זה גם לא ממש סיפור. אבל זה קרה.
יש האומרים כי מהמפתח להבנת אישיותו של ז'ורס הוא במחוז הולדתו, לנגדוק השוכנת בדרומה של צרפת - ארץ השמש, הגפן ואהבת החופש.
זו היא צרפת המזרח תיכונית, הפורייה, החמימה, המלטפת.
אנו מורגלים לחשוב שהצפון הוא המפותח והמתורבת יותר. אך אין זה תמיד פני הדברים. העממים הפרובנסאליים - דרום צרפתיים הם אלו שעמדו בחוד החנית של התפתחותה התרבותית של אירופה.
כאן בדרום צרפת לצד יינות משובחים צמחה גם השפה הצרפתית הספרותית היפה(langue d'oc).כאן נוצרה השירה שהיוותה דוגמה ומופת עבור כל דוברי השפות הרומיות.
ילידי דרומה של צרפת לקחו חלק פעיל באירועים ההיסטוריים הגדולים ביותר שחוותה מולדתם. די אם נזכיר את מיראבו, מונטיין, מירא,גיזו, לה פרוז לה פאייט ורבים אחרים.
גם נפוליאון היה במקור מקורסיקה, לכן גם הוא בן הדרום.
ז'ורס אהב והוקיר את חבל הולדתו גם שנים לאחר שעזב לפריז עקב היותו חבר בפרלמנט. הוא אפוא בן ראוי לאדמה הזו, שתושביה כה אוהבים שירה, מוסיקה, שפה עשירה והרמונית . יש להם נטייה טבעית לרומנטיקה, אהבת החופש, הם ניחנו בהתלהבות וברוח טובה.
בערים הגדולות בישראל ישנם רחובות על שמו. מה לנו, לעם היושב בציון ולפוליטיקאי צרפתי?..
אני מקווה שהתשובה לכך תגיע עד מהרה...
משחר ילדותו, התבלט בחכמתו בכל התחומים שלמד. על אף היותו ילד ביישן למדי, שמו לב מחנכיו ומוריו לכושר הנאום המהפנט שלו. לאחר שסיים את לימודיו היה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טולוז. הפופולריות שלו בקרב התלמידים הייתה כה גדולה, עד שלא ניתן היה להשיג מקום לקורסים שלימד וכל הרצאותיו היו מלאות עד אפס מקום. הוא גם כתב בעיתון. אך מצעירותו ניכר כי ז'ורס לא יכול להשאר אדיש לסבל הזולת.
כך, נדחף ז'אן הצעיר להציג את מועמדותו מטעם מחוז טרן לפרלמנט.
הוא חיפש את דרכו הפוליטית זמן רב, אך לבסוף משראה את מצוקת הפועלים הצרפתhים, אט - אט הצטרף לשורות הסוציאליסטים. הדבר עלה לו ביוקר רב. כבן למשפחה בורגנית עמידה, קרוביו הפנו לו עורף ואשתו(שאיתרע מזלו והתחתן עמה) לא שבעה נחת ממנו. לא עניינו אותה מאבקיו, דאגותיו, עולמו הפנימי. כל משאלתה הייתה שייפך לשר או ראש ממשלה. ז'ורס יכל לחיות חיים נוחים כבעל אדמות וגם בבית הנבחרים דרכו הייתה סלולה תודות לכושר הדיבור הנפלא שלו.
אך הוא בחר בדרך הקשה. שמונה שעות עבודה, שכר מינימום, פנסיה, זכות ליום מנוחה, תנאים הוגנים - כל המושגים האלה מובנים מאליהם היום, אך לא היו קיימים אז. אז כשאנו עובדים את עגל הזהב, מספידים את הסוציאליזם ולועגים לו, אנו משתתפים בקבורת החמור של זכויותנו אנו וזכויות ילדינו. כי על הדברים האלה בדיוק נאבק ז'ורס במציאות שהמעבידים העשירים שלטו לחלוטין בעובדים, שעות העבודה היו אינסופיות, שכר זעום, פיצויים - מי שמע על זה? מחאות פועלים פוזרו באלימות וגם היו מקרי טבח מזוויעים.
