"הפחד הוא פרי דמיונך ילד." נשמע קול סמכותי ומעורפל מתגודד בחשכה "ומפני שהוא פרי דמיונך יש בידיך את הכוח לגבור עליו. להביס אותו." הקול המשיך בדבריו.
"איך אוכל? אנא ממך הסבר לי." איאן היה מוטל על בטנו על רצפת השיש הקרה, ראשו טמון בברכיו ועינו מקווצות בכוח.
"זה פשוט." הקול הדהד במרחבי החדר, "פשוט, תפסיק לחשוב על זה."הקול לחש באוזניו של איאן "תפסיק לפחד."
"והוו אתה עזרתה לי מאוד." איאן אמר בציניות.
"אין בעד מה." הקול צחקק בין הצללים "ממה אתה מפחד ילד?"
"לא יודע." איאן הודה ברצינות.
"אתה חייב לדעת,אחרת, איך תדע שאתה מפחד?" הקול נהם בכעס
"אני לא אדע." איאן ניסה לשמור על קור רוח ולהתחכם. "אל תנסה אותי ילד, אתה לא רוצה לחוש את זעמי, תאמין לי." צעקה איומה נשמע בין הצללים, זעזע את איאן. "אתה שומע אותה? טוב, זאת האחרונה שניסתה אותי." קולו צחקק בממזרות. "אתה לא רוצה לסיים כמוה נכון חמודי? יופי, אז תתחיל לדבר. ממה אתה מפחד?" הקול אפילו לא חיכה לתשובה של איאן והתקיף אותו שוב עם שאלותיו.
"א-אני מצטער איני יודע, אני באמת לא יודע." הוא שכב שם באפיסת כוחות. גופו היה צמוד לאבן הקרה רועד מפחד, מפחד שהוא עצמו אינו יודע מה מקורו.
"קדימה ילד, תחשוב, תשתמש בשכל שלך, בתקווה שיש לך אחד כזה." קולו היה מזלזל, "נו ילד תחשוב!" קולו החל להישמע חסר סבלנות.
"אני יודע ממה אני פוחד." איאן נדרך לפתע,
"אובחן, דבר ילדי."
"אם אגיג לך שאתה הפחד שלי? " איאן נעמד והביט בחשכה.
"אז אומר לך שהעונג כולו שלי." אמר הקול וגופו יצא מתוך החשכה.
"איך אוכל? אנא ממך הסבר לי." איאן היה מוטל על בטנו על רצפת השיש הקרה, ראשו טמון בברכיו ועינו מקווצות בכוח.
"זה פשוט." הקול הדהד במרחבי החדר, "פשוט, תפסיק לחשוב על זה."הקול לחש באוזניו של איאן "תפסיק לפחד."
"והוו אתה עזרתה לי מאוד." איאן אמר בציניות.
"אין בעד מה." הקול צחקק בין הצללים "ממה אתה מפחד ילד?"
"לא יודע." איאן הודה ברצינות.
"אתה חייב לדעת,אחרת, איך תדע שאתה מפחד?" הקול נהם בכעס
"אני לא אדע." איאן ניסה לשמור על קור רוח ולהתחכם. "אל תנסה אותי ילד, אתה לא רוצה לחוש את זעמי, תאמין לי." צעקה איומה נשמע בין הצללים, זעזע את איאן. "אתה שומע אותה? טוב, זאת האחרונה שניסתה אותי." קולו צחקק בממזרות. "אתה לא רוצה לסיים כמוה נכון חמודי? יופי, אז תתחיל לדבר. ממה אתה מפחד?" הקול אפילו לא חיכה לתשובה של איאן והתקיף אותו שוב עם שאלותיו.
"א-אני מצטער איני יודע, אני באמת לא יודע." הוא שכב שם באפיסת כוחות. גופו היה צמוד לאבן הקרה רועד מפחד, מפחד שהוא עצמו אינו יודע מה מקורו.
"קדימה ילד, תחשוב, תשתמש בשכל שלך, בתקווה שיש לך אחד כזה." קולו היה מזלזל, "נו ילד תחשוב!" קולו החל להישמע חסר סבלנות.
"אני יודע ממה אני פוחד." איאן נדרך לפתע,
"אובחן, דבר ילדי."
"אם אגיג לך שאתה הפחד שלי? " איאן נעמד והביט בחשכה.
"אז אומר לך שהעונג כולו שלי." אמר הקול וגופו יצא מתוך החשכה.