אני חושבת אתמול הבנתי, שהסיבה שאני עדיין מדברת איתו ברמה שזה כבר ממש חידוש קשר, למרות שאני כן רציתי לעבור הלאה מזה - זה כי אני משתמשת בו כדי לווסת את עצמי.
הנוכחות שלו מרגיעה אותי, אז אני מנסה כאילו לנהל יחסים כאלה שבהם אני לא מספיק קרובה כדי להיפגע, אבל כן מספיק כדי לחוש שמשהו בי נרגע.
אבל כמובן שעכשיו שהבנתי שזה מה שאני עושה, שהסיבה שאני לא לגמרי עוברת הלאה היא כי אני משתמשת בו בשביל ויסות, זה כבר לא משהו שאני מרגישה שנכון לי להמשיך לעשות.
כי זה לא שונה מלהשתמש בכל דבר אחר בשביל להירגע, כמו אכילה רגשית, אלכוהול, מרתון סדרות.
אמרתי לו כמה פעמים שהוא המחלה שלי.
אבל עכשיו אנחנו בסיטואציה אחרת, אני כבר לא ממש מחבבת אותו, ברמה של לחוש את זה ולרצות להגיד את זה.
הוא כבר לא המחלה שלי, התסביך הרגיש שלי, עכשיו הוא רק עוד משהו שבעולם שאני משתמשת בו כדי לברוח מהכאב שאני חווה בחיי האישיים.
לדעתי הוא הפך להיות ככה עבורי, רק בתקופה של השבועות האחרונים.
עכשיו אני צריכה לחנך את המוח שלי, להבין שזה לא בסדר להשתמש באנשים אחרים כדי להירגע, כשאין לך חיבה אמיתית אליהם.
כמובן שהוא מצחיק אותי, כמובן שהוא מסקרן אותי, כמובן שמתחת לכל הבעיות שיש לי איתו יש רגשות אליו - אבל זאת לא הסיבה למה אני נשארת קרובה אליו עכשיו.
עכשיו, ההסבר היחיד ללמה אני עדיין שומרת איתו על תקשורת, למרות שאני לא רוצה קשר איתו, זה כי הקיום שלו בחיי מרגיע אותי.
אני לא בטוחה אם אני צריכה להגיד לו את זה, כי משהו בי תוהה אם זאת רק תקופה, ואולי כרגע אני רוצה להשתמש בו רק בשביל ויסות, אבל בעתיד תהיה לי סיבה אחרת לרצות להיות לידו.
אני חושבת שאני אגיד.
אפילו שהתגובה שלו עלולה לפגוע, כי הוא עלול להגיד לי שאני מדברת שטויות, שאני חסרת זהות ועוד... אבל כאילו, אני פשוט רוצה להיות כנה עם אנשים.
אני גם רוצה להיות כנה עם עצמי, זה למה אני יושבת וכותבת את זה, כי חשבתי ככה אתמול, ואני עדיין חושבת ככה הבוקר, אז אני חושבת שזה באמת נכון - אני באמת רוצה אותו קרוב כי אני רוצה לברוח ממשהו בחיי.
אבל הוא לא משהו טוב לברוח אליו.
וזה לא נכון לעשות את זה, זה לא טהור לעשות את זה, וגם אם אני ארצה קשר טוב איתו בעתיד, זה לא יכול להיות קשר שהמניע שלו הוא הצורך שלי בויסות.
כאילו, רציתי לעצור את עצמי כל כך הרבה פעמים, לא הבנתי את עצמי, כי באמת הרגשתי שאני פשוט רוצה לעבור הלאה ולשכוח והכול.
אבל איפשהו בתהליך שלי לעבור הלאה, התחלתי להתקרב אליו שוב, ולרצות לעבור הלאה, בדרך שעדיין משאירה אותו נוכח בחיי.
ולא הבנתי למה אני עושה את זה, לא הבנתי למה אני כל כך מתאמצת למצוא את המרחק המושלם, שבו אני גם לידו ונרגעת מהנוכחות שלו, וגם לא נפגעת ממנו.