בפרשת דרייפוס היה מהראשונים שנקטו עמדה נחרצת בעד משפט חוזר ונגד אנטישמיות, הצביע על פגמים רבים בדרך הרשאתו של הקצין היהודי. למרות שעמיתיו מיאנו מלהתערב וחלקם אף היו נגד דרייפוס ובעד הצבא. אך ז'ורס היה איתן בדעתו - על הסוציאליסטים להיאבק למען הצדק והמצפון לא רק בעבודה, אלא בכל תחום. הוא כונה בוגד, סוכן יהודי, מרגל גרמני...לא בפעם האחרונה בחייו. פעילותו למען דרייפוס שיחקה תפקיד מכריע בזיכויו הסופי.
קצרה היריעה מלפרט את כל פעולתו של ז'ורס. אפילו חלקית לא אצליח וזה גם לא המקום...
די אם נזכיר את פעילותו למען שובתי קארמו, הקמת מפעל זכוכית שהעובדים עצמם מנהלים באלבי, תרומתו המכרעת להפרדת הדת מהמדינה בצרפת(שאשתו פעלה כדי להרוס), עבודתו הבלתי פוסקת למען הבטחת זכות בחירה לכל, הקמת עיתון "יומניטה", כתיבת ספרים פילוספייo והיסטוריים שמהווים עד היום מקורות מהימנים ועוד ועוד...
אולם הגביע הקדוש במפעל חייו היה ההתנגדות הנחרצת למלחמה ולמאבק מזוין כמעט מכל סוג שהוא. הוא היה היחיד שהיה מסוגל להוביל את הפועלים משני הצדדים הלוחמים להתאחד בהפגנות ולצאת נגד הטירוף של מלחמת העולם הראשונה. הפגנות הפועלים לשלום אכן התרחשו בגרמניה וצרפת. הוא ניסה לשכנע את ראשי המדינות לא להיגרר לגיהינום של המלחמה המודרנית שניבא את אופיה המחריד במדויק עשרות שנים קודם לכן. סגן השר פיירי כנציג הממשלה הפציר בו להפסיק את מחאתו כנגד המלחמה אחרת יכול לקרות לו "הרע מכל".
ז'ורס, שלעולם לא שמר על עצמו יותר מדי ענה לו "המלחמה היא הרע מכל!" הוא התייצב כמעט לבד מול הלהט הפטריוטי והרצון לנקמה.
ב-31 ביולי 1914, בהיותו עייף וסועד את ליבו עם שותפים לדרך, ראול וילן הלאומן המיליטריסט (כמה סימלי- viliain = נבל) ירא בגבו למוות. לאחר זאת כבר לא היה מי שיעצור את גלגלי המלחמה, הדמות שאיחדה את כל הפועלים אבדה לנצח... "קפה קרואסון" בפריז , המקום בו אירע הרצח הפך למקום עליה לרגל מאז. אפשר לומר שז'ורס הוא קורבנה הראשון של המלחמה הגדולה...למחרת התחיל גיוס כללי.
מדהים, אך וילן זוכה מאשמת רצח על ידי שופטים שמרנים וברח לאיביזה שבספרד לאחר שכמעט חצי מליון פועלים יצאו למחות כנגד פסק הדין האבסורדי. הוא עצמו נרצח שם לאחר כמה שנים.
ז'ורס זכה למעמד של קדוש מעונה ודמות נערצת במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה וזאת למרות שלא באמת קיבל את המרקסיזם כפשוטו. הוא ייצג את האמת שלא מעוותת על ידי אידאולוגיה כלשהי, את הצדק, השוויון, הפרגמטיות, ההומניזם לפני הכל, בלי לעשות הנחות לאף אדם או קבוצה. הוא רצה להעניק לבני האדם את החירות והצדק, אך הוא גם דרש מכולם את אותו הדבר...
ניסיתי לעורר את קוראי האתר להתעניין בדמותו, שקצת נשכחה במחוזותינו, אך השפעתה עדיין חזקה במקומות רבים בעולם. מי ייתן ויהיו לנו פוליטיקאים כאלה...
