אחרים - פוגע בהם.
למדתי לא לדבר על זה, כשמשהו ממש קשה וכואב קורה לי.
אין שום... תועלת מזה.
עכשיו אני צריכה ללמוד גם לא לדבר על הדברים הטובים, וזה קשה כשדברים טובים לא קורים לך בדרך כלל.
מצאתי קסם בעולם, איך אני יכולה לא לדבר על זה עם כולם?
העתיד שלי כל כך בהיר, השמיים הם הגבול עבורי, אני עומדת להגשים את התכלית שלי בעולם, ולהוכיח שכל הדברים המטופשים שאני אומרת נכונים.
ועכשיו רגע לפני, כי אני יודעת מה אני מרגישה, אני ממש קרובה להגשים את זה - אני צריכה ללמוד לסתום את הפה?
זה פשוט קשה, ואין לי מושג למה זה כל כך קשה.
אולי כי אני לא אוהבת סודות.
אבל הסוד הזה יכול להיות סוד נהדר... הסוד הזה יכול להיות כמו... פינה סודית ביער.
זה יהיה בסדר.
כמובן שזה נוגע לי באיזושהי נקודה רגישה, בתור מישהי בילדות לא ממש הסתכלו עליה והתעניינו בה, ומישהי שלא היה לה עם מי לחלוק את הדברים שהיא אוהבת במשך רוב חייה.
אני אצטרך להתגבר על זה, ולהפסיק להגיב מהמקום הפצוע הזה.
אני פשוט כל כך אוהבת לחלוק.
אני זוכרת כשהייתי ממש קטנה, היו לי כל מיני תכשיטים קטנים ודברים יפים כאלה, וחברה בהסעה הסתכלה על זה ומשהו בתגובה שלה, גרם לי לתת לה את מה ששלי.
אני לא יודעת למה עשיתי את זה... זה לא שהיו לי הרבה דברים יפים.
אבל כנראה זה משהו בנפש שעדיין נוכח, כי גם נתתי לחברה את המחליק שלי, כי היא השתמשה בו יותר ממני, בתקופה שלא השתמשתי בו בכלל, והיא רצתה כמו שלי.
גם לשבת שעתיים להחליק את השיער לא היה משהו שרציתי לחוות שוב, אז פשוט נתתי לה אותו.
אני צריכה ללמוד להגן על מה ששלי.
לסתום את הפה, זאת רק עוד דרך להגן על אנשים סביבי ועל עצמי.
יש לי כל כך הרבה טוב לתת, אבל יש אנשים שמסיבות שאני לא מבינה, ירצו לרסק אותי בגלל אותי.
אני לא ממש מבינה את זה, אני לא מאמינה שככה זה באמת - אבל הטבע האנושי הוא לא משהו שאני מומחית אליו.
ההפך, אנשים אומרים לי כמה שאני תמימה.
החיים אני בונה לעצמי, חייבים להיות נסתרים, אני מבינה את זה.
אני אצליח לעשות משהו מדהים, שאף אחד לא עשה לפניי, ואני אצטרך לסתום את הפה.
החרא הזה בוגר לי מדי.
אבל אין מה לעשות אני מניחה, חלק משמעותי מלהתבגר זה ללמוד איך להגן על עצמך, ולפעמים יש בזה הקרבה כלשהי.
אצלי זה בעיקר הקרבה רגשית, כי להסתיר זה לא משהו שאני אוהבת לעשות, בעיקר לא כשזה משהו טוב.
כשזה משהו רע, כבר למדתי שעדיף לשמור את לעצמי.
חרא של דברים עדיין קורים לי מדי פעם, אבל אני כבר לא מבטאת את זה באותה הדרך כמו בעבר.
אם הצלחתי להחזיק את עצמי מלשתף דברים רעים, אני אצליח לשמור לעצמי גם את הדברים הטובים.
יהיה בסדר.
אני לא יודעת למה זה כזה אתגר רגשי עבורי כרגע, אבל אני אתגבר ואתבגר.
זה קצת מרגיש כרגע כאילו עשיתי לעצמי "שיחה", וחלק ממני נפגע ממה שנאמר בשיחה הזאת, אבל הוא גם מבין למה זה חשוב עבורי.
