לילי הרגישה שיהיה לה חבל לוותר על דניאל.
נכון שיש לו חסרונות מסוימים, אבל אם כל מי שהיו לו חסרונות לא היה מתאים לנישואין... אז אף אחד לא היה נשוי.
היא תצטרך ללמוד איך לעבוד עם חסרונות של בחורים... לא משנה אם זה יהיה דניאל או מישהו אחר, תמיד יהיו חסרונות וזה אף פעם לא יהיה מתאים בדיוק לשני הצדדים.
"בכל אופן", כך החליטה לעצמה, "גם אם זה לא יתפתח לקשר רציני - למצוא איך לגשר על הפער יכול להיות תרגול טוב בשבילי."
היא ניסתה לנתח את העניין מבחינה רציונלית, עכשיו כשהייתה בגפה:
כרגע שניהם, לילי ודניאל - מכירים את החסרונות אחד של השני, וזה לא מתחבר!
בעיני דניאל - לילי היא לא מספיק מסעירה לכשעצמה. דניאל מרגיש חובה לתבל את הפגישות שלהם בסיפורים מעולמו (למעשה הם סיפורים שהודיה בנתה לו בראש....
אך ללב זה לא משנה.) דניאל מרגיש שכל דבר מסעיר שיקרה בינו לבין לילי - תמיד יהיה ביוזמתו. הוא מותש מהצורך להיות מי שמעניין בפגישות האלה.
אבל לילי - כמה שתנסה לא תהיה מסעירה כמו הודיה, ובכלל - בעיני לילי - עצם ההתעקשות על תכונה מסוימת אצל בחורה, היא מה שחוסם היכרויות שיכלו להיות מוצלחות.
"סבבה והכול" שתהיה לבחור רשימת תכונות שהוא מבקש מראש. את זה לילי הבינה וקיבלה. היא הייתה תומכת אם לגבי כל בחורה שדניאל שוקל להמשיך בקשר איתה - הוא ישווה את התכונות שגילה אצלה במהלך הדייטים לרשימה שהביא מראש... סבבה מבחינתה שדניאל ידרוש להרגיש שלפחות כמה סעיפים מהרשימה שלו מתמלאים על ידי לילי באופן טבעי...
אבל הידבקות לתכונה מסוימת שעליה יקום וייפול הקשר! זה חיסרון בפני עצמו.
זה ילדותי!!! "יש גיל להפסיק לחשוב שכל אחד ואחד מהדייטים ביניכם אמור להיות מסעיר..." רצתה לומר לו, "שתמיד אחד מהצדדים בקשר רומנטי צריך להיות "המעניין"... שתמיד צריכה להיות איזו דרמה וסיפור גדול מהחיים! ואם זו לא תהיה אני שתספק את הדרמות - אז זה יהיה חייב להיות אתה...
מה עם לחיות חיים שקטים שבהם לא הכול סובב סביב הזוג, מריבותיהם והשלמותיהם?...
למה אתה לא מוכן לאפשרות כזו של סבלנות? של אמונה שעם הזמן ייווצרו יותר תחומי עניין משותפים?..."
הרי מי בכלל קובע מה הוא דבר מעניין ומשעמם???
כששני אנשים טורחים ויוצרים משהו - הוא מעניין אותם. האם גם את כל האחרים הוא מעניין? לא! כי אז איך אפשר להסביר שאנשים מראים תמונות של הילדים שלהם ומתמוגגים בזמן שכל השאר משתעממים...
ברור ששניהם, לילי ודניאל - לא מתקשרים טוב בהיבט הזה של "איך דייטים אמורים להתנהל?".
לילי התפתתה לפעול לפי הפתרונות המיידיים שעלו לה בראש, פתרונות עצלנים שבאים כשאין לה כוח לחשוב והיא רק רוצה לפתור את הבעיה.
הם נדנדו לה בלי הרף, שכנעו אותה שאם תבחר בהם - ידה תהיה על העליונה:
"אז תציעי לו לצאת עם הודיה... אם כל-כך חשוב לו להרגיש משהו מסעיר. ואם את חשובה לו - הוא כבר יתיישר."
"תחשפי ש*את* המבריזה המסתורית, דניאל יבין שזה הוא שלא רואה בך את התכונות האלה, המסעירות... אך הן באמת שלך! עובדה שהודיה, שמכירה אותך הרבה יותר - רואה בך את זה. לא תהיה לו ברירה אלא להצליב איכשהו את הנתונים השגויים שלו - וכל השאר כבר לא בעיה שלך."