יש האומרים כי מהמפתח להבנת אישיותו של ז'ורס הוא במחוז הולדתו, לנגדוק השוכנת בדרומה של צרפת - ארץ השמש, הגפן ואהבת החופש.
זו היא צרפת המזרח תיכונית, הפורייה, החמימה, המלטפת.
אנו מורגלים לחשוב שהצפון הוא המפותח והמתורבת יותר. אך אין זה תמיד פני הדברים. העממים הפרובנסאליים - דרום צרפתיים הם אלו שעמדו בחוד החנית של התפתחותה התרבותית של אירופה.
כאן בדרום צרפת לצד יינות משובחים צמחה גם השפה הצרפתית הספרותית היפה(langue d'oc).כאן נוצרה השירה שהיוותה דוגמה ומופת עבור כל דוברי השפות הרומיות.
ילידי דרומה של צרפת לקחו חלק פעיל באירועים ההיסטוריים הגדולים ביותר שחוותה מולדתם. די אם נזכיר את מיראבו, מונטיין, מירא,גיזו, לה פרוז לה פאייט ורבים אחרים.
גם נפוליאון היה במקור מקורסיקה, לכן גם הוא בן הדרום.
ז'ורס אהב והוקיר את חבל הולדתו גם שנים לאחר שעזב לפריז עקב היותו חבר בפרלמנט. הוא אפוא בן ראוי לאדמה הזו, שתושביה כה אוהבים שירה, מוסיקה, שפה עשירה והרמונית . יש להם נטייה טבעית לרומנטיקה, אהבת החופש, הם ניחנו בהתלהבות וברוח טובה.
בערים הגדולות בישראל ישנם רחובות על שמו. מה לנו, לעם היושב בציון ולפוליטיקאי צרפתי?..
אני מקווה שהתשובה לכך תגיע עד מהרה...
משחר ילדותו, התבלט בחכמתו בכל התחומים שלמד. על אף היותו ילד ביישן למדי, שמו לב מחנכיו ומוריו לכושר הנאום המהפנט שלו. לאחר שסיים את לימודיו היה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טולוז. הפופולריות שלו בקרב התלמידים הייתה כה גדולה, עד שלא ניתן היה להשיג מקום לקורסים שלימד וכל הרצאותיו היו מלאות עד אפס מקום. הוא גם כתב בעיתון. אך מצעירותו ניכר כי ז'ורס לא יכול להשאר אדיש לסבל הזולת.
כך, נדחף ז'אן הצעיר להציג את מועמדותו מטעם מחוז טרן לפרלמנט.
הוא חיפש את דרכו הפוליטית זמן רב, אך לבסוף משראה את מצוקת הפועלים הצרפתhים, אט - אט הצטרף לשורות הסוציאליסטים. הדבר עלה לו ביוקר רב. כבן למשפחה בורגנית עמידה, קרוביו הפנו לו עורף ואשתו(שאיתרע מזלו והתחתן עמה) לא שבעה נחת ממנו. לא עניינו אותה מאבקיו, דאגותיו, עולמו הפנימי. כל משאלתה הייתה שייפך לשר או ראש ממשלה. ז'ורס יכל לחיות חיים נוחים כבעל אדמות וגם בבית הנבחרים דרכו הייתה סלולה תודות לכושר הדיבור הנפלא שלו.
אך הוא בחר בדרך הקשה. שמונה שעות עבודה, שכר מינימום, פנסיה, זכות ליום מנוחה, תנאים הוגנים - כל המושגים האלה מובנים מאליהם היום, אך לא היו קיימים אז. אז כשאנו עובדים את עגל הזהב, מספידים את הסוציאליזם ולועגים לו, אנו משתתפים בקבורת החמור של זכויותנו אנו וזכויות ילדינו. כי על הדברים האלה בדיוק נאבק ז'ורס במציאות שהמעבידים העשירים שלטו לחלוטין בעובדים, שעות העבודה היו אינסופיות, שכר זעום, פיצויים - מי שמע על זה? מחאות פועלים פוזרו באלימות וגם היו מקרי טבח מזוויעים.
