אמת חדשה/ישנה הגיעה אליי היום: כל אדם צריך ואפילו חייב לברוא את עצמו מחדש - לשם כך דרוש העימות - זו היא גאולה.
העימות הוא הוא פותח את מטמוניה של הנפש ומשחרר אותה אל עבר מחוזות קלילים וקרים יותר - הוא עומד בשביל משהו ועל משהו, לא כי הוא רוצה אלא כי הוא פשוט נהיה. ייתכן אפילו חלק גדול בכל המשוואה הגדולה! אין הוא עוד אדם חסר הומור, אין הוא עוד מסתכל לאחור ואין הוא עוד אבוד כל כך - אין הוא עוד נושא את מבטו אל עבר גשר עברו הישן אשר אותו העלה באש. האדם החופשי נלחם בעבור משהו והוא ח י י ב לפגוש באנשים וטיפוסים שונים ותמיד תמיד כשמלחמת הרעיונות בפתח העימות פותח את שעריו, ירצה או לא ירצה תמיד הוא ימחק קצת מן הסדר המוסרי והערכי הקיים - סדר שחקוק באותיות קידוש לבנה תחת כל עץ רענן וצרוב בלבבות ומוחות האנשים במסך החיים הגדול. המתעמת - איש הרוח הוא האדם אשר רוחו וליבו חופשיים, מילותיו מחדדות ומקהות מחדדות ומקהות את מושגי הטוב והרוע כמו שני פיגיונות חדים מתחת לשמיים ריקים מאלים! מחיקה ועוד מחיקה ועוד מחיקה...
איש הרוח הנה הוא מתחיל ללכת ואז לרוץ, הוא אוהב את מרגש הרוח והשמש! אוי הערמומיות, מתה הקדושה! למה בני האדם לא מוכנים להפתעות? וההפתעות תמיד יגיעו וכשהן מגיעות, הכל מתערער ונופל כמו מגדל קלפים. לפעמים האבולוציה פורצת בצחוק אחד גדול ורוקדת את ריקודה המעוות. האדם הגאול הוא לוחם של רעיונות.
הגאולה...
אנחנו אפילו מרגישים תחרותיים במשחק באולינג פשוט ומה זה כבר באולינג? אוה, הרגעים הללו שאנחנו שרויים באקסטזה המיליטריסטית התחרותית והשובבה! המסיכות פתאום מחליקות להן מהפרצופים והרקע הסביבתי נהפך לקורן יותר. העולם הוא גם מקום יפה המציע שלל כוכבים יפים בלילות והתפרצויות קצרצרות ואדירות של שמחה, ניקח לדוגמא את משחק הבאולינג:
אנחנו אפילו מרגישים תחרותיים במשחק באולינג פשוט ומה זה כבר באולינג?
1) ישנו מסלול ובסופו מוצבים עשרה פינים שיש להפיל עם הכדור ולזכות בנקודות.
2) מצויות תעלות נמוכות משני צדי המסלול והן מורטות עצבים - הן משמשות כמלכודות לכדור ומהלך המשחק עצמו - אתם מגלגלים את הכדור ומצויים באקסטזה, צריך לנצח!
ולבסוף ראשינו מגיח החוצה לאוויר העולם, האין הציפורים החולפות בשמיים מזכירות לנו מפציצים? האם אין התעלות מיסטית על עצמנו? האם החיים אינם זורמים בעורקים? האין בנמצא מצבים שאנחנו משתוקקים בכל הלב שלנו להיות הרים נטויים ששום כוח בעולם לא יזיז? כל האקשן הזה שזורם בדם ונחושת של שובבות והרצון האנושי הטבעי לעוצמה! עליי להיות עוצמה ושום דבר מלבדי אותה העוצמה, כל השאר רק נלווה לכך.
האם עליי להזכיר את סיפורם של זבח וצלמונע שני מלכי מדיין? מבחינה ספרותית ספק אמיתית - הם פגעו בבני ישראל ונתפסו ונהרגו בידי השופט גדעון בן יואש בצורה משפילה, זהו סיפור הצדק וקיום הצדק בהתגלמותו. כל מי שחלש וחיוור פשוט סובל כל כך בעולם, האדם מבין שצריך להיות גם אכזרי ובעל הומור שחור כדי שסוף סוף תבוא לה המנוחה מכל המזיקים.
