למרות שבטח נערוך את הכל עוד מלא פעמים
דרך אגב פה יש משהו שמעט מבלבל הרבה אנשים
אז כדאי שתציצו גם בחלק בראשון תוך כדי
כשהתעוררתי, ראיתי את אור שוכב על החול לידי מחוסר הכרה.
אחרי ניעור וקריאות "קום כבר, עצלן אחד!" הצלחתי להעיר אותו.
אחרי שירק חול מפיו קם ושאל "איפה אנחנו?"
"לא יודעת, אבל ממש כואב לי הראש." אמרתי בזמן שהסתכלתי על אחי הגבוה, שבגדיו הקצרים והרטובים צמודים לגופו הכחוש, שערו הקוצני השחור היה מלא בחול ועיניו החומות מנצנצות לאור שמש.
"אל תדאגי, זה יעבור מהר." אמר כאשר עצר להסתכל עלי מנקה את שערי השחור האסוף בקוקו הדוק,ובגדיי הקצרים בזמן שבחנתי את החוף בעיניי התכולות.
"טוב, אין לנו מה לעשות על החוף, בוא נלך לכיוון היער ההוא." הצבעתי לכיוון חורשת עצים גבוהים וירוקים.
"זה לא מסוכן מדי?" שאל אור.
"טוב, אז פשוט תישאר פה ותעשה כלום." לעגתי והתחלתי לצעוד לכיוון החורשה.
אחרי דקה של הססנות אור קרא אלי "היי, חכי לי, אני בא!" והתחיל להדביק את הפער בינינו בריצה קלה.
אחרי מספר שעות של הליכה ממושכת בתוך היער, שבמהלכן אור הציץ לכל הכיוונים בחשדנות, והבטן שלי התחילה לקרקר, הגענו אל צוק המתנשא גבוה מעל אגם רחב ידיים שמימיו מגיעים ממפל ענקי ומקציף שנמצא בצידו השני.
"מים!" צעק אור בשמחה, אך התאכזב מיד, כשהבין שלא יוכל לשתות מהם מבלי להתרסק אל תוך האגם.
"אבל איך נחצה?" שאלתי בעודי מתחילה לחפש מעבר אל הצוק שבצידו השני של האגם.
"זה לא גשר שם?" אמר אור והתחיל לצעוד לכיוון גשר חבלים רעוע למראה שנמצא כחמישים מטרים משמאלי.
"כמה נוח..." אמרתי בחשדנות והתחלתי לצעוד אחריו.
אחרי עשרים צעדים ראיתי מישהו יושב ליד הגשר ומשייף חרב ארוכה.
"אור, תיזהר-" התחלתי ללחוש לו, אך הוא קטע אותי בקריאת "היי! אתה שם! אתה יכול לעזור לנו?"
הזר קם במהירות מפתיעה וכיוון את חרבו אלינו באיום "הזדהו מיד, או שתשאו בתוצאות!"