בפרשת דרייפוס היה מהראשונים שנקטו עמדה נחרצת בעד משפט חוזר ונגד אנטישמיות, הצביע על פגמים רבים בדרך הרשאתו של הקצין היהודי. למרות שעמיתיו מיאנו מלהתערב וחלקם אף היו נגד דרייפוס ובעד הצבא. אך ז'ורס היה איתן בדעתו - על הסוציאליסטים להיאבק למען הצדק והמצפון לא רק בעבודה, אלא בכל תחום. הוא כונה בוגד, סוכן יהודי, מרגל גרמני...לא בפעם האחרונה בחייו. פעילותו למען דרייפוס שיחקה תפקיד מכריע בזיכויו הסופי.
קצרה היריעה מלפרט את כל פעולתו של ז'ורס. אפילו חלקית לא אצליח וזה גם לא המקום...
די אם נזכיר את פעילותו למען שובתי קארמו, הקמת מפעל זכוכית שהעובדים עצמם מנהלים באלבי, תרומתו המכרעת להפרדת הדת מהמדינה בצרפת(שאשתו פעלה כדי להרוס), עבודתו הבלתי פוסקת למען הבטחת זכות בחירה לכל, הקמת עיתון "יומניטה", כתיבת ספרים פילוספייo והיסטוריים שמהווים עד היום מקורות מהימנים ועוד ועוד...
אולם הגביע הקדוש במפעל חייו היה ההתנגדות הנחרצת למלחמה ולמאבק מזוין כמעט מכל סוג שהוא. הוא היה היחיד שהיה מסוגל להוביל את הפועלים משני הצדדים הלוחמים להתאחד בהפגנות ולצאת נגד הטירוף של מלחמת העולם הראשונה. הפגנות הפועלים לשלום אכן התרחשו בגרמניה וצרפת. הוא ניסה לשכנע את ראשי המדינות לא להיגרר לגיהינום של המלחמה המודרנית שניבא את אופיה המחריד במדויק עשרות שנים קודם לכן. סגן השר פיירי כנציג הממשלה הפציר בו להפסיק את מחאתו כנגד המלחמה אחרת יכול לקרות לו "הרע מכל".
ז'ורס, שלעולם לא שמר על עצמו יותר מדי ענה לו "המלחמה היא הרע מכל!" הוא התייצב כמעט לבד מול הלהט הפטריוטי והרצון לנקמה.
ב-31 ביולי 1914, בהיותו עייף וסועד את ליבו עם שותפים לדרך, ראול וילן הלאומן המיליטריסט (כמה סימלי- viliain = נבל) ירא בגבו למוות. לאחר זאת כבר לא היה מי שיעצור את גלגלי המלחמה, הדמות שאיחדה את כל הפועלים אבדה לנצח... "קפה קרואסון" בפריז , המקום בו אירע הרצח הפך למקום עליה לרגל מאז. אפשר לומר שז'ורס הוא קורבנה הראשון של המלחמה הגדולה...למחרת התחיל גיוס כללי.
מדהים, אך וילן זוכה מאשמת רצח על ידי שופטים שמרנים וברח לאיביזה שבספרד לאחר שכמעט חצי מליון פועלים יצאו למחות כנגד פסק הדין האבסורדי. הוא עצמו נרצח שם לאחר כמה שנים.
ז'ורס זכה למעמד של קדוש מעונה ודמות נערצת במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה וזאת למרות שלא באמת קיבל את המרקסיזם כפשוטו. הוא ייצג את האמת שלא מעוותת על ידי אידאולוגיה כלשהי, את הצדק, השוויון, הפרגמטיות, ההומניזם לפני הכל, בלי לעשות הנחות לאף אדם או קבוצה. הוא רצה להעניק לבני האדם את החירות והצדק, אך הוא גם דרש מכולם את אותו הדבר...
ניסיתי לעורר את קוראי האתר להתעניין בדמותו, שקצת נשכחה במחוזותינו, אך השפעתה עדיין חזקה במקומות רבים בעולם. מי ייתן ויהיו לנו פוליטיקאים כאלה...