"תדברי איתו על כך שאת שוקלת אם להמשיך את הקשר. ההתנהגות העקשנית הזו לא כל-כך בוגרת, ואת ממש מבינה למה לוקח לו זמן להבין את מה שכבר הבנת, כי באמת יש ביניכם פער גיל מסוים. אבל לפחות אפשר לומר שבאמת ניסיתם!"
לילי הבינה שכל הפתרונות האלה הם ווריאציות למסרים שקראה בספרים פופולריים לגבי יחסי גברים ונשים. נשים בטוחות בעצמן, שכתבו ספרים בסגנון "למה גברים מתחתנים עם ביצ'יות" - הציגו משפטים כדוגמת אלה ושכנעו שזה פועל כמו קסם: את רק אומרת לו כמה מילים, רק מבהירה לו מה עמדתך בעניינכם -
(כמובן בלי להיות הבחורה הגלויה ששואלת מפורשות ומסגירה שגם לה יהיה חבל לוותר על הקשר... חובה לסובב את הדברים כך שהבחור יחשוב ש*לו* חבל לוותר על הקשר הנפלא ביניכם!...)
ואז זה כבר מסתדר לך בסבבה.
לפי הספרים הללו נשים סתם מסתבכות, כשיכלו כבר להיות נשואות אתמול, ולא סתם נשואות אלא לגבר הכי שווה בסביבה! כי אם את לא מצליחה בקשר שניסת לפתח עם בחור - זה רק בגלל שלא שיננת מספיק פעמים את המשפטים שבספר, או שלא אמרת אותם בטון הנכון, או עם הקריצה הנכונה...
העיקר, לפי ספרי העצות האלה - הוא שלא תהיי נחמדה לבחורים. הם יבזבזו לך את הזמן אם תהיי נחמדה או כנה (ממש כאילו הבחור הוא "בוט" לסינון משתמשים - רק כזה שעובד הפוך! הבוט שהוא הבחור מיועד לאתר מתי מישהי דוברת אמת במקום מתי מישהי משקרת...)
נכון שיש לו חסרונות מסוימים, אבל אם כל מי שהיו לו חסרונות לא היה מתאים לנישואין... אז אף אחד לא היה נשוי.
היא תצטרך ללמוד איך לעבוד עם חסרונות של בחורים... לא משנה אם זה יהיה דניאל או מישהו אחר, תמיד יהיו חסרונות וזה אף פעם לא יהיה מתאים בדיוק לשני הצדדים.
"בכל אופן", כך החליטה לעצמה, "גם אם זה לא יתפתח לקשר רציני - למצוא איך לגשר על הפער יכול להיות תרגול טוב בשבילי."
היא ניסתה לנתח את העניין מבחינה רציונלית, עכשיו כשהייתה בגפה:
כרגע שניהם, לילי ודניאל - מכירים את החסרונות אחד של השני, וזה לא מתחבר!
בעיני דניאל - לילי היא לא מספיק מסעירה לכשעצמה. דניאל מרגיש חובה לתבל את הפגישות שלהם בסיפורים מעולמו (למעשה הם סיפורים שהודיה בנתה לו בראש....
אך ללב זה לא משנה.) דניאל מרגיש שכל דבר מסעיר שיקרה בינו לבין לילי - תמיד יהיה ביוזמתו. הוא מותש מהצורך להיות מי שמעניין בפגישות האלה.
אבל לילי - כמה שתנסה לא תהיה מסעירה כמו הודיה, ובכלל - בעיני לילי - עצם ההתעקשות על תכונה מסוימת אצל בחורה, היא מה שחוסם היכרויות שיכלו להיות מוצלחות.
"סבבה והכול" שתהיה לבחור רשימת תכונות שהוא מבקש מראש. את זה לילי הבינה וקיבלה. היא הייתה תומכת אם לגבי כל בחורה שדניאל שוקל להמשיך בקשר איתה - הוא ישווה את התכונות שגילה אצלה במהלך הדייטים לרשימה שהביא מראש... סבבה מבחינתה שדניאל ידרוש להרגיש שלפחות כמה סעיפים מהרשימה שלו מתמלאים על ידי לילי באופן טבעי...