עכשיו, כמובן שאני נפגעת ממנו, כי אכפת לי, ולא כי הוא מתאמץ להיות רע אליי.
עצם זה שאני נפגעת ממנו, לפעמים בצדק ולפעמים מתוך רגישות מוגברת אליו, מראה שיש לי רגשות אליו.
אבל אני לא נשארת קרובה אליו בגלל הרגשות האלה... זאת לא הסיבה האמיתית, אני משתמשת בו.
ומבחינתי להבין את זה עכשיו, זאת הסיבה הכי מוצדקת עבורי, להתאמץ לעבור הלאה, גם כשעדיין יש דברים שמבלבלים אותי ומסקרנים אותי.
כי זה כבר לא מצב של לאבד אדם שאני מחבבת, זה היה ככה אבל זה כבר לא ככה.
עכשיו זה מצב, של להפסיק עם הרגל מסוים, שלא עושה לי טוב, ואני עושה אותו לשם ויסות והרגעה, כי יש דברים בחיי שקשה לי להתמודד איתם.
אני לא יודעת אם כאילו, זה יהיה הדבר שסוף סוף יסיים את זה איתו, אם ההבנה הזאת שאני משתמשת בו תגרום לי להפסיק להיות בקשר איתו סופית.
אבל אני יודעת, מה אני חושבת שנכון, ומה אני חושבת שהוגן, ומה אני חושבת שטהור, ואני יודעת שמניע לדברים יותר חשוב מהדברים עצם.
ואם יש לי מניע לא חיובי, להיות ליד האדם הזה, מבחינתי זאת הסיבה היחידה שאני צריכה כדי להפסיק.
מעבר אליו, אני חושבת שאני אתחיל לשים לב יותר, על ההרגלי ויסות שלי.
על מה בדיוק אני עושה, כדי להרגיע את עצמי, ואינו משפיע על חיי לטובה.
כי יש הרגלי ויסות חיוביים, כמו הליכה, קריאה, יצירה - אז אני הולכת לבחון את הדברים ולראות אם אולי בגלל שאני משתמשת בהרגלי ויסות פחות חיוביים, אני שוכחת לעשות דברים שגם יכולים לוסת אותי, וגם בריאים לי.
(8/5/26 11:41)
הנוכחות שלו מרגיעה אותי, אז אני מנסה כאילו לנהל יחסים כאלה שבהם אני לא מספיק קרובה כדי להיפגע, אבל כן מספיק כדי לחוש שמשהו בי נרגע.
אבל כמובן שעכשיו שהבנתי שזה מה שאני עושה, שהסיבה שאני לא לגמרי עוברת הלאה היא כי אני משתמשת בו בשביל ויסות, זה כבר לא משהו שאני מרגישה שנכון לי להמשיך לעשות.
כי זה לא שונה מלהשתמש בכל דבר אחר בשביל להירגע, כמו אכילה רגשית, אלכוהול, מרתון סדרות.
אמרתי לו כמה פעמים שהוא המחלה שלי.
אבל עכשיו אנחנו בסיטואציה אחרת, אני כבר לא ממש מחבבת אותו, ברמה של לחוש את זה ולרצות להגיד את זה.
הוא כבר לא המחלה שלי, התסביך הרגיש שלי, עכשיו הוא רק עוד משהו שבעולם שאני משתמשת בו כדי לברוח מהכאב שאני חווה בחיי האישיים.
לדעתי הוא הפך להיות ככה עבורי, רק בתקופה של השבועות האחרונים.
עכשיו אני צריכה לחנך את המוח שלי, להבין שזה לא בסדר להשתמש באנשים אחרים כדי להירגע, כשאין לך חיבה אמיתית אליהם.
כמובן שהוא מצחיק אותי, כמובן שהוא מסקרן אותי, כמובן שמתחת לכל הבעיות שיש לי איתו יש רגשות אליו - אבל זאת לא הסיבה למה אני נשארת קרובה אליו עכשיו.
עכשיו, ההסבר היחיד ללמה אני עדיין שומרת איתו על תקשורת, למרות שאני לא רוצה קשר איתו, זה כי הקיום שלו בחיי מרגיע אותי.
