אז נכון, זה עוד לפני עריכה (כלומר, לפני עריכה של מישהו שהוא לא אני. אני עדיין עורך, בפעם השבעים אלף בערך, ויש לי חשד מבוסס שזה לא ייגמר לעולם).
אבל וואללה, כתבתי את המילים האחרונות בדף האחרון (לפי שעה, לפי שעה). קצת יותר מ-107000 בסך הכול (ניצולות של הג׳נוסייד שעשיתי באחיות שלהן), בקצב ברוטו של 100 מילים לשעה פלוס מינוס, שלוש וחצי שנים עם שנה וקצת הפסקה באמצע, שלוש נסיעות לרומא לחדר קטן עם שולחן כתיבה במלון ליד הוותיקן, כתיבה במיטה שלי בבית, באוטובוסים, ברכבות, בחדרי המתנה, בבתי קפה, בפארקים, איפה שאתם רוצים. כתבתי מהר, בעיקר לאט, שיניתי את השם של הגיבור בערך עשרים פעמים, חיפשתי באובססיביות מילים כפולות ומשולשות ונרדפות בערך מיליון פעמים, בחוסר משמעת-כתיבה מובהק, כשהיום הכי פורה שלי היה יום של 1750 מילה שלקח לי לכתוב בערך 16 שעות ושמהן מחקתי אחר כך בערך חצי. בימים אחרים כתבתי מילים בודדות, בעיקר לפני שהילדים קמו, בסביבות חמש בבוקר, אבל בעיקר מחקתי. אני מניח שעוד יימחקו הרבה וייכתבו הרבה לפני שאריח את הריח ההוא, המדהים, הנפלא, של דפוס טרי של ספר ששמי כתוב עליו, לצד הכותרת - ״באוויר״.
אבל כתבתי ספר. אמיתי. שיאאאאללללה.
אבל וואללה, כתבתי את המילים האחרונות בדף האחרון (לפי שעה, לפי שעה). קצת יותר מ-107000 בסך הכול (ניצולות של הג׳נוסייד שעשיתי באחיות שלהן), בקצב ברוטו של 100 מילים לשעה פלוס מינוס, שלוש וחצי שנים עם שנה וקצת הפסקה באמצע, שלוש נסיעות לרומא לחדר קטן עם שולחן כתיבה במלון ליד הוותיקן, כתיבה במיטה שלי בבית, באוטובוסים, ברכבות, בחדרי המתנה, בבתי קפה, בפארקים, איפה שאתם רוצים. כתבתי מהר, בעיקר לאט, שיניתי את השם של הגיבור בערך עשרים פעמים, חיפשתי באובססיביות מילים כפולות ומשולשות ונרדפות בערך מיליון פעמים, בחוסר משמעת-כתיבה מובהק, כשהיום הכי פורה שלי היה יום של 1750 מילה שלקח לי לכתוב בערך 16 שעות ושמהן מחקתי אחר כך בערך חצי. בימים אחרים כתבתי מילים בודדות, בעיקר לפני שהילדים קמו, בסביבות חמש בבוקר, אבל בעיקר מחקתי. אני מניח שעוד יימחקו הרבה וייכתבו הרבה לפני שאריח את הריח ההוא, המדהים, הנפלא, של דפוס טרי של ספר ששמי כתוב עליו, לצד הכותרת - ״באוויר״.
אבל כתבתי ספר. אמיתי. שיאאאאללללה.