אבל הידבקות לתכונה מסוימת שעליה יקום וייפול הקשר! זה חיסרון בפני עצמו.
זה ילדותי!!! "יש גיל להפסיק לחשוב שכל אחד ואחד מהדייטים ביניכם אמור להיות מסעיר..." רצתה לומר לו, "שתמיד אחד מהצדדים בקשר רומנטי צריך להיות "המעניין"... שתמיד צריכה להיות איזו דרמה וסיפור גדול מהחיים! ואם זו לא תהיה אני שתספק את הדרמות - אז זה יהיה חייב להיות אתה...
מה עם לחיות חיים שקטים שבהם לא הכול סובב סביב הזוג, מריבותיהם והשלמותיהם?...
למה אתה לא מוכן לאפשרות כזו של סבלנות? של אמונה שעם הזמן ייווצרו יותר תחומי עניין משותפים?..."
הרי מי בכלל קובע מה הוא דבר מעניין ומשעמם???
כששני אנשים טורחים ויוצרים משהו - הוא מעניין אותם. האם גם את כל האחרים הוא מעניין? לא! כי אז איך אפשר להסביר שאנשים מראים תמונות של הילדים שלהם ומתמוגגים בזמן שכל השאר משתעממים...
ברור ששניהם, לילי ודניאל - לא מתקשרים טוב בהיבט הזה של "איך דייטים אמורים להתנהל?".
לילי התפתתה לפעול לפי הפתרונות המיידיים שעלו לה בראש, פתרונות עצלנים שבאים כשאין לה כוח לחשוב והיא רק רוצה לפתור את הבעיה.
הם נדנדו לה בלי הרף, שכנעו אותה שאם תבחר בהם - ידה תהיה על העליונה:
"אז תציעי לו לצאת עם הודיה... אם כל-כך חשוב לו להרגיש משהו מסעיר. ואם את חשובה לו - הוא כבר יתיישר."
"תחשפי ש*את* המבריזה המסתורית, דניאל יבין שזה הוא שלא רואה בך את התכונות האלה, המסעירות... אך הן באמת שלך! עובדה שהודיה, שמכירה אותך הרבה יותר - רואה בך את זה. לא תהיה לו ברירה אלא להצליב איכשהו את הנתונים השגויים שלו - וכל השאר כבר לא בעיה שלך."
"תדברי איתו על כך שאת שוקלת אם להמשיך את הקשר. ההתנהגות העקשנית הזו לא כל-כך בוגרת, ואת ממש מבינה למה לוקח לו זמן להבין את מה שכבר הבנת, כי באמת יש ביניכם פער גיל מסוים. אבל לפחות אפשר לומר שבאמת ניסיתם!"
לילי הבינה שכל הפתרונות האלה הם ווריאציות למסרים שקראה בספרים פופולריים לגבי יחסי גברים ונשים. נשים בטוחות בעצמן, שכתבו ספרים בסגנון "למה גברים מתחתנים עם ביצ'יות" - הציגו משפטים כדוגמת אלה ושכנעו שזה פועל כמו קסם: את רק אומרת לו כמה מילים, רק מבהירה לו מה עמדתך בעניינכם -
(כמובן בלי להיות הבחורה הגלויה ששואלת מפורשות ומסגירה שגם לה יהיה חבל לוותר על הקשר... חובה לסובב את הדברים כך שהבחור יחשוב ש*לו* חבל לוותר על הקשר הנפלא ביניכם!...)
ואז זה כבר מסתדר לך בסבבה.
לפי הספרים הללו נשים סתם מסתבכות, כשיכלו כבר להיות נשואות אתמול, ולא סתם נשואות אלא לגבר הכי שווה בסביבה! כי אם את לא מצליחה בקשר שניסת לפתח עם בחור - זה רק בגלל שלא שיננת מספיק פעמים את המשפטים שבספר, או שלא אמרת אותם בטון הנכון, או עם הקריצה הנכונה...
העיקר, לפי ספרי העצות האלה - הוא שלא תהיי נחמדה לבחורים. הם יבזבזו לך את הזמן אם תהיי נחמדה או כנה (ממש כאילו הבחור הוא "בוט" לסינון משתמשים - רק כזה שעובד הפוך! הבוט שהוא הבחור מיועד לאתר מתי מישהי דוברת אמת במקום מתי מישהי משקרת...)