אנשים אוכלים ולועסים פוליטיקה והיא מהווה שדה ענקי של עימות - יש בה כל כך הרבה צדדים להזדהות. כל העולם כולו הוא עימות אחד גדול ותו לא, והעובדה הזאת חתומה בכל כך הרבה פרצופים ותנועות...הציווי המתוק ''אל תשפטו למען לא תישפטו'' לא רלוונטי אין בו שום משמעות. הוא כל כך מעודד, כאילו כל העולם יכול לקבל אותו ואז יבואו השלום והאחווה - אך האמת היא שהציווי שכח שהעולם הוא כדור ענקי של אנרגיה וקשה לשלוט בו ולעצבו לרעיון אחד ויחיד. העולם הזה הוא מפלצת ענקית וקרה של אנרגיה - הוא מאכלס מוחות שונים ומשונים עם רעיונות, כמעט כל בני האדם אחוזי דיבוק, ובמה בדיוק? על פי הקריטריון של ניטשה זהו ''שד העוצמה'' - ולא משנה כמה אנשים ינסו להתחמק ממנו השד עומד ועומד על סף הדלת וצריך למלא את רעבונו לעוצמה.
כל אדם צריך וחייב לברוא את עצמו מחדש, אין עוד דרך אחרת. עליו לסבול ייסורים ותופת וכאב כדי להיוולד מחדש - עליו לעבור פחד, כאוס, כאב ורק כך הוא יוולד מחדש. אין עוד פלא בהיגד הבא: ''עניין האיבה האנושית מטעמים של לאום, גזע ודת. העולם נראה כחסר משמעות ועל כן בני האדם יאחזו בכל תורה או אשלייה שתיתן להם איזו הרגשה וסיפוק שיש בידיהם את האמת, כי מה היא האמת? האם לא הכל אבסורד וחסר משמעות, האם לא כולנו נוחתים מטה מטה עד אין קץ?'' אין עוד פלא...
סימוכין:
''כבר בגדר פירוש הוא. ה''סובייקט'' איננו נתון, כי אם איזו תוספת-בדוייה, השתלה שבדיעבד - האם נחוץ עוד לבסוף להניח קיומו של פרשן מאחורי הפרשנות? במידה שנודעת בכלל משמעות למושג ''הכרה'', אין העולם ניתן להכרה: הוא ניתן להסבר על דרך אחרת, אין משמעות מאחוריו, כי אם משמעויות לאין ספור - פרספקטיביזם - צרכינו הם-הם המפרשים את העולם ; יצרינו, על כל ה''בעד'' וה''נגד'' שבהם. כל יצר הוא סוג של תאוות שלטון, לכל יצר יש פרספקטיבה משלו, שהוא היה רוצה לכפות אותה כנורמה על כל היצרים האחרים.''
- פרידריך ניטשה, ''הרצון לעוצמה'', כרך ב, אפוריזם מס' 481, עמוד 12.
העימות הוא הוא פותח את מטמוניה של הנפש ומשחרר אותה אל עבר מחוזות קלילים וקרים יותר - הוא עומד בשביל משהו ועל משהו, לא כי הוא רוצה אלא כי הוא פשוט נהיה. ייתכן אפילו חלק גדול בכל המשוואה הגדולה! אין הוא עוד אדם חסר הומור, אין הוא עוד מסתכל לאחור ואין הוא עוד אבוד כל כך - אין הוא עוד נושא את מבטו אל עבר גשר עברו הישן אשר אותו העלה באש. האדם החופשי נלחם בעבור משהו והוא ח י י ב לפגוש באנשים וטיפוסים שונים ותמיד תמיד כשמלחמת הרעיונות בפתח העימות פותח את שעריו, ירצה או לא ירצה תמיד הוא ימחק קצת מן הסדר המוסרי והערכי הקיים - סדר שחקוק באותיות קידוש לבנה תחת כל עץ רענן וצרוב בלבבות ומוחות האנשים במסך החיים הגדול. המתעמת - איש הרוח הוא האדם אשר רוחו וליבו חופשיים, מילותיו מחדדות ומקהות מחדדות ומקהות את מושגי הטוב והרוע כמו שני פיגיונות חדים מתחת לשמיים ריקים מאלים! מחיקה ועוד מחיקה ועוד מחיקה...
איש הרוח הנה הוא מתחיל ללכת ואז לרוץ, הוא אוהב את מרגש הרוח והשמש! אוי הערמומיות, מתה הקדושה! למה בני האדם לא מוכנים להפתעות? וההפתעות תמיד יגיעו וכשהן מגיעות, הכל מתערער ונופל כמו מגדל קלפים. לפעמים האבולוציה פורצת בצחוק אחד גדול ורוקדת את ריקודה המעוות. האדם הגאול הוא לוחם של רעיונות.
הגאולה...
אנחנו אפילו מרגישים תחרותיים במשחק באולינג פשוט ומה זה כבר באולינג? אוה, הרגעים הללו שאנחנו שרויים באקסטזה המיליטריסטית התחרותית והשובבה! המסיכות פתאום מחליקות להן מהפרצופים והרקע הסביבתי נהפך לקורן יותר. העולם הוא גם מקום יפה המציע שלל כוכבים יפים בלילות והתפרצויות קצרצרות ואדירות של שמחה, ניקח לדוגמא את משחק הבאולינג:
אנחנו אפילו מרגישים תחרותיים במשחק באולינג פשוט ומה זה כבר באולינג?
