"כן אמא, אני בדרך, אל תדאגי!" לילי זייפה שיחת טלפון עם אמה, ואז הודיעה בהתנצלות לבנים שעליה ללכת בדחיפות.
היא ידעה שלא תוכל להתייחס למידע שזה עתה קיבלה באופן אובייקטיבי - כל עוד צמד האחים נמצאים מולה וציפיותיהם ממנה מרחפות מעל לראשה.
ובוודאי שהצורך להיות נחמדה לבחור הנוסף, שאת שמו לא קלטה, לא הועיל לחשיבה רציונלית...
"הכול בסדר?" דניאל סוף-סוף יצא מאדישותו. הוא בחן אותה ביסודיות במבטו.
"יהיה טוב" חייכה לילי והסתלקה משם בלי להביט אחורה.
"משהו עם ש' אולי... או שזה היה משהו עם ד'?..." גם בדרך חזור לדירתה, כמו במהלך כל הפגישה, לילי ניסתה להיזכר בשם הבחור הנוסף... למרות שידעה היטב שמבחינה רציונלית סביר להניח שזו התעקשות חסרת טעם:
היא כבר הבינה לבד שאריאל ודניאל אחים -
הבינה שדניאל הציג רק חלק מהתמונה, אולי אם תראה את כולה - כבר לא תרצה אותו. כבר לא תפגוש שוב את חבריו. עכשיו רק נותר לה להשלים את שאר התמונה ולגלות מיהו דניאל בעזרת הידע המוקדם שלה על אחיו...
לילי חייכה לעצמה כשמלמלה: "מסתבר שבכל זאת גם *קיבלתי* משהו מלהתנהג בהוגנות כלפי הודיה."
מאז מקרה עמוס היא הרגישה שיש לה חוב כלפי הודיה, וסגירת החוב הזו נעשתה ביום שבו לילי דיברה טובות על הודיה באוזני אריאל.
באותו זמן לילי לא הייתה מעוניינת להמשיך ולספק להודיה שום דבר מעבר לחוב הזה...
אבל עכשיו גילתה ש"ברבות הימים" יצא לה משהו טוב מההתנהגות המוסרית שלה. מסתבר שהאמפתיה שדרשה לילי מעצמה גם כלפי אחת כמו הודיה - לא הייתה סתם טרחנות מיותרת.
עכשיו היא יכולה להבין על דניאל דברים שלא יספר לה - כי הוא לא מודע אליהם בעצמו - או כי הוא לא מעוניין לחשוף אותם.
אם תדע עליו יותר - ייתכן מאוד שתהיה לה עמדה טובה יותר במשא ומתן הזה של דייטים ראשונים.
קודם כל היה ברור לה עכשיו:
דניאל לא בירר את הסיטואציה לעומקה לפני שנתן לבחורה זרה בדייט מידע על בחורה אחרת.
הרי לילי - שהוא עדיין לא יודע שהיא הבחורה האחרת - אפילו לא ידעה שנקבעה לה פגישה עם הודיה ועם כל משפחתו של אריאל!
ובכלל, הרעיון היחיד שהודיה הציגה בפניה היה רק להיפגש עם אימו של אריאל. יש הבדל גדול בין לפגוש אישה אחת שמעוניינת לברר על מי שיוצאת עם הבן שלה - ולסייע לה במשימה של בניית בית בישראל, לבין להסכים להיות "פרויקט" של קבוצת אנשים שהיא לא מכירה היטב!
ובמיוחד אם היא נכנסת אצלם תחת הסטיגמה:
"בחורה מסתורית וההברזה שלה."
הודיה והערמומיות שלה...
רק אחת כמו הודיה הייתה יודעת איך לגרום לאריאל ולמשפחתו לקחת את דבריה של לילי בעירבון מוגבל. הרי כבר מראש הצהירה על כך שהיא לא מרוצה מכך שאריאל הרגיש חופשי לדבר עם לילי ללא תיווך שלה.
ההשפעה של הודיה לא הסתיימה במגבלות שהטילה על אריאל. גם דניאל הולך שבי אחרי גרסתה...
דניאל משוכנע שהוא יוזם את זה בעצמו, את הדיבור על הבחורה המבריזה, ההתעמקות בנושא... משוכנע שהוא זה שעומד מאחורי גיבוש הדעה והעמדה שלו.
ואם הוא כבר בטוח מראש במה שהודיה גרמה לו להסיק מהמצב... אז בכלל לא משנה מה לילי אמרה לו עד עכשיו, וגם לא משנה מה היא תאמר.