לסתום את הפה, זה לא דיכוי, זה משהו שמראה בגרות וגם מעניק תחושת בטיחות לאחרים סביבי שהם פחות ספר פתוח ממני.
מותר לי להמשיך להיות ספר פתוח, אבל הדבר הזה שאני עומדת להגשים, יצטרך להיות סוד שרק מעטים יודעים.
ואני חושבת שאני אחסום את עצמי מלהגשים את זה, עד שאני אהיה בטוחה שאני מוגנת ויכולה להרשות לעצמי לחוות את זה, ושאני לא אשים את עצמי בסכנה.
(10/5/26 12:14)
זה לא רגש שלילי, להפך, זאת התרגשות מטורפת - שגורם לי להרגיש מבולבלת ומפוזרת, כי מרוב שאני מתרגשת, משהו בי מתנתק וגורם לי להרגיש שאין לי קרקע.
אני קרובה ללהגשים את החלום שלי.
ועכשיו כשאני קרובה, אני מתחילה לחוש הרבה פחד מהעתיד עם החלום הזה - כי אני אהיה בסדר מאושרת, אבל אם אני אפתח את הפה ואספר לאנשים הלא נכונים על זה, אני אהיה בצרות.
אז עכשיו זה רגע של להושיב את עצמי לשיחה רצינית, ולהסביר לעצמי, למה יש דברים שעדיף להסתיר.
במיוחד כשהם ממש פאקינג נהדרים.
אני יודעת שככה זה אמור להיות, שהדבר הזה שאני קרובה מאוד ללהגשים, לא אמור להתגלות לאנשים אקראיים, אלא רק לאנשים שאני בוחרת לשתף אותם מתוך מודעות למה שאני אומרת ולמי.
אבל זה עדיין קשה רגשית... לבקש מעצמי להתבגר, וללמוד לסתום את הפה, כי בקרוב מאוד, אני אצטרך לדעת איך לעשות את זה.
אני כנראה אוכל לספר רק לאדם אחד, כשאני אצליח.
ויש עוד אדם שסיפרתי לו מה אני מנסה לעשות, וקצת היה המום מכך שאני באמת מאמינה בטירוף הזה, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לספר לו.
אין שום צורך לספר לו, הוא לא יבוא וישאל אותי על זה, אבל אם הוא יבוא וישאל... זה יהיה קשה, אבל אני אצטרך להסתיר.
אני אצטרך לשמור על שתיקה ולתת לו לחשוב מה שהוא רוצה.
לשקר זאת לא אופציה עבורי, אני מאמינה ששקרים הורסים את העולם, אז - לסתום את הפה.
כאילו, רק לכתוב את זה "לסתום את הפה", מרגיש כל כך חרא עבורי.
אבל יש משהו מאוד חשוב שאני צריכה להבין כרגע, ושאנשים סביבי ניסו להגיד לי הרבה פעמים - יש דברים שאני לא אמורה לדבר עליהם, יש אנשים שאני לא יכולה לדעת מה יעשו עם המידע הזה, וזה כולל גם דברים שאני יודעת ואומרת על אחרים.
אני צריכה להפוך למישהי, שלא מדברת על דברים שעדיף לא לדבר עליהם, כי הם עלולים לפגוע במישהו, גם אם לדעתי הם לא, יש המון אנשים שהדברים הקטנים שאני יודעת עליהם והשיתוף שלהם עם אחרים - פוגע בהם.
למדתי לא לדבר על זה, כשמשהו ממש קשה וכואב קורה לי.
אין שום... תועלת מזה.
עכשיו אני צריכה ללמוד גם לא לדבר על הדברים הטובים, וזה קשה כשדברים טובים לא קורים לך בדרך כלל.
מצאתי קסם בעולם, איך אני יכולה לא לדבר על זה עם כולם?
העתיד שלי כל כך בהיר, השמיים הם הגבול עבורי, אני עומדת להגשים את התכלית שלי בעולם, ולהוכיח שכל הדברים המטופשים שאני אומרת נכונים.