1) ישנו מסלול ובסופו מוצבים עשרה פינים שיש להפיל עם הכדור ולזכות בנקודות.
2) מצויות תעלות נמוכות משני צדי המסלול והן מורטות עצבים - הן משמשות כמלכודות לכדור ומהלך המשחק עצמו - אתם מגלגלים את הכדור ומצויים באקסטזה, צריך לנצח!
ולבסוף ראשינו מגיח החוצה לאוויר העולם, האין הציפורים החולפות בשמיים מזכירות לנו מפציצים? האם אין התעלות מיסטית על עצמנו? האם החיים אינם זורמים בעורקים? האין בנמצא מצבים שאנחנו משתוקקים בכל הלב שלנו להיות הרים נטויים ששום כוח בעולם לא יזיז? כל האקשן הזה שזורם בדם ונחושת של שובבות והרצון האנושי הטבעי לעוצמה! עליי להיות עוצמה ושום דבר מלבדי אותה העוצמה, כל השאר רק נלווה לכך.
האם עליי להזכיר את סיפורם של זבח וצלמונע שני מלכי מדיין? מבחינה ספרותית ספק אמיתית - הם פגעו בבני ישראל ונתפסו ונהרגו בידי השופט גדעון בן יואש בצורה משפילה, זהו סיפור הצדק וקיום הצדק בהתגלמותו. כל מי שחלש וחיוור פשוט סובל כל כך בעולם, האדם מבין שצריך להיות גם אכזרי ובעל הומור שחור כדי שסוף סוף תבוא לה המנוחה מכל המזיקים.
אנשים אוכלים ולועסים פוליטיקה והיא מהווה שדה ענקי של עימות - יש בה כל כך הרבה צדדים להזדהות. כל העולם כולו הוא עימות אחד גדול ותו לא, והעובדה הזאת חתומה בכל כך הרבה פרצופים ותנועות...הציווי המתוק ''אל תשפטו למען לא תישפטו'' לא רלוונטי אין בו שום משמעות. הוא כל כך מעודד, כאילו כל העולם יכול לקבל אותו ואז יבואו השלום והאחווה - אך האמת היא שהציווי שכח שהעולם הוא כדור ענקי של אנרגיה וקשה לשלוט בו ולעצבו לרעיון אחד ויחיד. העולם הזה הוא מפלצת ענקית וקרה של אנרגיה - הוא מאכלס מוחות שונים ומשונים עם רעיונות, כמעט כל בני האדם אחוזי דיבוק, ובמה בדיוק? על פי הקריטריון של ניטשה זהו ''שד העוצמה'' - ולא משנה כמה אנשים ינסו להתחמק ממנו השד עומד ועומד על סף הדלת וצריך למלא את רעבונו לעוצמה.
כל אדם צריך וחייב לברוא את עצמו מחדש, אין עוד דרך אחרת. עליו לסבול ייסורים ותופת וכאב כדי להיוולד מחדש - עליו לעבור פחד, כאוס, כאב ורק כך הוא יוולד מחדש. אין עוד פלא בהיגד הבא: ''עניין האיבה האנושית מטעמים של לאום, גזע ודת. העולם נראה כחסר משמעות ועל כן בני האדם יאחזו בכל תורה או אשלייה שתיתן להם איזו הרגשה וסיפוק שיש בידיהם את האמת, כי מה היא האמת? האם לא הכל אבסורד וחסר משמעות, האם לא כולנו נוחתים מטה מטה עד אין קץ?'' אין עוד פלא...
סימוכין:
''כבר בגדר פירוש הוא. ה''סובייקט'' איננו נתון, כי אם איזו תוספת-בדוייה, השתלה שבדיעבד - האם נחוץ עוד לבסוף להניח קיומו של פרשן מאחורי הפרשנות? במידה שנודעת בכלל משמעות למושג ''הכרה'', אין העולם ניתן להכרה: הוא ניתן להסבר על דרך אחרת, אין משמעות מאחוריו, כי אם משמעויות לאין ספור - פרספקטיביזם - צרכינו הם-הם המפרשים את העולם ; יצרינו, על כל ה''בעד'' וה''נגד'' שבהם. כל יצר הוא סוג של תאוות שלטון, לכל יצר יש פרספקטיבה משלו, שהוא היה רוצה לכפות אותה כנורמה על כל היצרים האחרים.''
- פרידריך ניטשה, ''הרצון לעוצמה'', כרך ב, אפוריזם מס' 481, עמוד 12.