והיא החלה מספרת, ישובה זקופה בחליפת שאנל בצבע קרם ייצוגית ,
והמטפחת קמוטה בידה.
שואפת אויר דחוס לראותיה, מנסה להראות בשליטה ,תמיד נראתה בשליטה,
התחפושת הפוליטית המושלמת המייצגת - אשת נשיא.
יודעת כי את שיאמר בראיון זה יזכר לדורות הבאים, זהו ראיון היסטורי, עבור ילדיה, עבור העם האמריקאי.
הצלמים משפרים עמדת צילום כולן מכוונות אליה,פרוסים סביבה כמניפה ,
היא מוקפת מכל זוית אפשרית,כולם ממתינים למוצא פיה,לשמוע כל הברה שתאמר מפי העדה הראשית,
ואין לדחות זו החובה , והחובה גבוהה מכל רצון , אך זה המקסימום שהיא תיתן ,לא יותר.
היא רואה בדמיונה את הכותרת הענקית - הסיפור מהגברת הראשונה,
אך היא כבר לא - נזכרת.
הרצח ,גדע את את אושרה, את עתיד משפחתה, כל עולמה חרב.
במקביל השילטון הוחלף מיידית, אין להפקיר המדינה ולו לשניה,
רצח נשיא הינו בקע, חולשה למעצמה הדמוקרטית ,המהווה הזדמנות לאוייב שתמיד אורב.
הבית הלבן ,"בייתה" שלה לזמן שאול געש כמרקחה , האנשים חלפו במהירות במסדרונות, משתדלים לא להיישיר עימה מבט.
אם הדבר היה תלוי בה ,הייתה באי ספונה באבלה הפרטי הנוראי ,רחוק מעיני הציבור.
והם ממתינים ,
רוצים לשמוע את סיפורי ,מהיכן אתחיל? מהכרותנו ? מחיי הנישואין ? מהשמועות ?
שאפה קצרות ״ , ב- 22 בנובמבר בדאלאס שבטקסס 1963.״ הרצח ,אירע בזמן מסע הבחירות ,
כאשר הנשיא אני ומושל טקסס ורעייתו במכונית הלינקולן הפתוחה בדרכנו לפגישה מתוכננת.
על פי התוכנית, היה אמור הנשיא לשאת נאום במרכז הסחר של דאלאס.
ובאותו יום , באותו יום מכסה הפלסטיק חסין הכדורים הוסר בשל מזג האויר הנאה.
נשכה שפתה למען לא יפרצו הדמעות, הכאב צרב וחד כתער,
אך לא כאן לא עכשיו, כעת משימה בפניה ועליה לעמוד בה ,
זהו הכבוד האחרון הראוי לו , לבעלה האהוב.
השיירה נסעה בשורה ארוכה מספר רכבים ואופנועים ,ובצידי הרחובות עמד קהל צופים והריע לנשיא, הנשיא ,ישב מימיני, והמושל ורעייתו מלפנים.
המכונית פנתה לרח אלם , זו הייתה פנייה חדה כך שהמכונית האטה כמעט עד עצירה, לפתע פנתה אשת המושל לנשיא ואמרה ״אדוני הנשיא אינך יכול לומר כי דאלאס אינה אוהבת אותך,
והנשיא השיב ״ זה בהחלט נראה כך״.
אלו מילותיו האחרונות ,חשבה בעצב.
התייפחות קלה נפלטה לתוך מטפחת ,עיפעפה במהירות בעיניה לבלום הדמעות המאיימות להסגיר את הסופה המתחוללת בתוכה,
תרגעי ותנשמי, נזפה בעצמה.
מנסה לאמץ זיכרונה לצליל קול ירייה מרוחקת, רעש ההמון המריע, ראשו המתנודד מצד לצד ,
הדם הניגר מפניו, היא ניסתה לעצור הזרם בידיה אך הוא ניגר מכל עבר , הזמן כאילו עמד מלכת כלקוח מסרט אימה,האימה הפרטית שלה.
המאפרת חשה אלה, ובתנועות מהירות פידרה את רכותיה אשר הבריקו מזיעה קרה.
היא סיכלה רגליה , מתחה גבה וחצאיתה , הישירה מבט למצלמות ופתחה בסיפור הנורא בתולדות אמריקה החופשית.