אני לא בטוחה אם אני צריכה להגיד לו את זה, כי משהו בי תוהה אם זאת רק תקופה, ואולי כרגע אני רוצה להשתמש בו רק בשביל ויסות, אבל בעתיד תהיה לי סיבה אחרת לרצות להיות לידו.
אני חושבת שאני אגיד.
אפילו שהתגובה שלו עלולה לפגוע, כי הוא עלול להגיד לי שאני מדברת שטויות, שאני חסרת זהות ועוד... אבל כאילו, אני פשוט רוצה להיות כנה עם אנשים.
אני גם רוצה להיות כנה עם עצמי, זה למה אני יושבת וכותבת את זה, כי חשבתי ככה אתמול, ואני עדיין חושבת ככה הבוקר, אז אני חושבת שזה באמת נכון - אני באמת רוצה אותו קרוב כי אני רוצה לברוח ממשהו בחיי.
אבל הוא לא משהו טוב לברוח אליו.
וזה לא נכון לעשות את זה, זה לא טהור לעשות את זה, וגם אם אני ארצה קשר טוב איתו בעתיד, זה לא יכול להיות קשר שהמניע שלו הוא הצורך שלי בויסות.
כאילו, רציתי לעצור את עצמי כל כך הרבה פעמים, לא הבנתי את עצמי, כי באמת הרגשתי שאני פשוט רוצה לעבור הלאה ולשכוח והכול.
אבל איפשהו בתהליך שלי לעבור הלאה, התחלתי להתקרב אליו שוב, ולרצות לעבור הלאה, בדרך שעדיין משאירה אותו נוכח בחיי.
ולא הבנתי למה אני עושה את זה, לא הבנתי למה אני כל כך מתאמצת למצוא את המרחק המושלם, שבו אני גם לידו ונרגעת מהנוכחות שלו, וגם לא נפגעת ממנו.
עכשיו, כמובן שאני נפגעת ממנו, כי אכפת לי, ולא כי הוא מתאמץ להיות רע אליי.
עצם זה שאני נפגעת ממנו, לפעמים בצדק ולפעמים מתוך רגישות מוגברת אליו, מראה שיש לי רגשות אליו.
אבל אני לא נשארת קרובה אליו בגלל הרגשות האלה... זאת לא הסיבה האמיתית, אני משתמשת בו.
ומבחינתי להבין את זה עכשיו, זאת הסיבה הכי מוצדקת עבורי, להתאמץ לעבור הלאה, גם כשעדיין יש דברים שמבלבלים אותי ומסקרנים אותי.
כי זה כבר לא מצב של לאבד אדם שאני מחבבת, זה היה ככה אבל זה כבר לא ככה.
עכשיו זה מצב, של להפסיק עם הרגל מסוים, שלא עושה לי טוב, ואני עושה אותו לשם ויסות והרגעה, כי יש דברים בחיי שקשה לי להתמודד איתם.
אני לא יודעת אם כאילו, זה יהיה הדבר שסוף סוף יסיים את זה איתו, אם ההבנה הזאת שאני משתמשת בו תגרום לי להפסיק להיות בקשר איתו סופית.
אבל אני יודעת, מה אני חושבת שנכון, ומה אני חושבת שהוגן, ומה אני חושבת שטהור, ואני יודעת שמניע לדברים יותר חשוב מהדברים עצם.
ואם יש לי מניע לא חיובי, להיות ליד האדם הזה, מבחינתי זאת הסיבה היחידה שאני צריכה כדי להפסיק.
מעבר אליו, אני חושבת שאני אתחיל לשים לב יותר, על ההרגלי ויסות שלי.
על מה בדיוק אני עושה, כדי להרגיע את עצמי, ואינו משפיע על חיי לטובה.
כי יש הרגלי ויסות חיוביים, כמו הליכה, קריאה, יצירה - אז אני הולכת לבחון את הדברים ולראות אם אולי בגלל שאני משתמשת בהרגלי ויסות פחות חיוביים, אני שוכחת לעשות דברים שגם יכולים לוסת אותי, וגם בריאים לי.
(8/5/26 11:41)