אם הוא מוותר על היכולת העצמית לחשיבה בתחום זה - אין משהו שלילי יכולה לעשות בקשר לזה, חוץ מלהסכים להיות נתונה גם היא להחלטותיה של הודיה...
לילי העדיפה לעשות את הטעויות שלה בעצמה.
גם דניאל טעה, אבל הודיה מוכנה לקחת את האחריות במקומו... כך שדניאל לא צריך להודות בטעות שלו ולחקור לעומק את מה שאמר על הבחורה שלא הגיעה - אלא להיפך, הוא יכול לצחוק עם אחרים עליה! כאשר הודיה היא זו ש"מאשרת" לו להיות הצד הצודק.
למעשה - "המסתורית" הייתה דווקא זו שבניגוד לשאר האנשים בסיטואציה הייתה גלויה! רק היא אמרה את האמת בנוגע לכוונותיה, טרחה לברר לעומק את התנאים ולהעלות חששות... ולכן היה קל לתמרן אותה.
דניאל סיפר ללילי את הסיפור המרגש שלו על הבחורה שהוא כמעט בטוח שהוא מתעניין בה סתם ורק מתמימות ויושר עוד שומר לה מקום... אבל אולי בכל זאת היא תופיע!
כשהוא יודע שלילי מקשיבה לו כחלק מהדייט, תשעים ותשעה אחוזים שהיא לא תחקור האם הגרסה שלו נכונה...
טבעי שלילי שיתפה פעולה כשהדייט שלה החליט להתבדח על חשבונה של המבריזה...
היה נוח לחלק את הנשים לשני סוגים - כאלה שמבריזות וכאלה שמופיעות לפגישה.
מובן שדניאל לא השאיר כך ללילי הרבה מקום לחשוב. היא נמצאה בסיטואציה של התרגשות ורצון להרשים... לא היה זמן ואנרגיה לדמיין את התרחיש שהיא גילתה עכשיו:
הבחורה שהגיעה לפגישה והבחורה שהבריזה מהפגישה זו אותה בחורה בתיאורו של אותו גבר...
בשתי סיטואציות שונות!
והדעה הראשונית שגיבש על שתיהן (שהן אותה אחת) ושתקבע את המשך יחסו לכל אחת מהן -
כל-כך שונה וסותרת.
היא ידעה שלא תוכל להתייחס למידע שזה עתה קיבלה באופן אובייקטיבי - כל עוד צמד האחים נמצאים מולה וציפיותיהם ממנה מרחפות מעל לראשה.
ובוודאי שהצורך להיות נחמדה לבחור הנוסף, שאת שמו לא קלטה, לא הועיל לחשיבה רציונלית...
"הכול בסדר?" דניאל סוף-סוף יצא מאדישותו. הוא בחן אותה ביסודיות במבטו.
"יהיה טוב" חייכה לילי והסתלקה משם בלי להביט אחורה.
"משהו עם ש' אולי... או שזה היה משהו עם ד'?..." גם בדרך חזור לדירתה, כמו במהלך כל הפגישה, לילי ניסתה להיזכר בשם הבחור הנוסף... למרות שידעה היטב שמבחינה רציונלית סביר להניח שזו התעקשות חסרת טעם:
היא כבר הבינה לבד שאריאל ודניאל אחים -
הבינה שדניאל הציג רק חלק מהתמונה, אולי אם תראה את כולה - כבר לא תרצה אותו. כבר לא תפגוש שוב את חבריו. עכשיו רק נותר לה להשלים את שאר התמונה ולגלות מיהו דניאל בעזרת הידע המוקדם שלה על אחיו...
לילי חייכה לעצמה כשמלמלה: "מסתבר שבכל זאת גם *קיבלתי* משהו מלהתנהג בהוגנות כלפי הודיה."
מאז מקרה עמוס היא הרגישה שיש לה חוב כלפי הודיה, וסגירת החוב הזו נעשתה ביום שבו לילי דיברה טובות על הודיה באוזני אריאל.
באותו זמן לילי לא הייתה מעוניינת להמשיך ולספק להודיה שום דבר מעבר לחוב הזה...
אבל עכשיו גילתה ש"ברבות הימים" יצא לה משהו טוב מההתנהגות המוסרית שלה. מסתבר שהאמפתיה שדרשה לילי מעצמה גם כלפי אחת כמו הודיה - לא הייתה סתם טרחנות מיותרת.