והיא החלה מספרת...
ינואר 2014
והמטפחת קמוטה בידה.
שואפת אויר דחוס לראותיה, מנסה להראות בשליטה ,תמיד נראתה בשליטה,
התחפושת הפוליטית המושלמת המייצגת - אשת נשיא.
יודעת כי את שיאמר בראיון זה יזכר לדורות הבאים, זהו ראיון היסטורי, עבור ילדיה, עבור העם האמריקאי.
הצלמים משפרים עמדת צילום כולן מכוונות אליה,פרוסים סביבה כמניפה ,
היא מוקפת מכל זוית אפשרית,כולם ממתינים למוצא פיה,לשמוע כל הברה שתאמר מפי העדה הראשית,
ואין לדחות זו החובה , והחובה גבוהה מכל רצון , אך זה המקסימום שהיא תיתן ,לא יותר.
היא רואה בדמיונה את הכותרת הענקית - הסיפור מהגברת הראשונה,
אך היא כבר לא - נזכרת.
הרצח ,גדע את את אושרה, את עתיד משפחתה, כל עולמה חרב.
במקביל השילטון הוחלף מיידית, אין להפקיר המדינה ולו לשניה,
רצח נשיא הינו בקע, חולשה למעצמה הדמוקרטית ,המהווה הזדמנות לאוייב שתמיד אורב.
הבית הלבן ,"בייתה" שלה לזמן שאול געש כמרקחה , האנשים חלפו במהירות במסדרונות, משתדלים לא להיישיר עימה מבט.
אם הדבר היה תלוי בה ,הייתה באי ספונה באבלה הפרטי הנוראי ,רחוק מעיני הציבור.
והם ממתינים ,
רוצים לשמוע את סיפורי ,מהיכן אתחיל? מהכרותנו ? מחיי הנישואין ? מהשמועות ?
שאפה קצרות ״ , ב- 22 בנובמבר בדאלאס שבטקסס 1963.״ הרצח ,אירע בזמן מסע הבחירות ,
כאשר הנשיא אני ומושל טקסס ורעייתו במכונית הלינקולן הפתוחה בדרכנו לפגישה מתוכננת.
על פי התוכנית, היה אמור הנשיא לשאת נאום במרכז הסחר של דאלאס.
ובאותו יום , באותו יום מכסה הפלסטיק חסין הכדורים הוסר בשל מזג האויר הנאה.
נשכה שפתה למען לא יפרצו הדמעות, הכאב צרב וחד כתער,
אך לא כאן לא עכשיו, כעת משימה בפניה ועליה לעמוד בה ,
זהו הכבוד האחרון הראוי לו , לבעלה האהוב.
השיירה נסעה בשורה ארוכה מספר רכבים ואופנועים ,ובצידי הרחובות עמד קהל צופים והריע לנשיא, הנשיא ,ישב מימיני, והמושל ורעייתו מלפנים.
המכונית פנתה לרח אלם , זו הייתה פנייה חדה כך שהמכונית האטה כמעט עד עצירה, לפתע פנתה אשת המושל לנשיא ואמרה ״אדוני הנשיא אינך יכול לומר כי דאלאס אינה אוהבת אותך,
והנשיא השיב ״ זה בהחלט נראה כך״.
אלו מילותיו האחרונות ,חשבה בעצב.
התייפחות קלה נפלטה לתוך מטפחת ,עיפעפה במהירות בעיניה לבלום הדמעות המאיימות להסגיר את הסופה המתחוללת בתוכה,
תרגעי ותנשמי, נזפה בעצמה.
מנסה לאמץ זיכרונה לצליל קול ירייה מרוחקת, רעש ההמון המריע, ראשו המתנודד מצד לצד ,
הדם הניגר מפניו, היא ניסתה לעצור הזרם בידיה אך הוא ניגר מכל עבר , הזמן כאילו עמד מלכת כלקוח מסרט אימה,האימה הפרטית שלה.
המאפרת חשה אלה, ובתנועות מהירות פידרה את רכותיה אשר הבריקו מזיעה קרה.
היא סיכלה רגליה , מתחה גבה וחצאיתה , הישירה מבט למצלמות ופתחה בסיפור הנורא בתולדות אמריקה החופשית.
והיא החלה מספרת...
ינואר 2014