ועכשיו רגע לפני, כי אני יודעת מה אני מרגישה, אני ממש קרובה להגשים את זה - אני צריכה ללמוד לסתום את הפה?
זה פשוט קשה, ואין לי מושג למה זה כל כך קשה.
אולי כי אני לא אוהבת סודות.
אבל הסוד הזה יכול להיות סוד נהדר... הסוד הזה יכול להיות כמו... פינה סודית ביער.
זה יהיה בסדר.
כמובן שזה נוגע לי באיזושהי נקודה רגישה, בתור מישהי בילדות לא ממש הסתכלו עליה והתעניינו בה, ומישהי שלא היה לה עם מי לחלוק את הדברים שהיא אוהבת במשך רוב חייה.
אני אצטרך להתגבר על זה, ולהפסיק להגיב מהמקום הפצוע הזה.
אני פשוט כל כך אוהבת לחלוק.
אני זוכרת כשהייתי ממש קטנה, היו לי כל מיני תכשיטים קטנים ודברים יפים כאלה, וחברה בהסעה הסתכלה על זה ומשהו בתגובה שלה, גרם לי לתת לה את מה ששלי.
אני לא יודעת למה עשיתי את זה... זה לא שהיו לי הרבה דברים יפים.
אבל כנראה זה משהו בנפש שעדיין נוכח, כי גם נתתי לחברה את המחליק שלי, כי היא השתמשה בו יותר ממני, בתקופה שלא השתמשתי בו בכלל, והיא רצתה כמו שלי.
גם לשבת שעתיים להחליק את השיער לא היה משהו שרציתי לחוות שוב, אז פשוט נתתי לה אותו.
אני צריכה ללמוד להגן על מה ששלי.
לסתום את הפה, זאת רק עוד דרך להגן על אנשים סביבי ועל עצמי.
יש לי כל כך הרבה טוב לתת, אבל יש אנשים שמסיבות שאני לא מבינה, ירצו לרסק אותי בגלל אותי.
אני לא ממש מבינה את זה, אני לא מאמינה שככה זה באמת - אבל הטבע האנושי הוא לא משהו שאני מומחית אליו.
ההפך, אנשים אומרים לי כמה שאני תמימה.
החיים אני בונה לעצמי, חייבים להיות נסתרים, אני מבינה את זה.
אני אצליח לעשות משהו מדהים, שאף אחד לא עשה לפניי, ואני אצטרך לסתום את הפה.
החרא הזה בוגר לי מדי.
אבל אין מה לעשות אני מניחה, חלק משמעותי מלהתבגר זה ללמוד איך להגן על עצמך, ולפעמים יש בזה הקרבה כלשהי.
אצלי זה בעיקר הקרבה רגשית, כי להסתיר זה לא משהו שאני אוהבת לעשות, בעיקר לא כשזה משהו טוב.
כשזה משהו רע, כבר למדתי שעדיף לשמור את לעצמי.
חרא של דברים עדיין קורים לי מדי פעם, אבל אני כבר לא מבטאת את זה באותה הדרך כמו בעבר.
אם הצלחתי להחזיק את עצמי מלשתף דברים רעים, אני אצליח לשמור לעצמי גם את הדברים הטובים.
יהיה בסדר.
אני לא יודעת למה זה כזה אתגר רגשי עבורי כרגע, אבל אני אתגבר ואתבגר.
זה קצת מרגיש כרגע כאילו עשיתי לעצמי "שיחה", וחלק ממני נפגע ממה שנאמר בשיחה הזאת, אבל הוא גם מבין למה זה חשוב עבורי.
לסתום את הפה, זה לא דיכוי, זה משהו שמראה בגרות וגם מעניק תחושת בטיחות לאחרים סביבי שהם פחות ספר פתוח ממני.
מותר לי להמשיך להיות ספר פתוח, אבל הדבר הזה שאני עומדת להגשים, יצטרך להיות סוד שרק מעטים יודעים.
ואני חושבת שאני אחסום את עצמי מלהגשים את זה, עד שאני אהיה בטוחה שאני מוגנת ויכולה להרשות לעצמי לחוות את זה, ושאני לא אשים את עצמי בסכנה.
(10/5/26 12:14)