עכשיו היא יכולה להבין על דניאל דברים שלא יספר לה - כי הוא לא מודע אליהם בעצמו - או כי הוא לא מעוניין לחשוף אותם.
אם תדע עליו יותר - ייתכן מאוד שתהיה לה עמדה טובה יותר במשא ומתן הזה של דייטים ראשונים.
קודם כל היה ברור לה עכשיו:
דניאל לא בירר את הסיטואציה לעומקה לפני שנתן לבחורה זרה בדייט מידע על בחורה אחרת.
הרי לילי - שהוא עדיין לא יודע שהיא הבחורה האחרת - אפילו לא ידעה שנקבעה לה פגישה עם הודיה ועם כל משפחתו של אריאל!
ובכלל, הרעיון היחיד שהודיה הציגה בפניה היה רק להיפגש עם אימו של אריאל. יש הבדל גדול בין לפגוש אישה אחת שמעוניינת לברר על מי שיוצאת עם הבן שלה - ולסייע לה במשימה של בניית בית בישראל, לבין להסכים להיות "פרויקט" של קבוצת אנשים שהיא לא מכירה היטב!
ובמיוחד אם היא נכנסת אצלם תחת הסטיגמה:
"בחורה מסתורית וההברזה שלה."
הודיה והערמומיות שלה...
רק אחת כמו הודיה הייתה יודעת איך לגרום לאריאל ולמשפחתו לקחת את דבריה של לילי בעירבון מוגבל. הרי כבר מראש הצהירה על כך שהיא לא מרוצה מכך שאריאל הרגיש חופשי לדבר עם לילי ללא תיווך שלה.
ההשפעה של הודיה לא הסתיימה במגבלות שהטילה על אריאל. גם דניאל הולך שבי אחרי גרסתה...
דניאל משוכנע שהוא יוזם את זה בעצמו, את הדיבור על הבחורה המבריזה, ההתעמקות בנושא... משוכנע שהוא זה שעומד מאחורי גיבוש הדעה והעמדה שלו.
ואם הוא כבר בטוח מראש במה שהודיה גרמה לו להסיק מהמצב... אז בכלל לא משנה מה לילי אמרה לו עד עכשיו, וגם לא משנה מה היא תאמר.
אם הוא מוותר על היכולת העצמית לחשיבה בתחום זה - אין משהו שלילי יכולה לעשות בקשר לזה, חוץ מלהסכים להיות נתונה גם היא להחלטותיה של הודיה...
לילי העדיפה לעשות את הטעויות שלה בעצמה.
גם דניאל טעה, אבל הודיה מוכנה לקחת את האחריות במקומו... כך שדניאל לא צריך להודות בטעות שלו ולחקור לעומק את מה שאמר על הבחורה שלא הגיעה - אלא להיפך, הוא יכול לצחוק עם אחרים עליה! כאשר הודיה היא זו ש"מאשרת" לו להיות הצד הצודק.
למעשה - "המסתורית" הייתה דווקא זו שבניגוד לשאר האנשים בסיטואציה הייתה גלויה! רק היא אמרה את האמת בנוגע לכוונותיה, טרחה לברר לעומק את התנאים ולהעלות חששות... ולכן היה קל לתמרן אותה.
דניאל סיפר ללילי את הסיפור המרגש שלו על הבחורה שהוא כמעט בטוח שהוא מתעניין בה סתם ורק מתמימות ויושר עוד שומר לה מקום... אבל אולי בכל זאת היא תופיע!
כשהוא יודע שלילי מקשיבה לו כחלק מהדייט, תשעים ותשעה אחוזים שהיא לא תחקור האם הגרסה שלו נכונה...
טבעי שלילי שיתפה פעולה כשהדייט שלה החליט להתבדח על חשבונה של המבריזה...
היה נוח לחלק את הנשים לשני סוגים - כאלה שמבריזות וכאלה שמופיעות לפגישה.
מובן שדניאל לא השאיר כך ללילי הרבה מקום לחשוב. היא נמצאה בסיטואציה של התרגשות ורצון להרשים... לא היה זמן ואנרגיה לדמיין את התרחיש שהיא גילתה עכשיו:
הבחורה שהגיעה לפגישה והבחורה שהבריזה מהפגישה זו אותה בחורה בתיאורו של אותו גבר...
בשתי סיטואציות שונות!
והדעה הראשונית שגיבש על שתיהן (שהן אותה אחת) ושתקבע את המשך יחסו לכל אחת מהן -
כל-כך שונה וסותרת.