"האדם היחיד שנועדתם להיות הוא האדם שאתם מחליטים להיות" (הפילוסוף ראלף וולדו אמרסון)
פרולוג
אופק כץ הוא חוקר פרטי, מהמוכשרים בשוק. יש לו רשת קשרים מפוקפקים בארץ ובעולם. חוק, גבול ומגבלה – אלה רק מילים עבורו. כלל האצבע היחיד שלו – "הלקוח משלם – הלקוח מקבל". והלקוח תמיד מקבל.
הוא אוהב כסף, והרבה ממנו. לכן זה רק טבעי ש"אופק כץ, חקירות גלובליות" ייבחר למשימת האיתור של בר לביא.
אופק ישב מאחורי שולחנו כשהמזכירה שלו נכנסה והניחה בידיו מעטפה. "היא הגיעה עם שליח," אמרה.
נעדרת. התנוססה המילה על התיקייה שנחה בתוך המעטפה. בתוכה הייתה תמונה, כתובות בארץ, שמות של חברים ושל קרובי משפחה, תפקידים שהעלמה לביא מילאה במשטרה, מספר דרכון וציון המקום האחרון שבו נחתה – גרמניה.
עשר דקות מאוחר יותר התקבלה שיחה במשרד.
"אופק חקירות גלובליות," ענתה המזכירה.
"את אופק, בבקשה," אמר קול קשוח ומחוספס מעבר לקו.
"הוא עסוק כרגע. תשאיר בבקש – "
"תאמרי לו שזה בקשר למעטפה שהוא קיבל."
המזכירה שלחה מבט אל אופק, סימנה בידה לעבר המעטפה הפתוחה שעל השולחן.
במנוד ראש אופק אישר לה להעביר אליו את השיחה.
"אני מקווה שמה ששמעתי עליך נכון. אני צריך שתאתר את הבחורה."
שתיקה.
אופק הביט בתמונתה של העלמה לביא. היא נראתה צעירה, בת עשרים וחמש אולי, אבל המבט חסר התמימות והחכם שלה הבהיר לו שהיא מתקרבת לגיל שלושים.
הוא שפשף מעט את זיפי פניו בידו, שוקל כיצד לענות. "חמישים אלף," אמר לבסוף.
"שלח לי מספר חשבון."
"דולר," הדגיש אופק בחיוך קל. האיש מעבר לקו שתק. "וזה לא כולל הוצאות."
"אני מצפה לתוצאות מהירות," אמר האיש המסתורי.
"כמובן," השיב אופק ודקלם את פרטי החשבון.
השתררה שתיקה ארוכה, אופק המשיך להביט בתמונה. משהו בעלמה לביא היה מוכר לו, אבל הוא לא זכר מהיכן וזה גם לא היה משנה. בתוך יום או יומיים הוא יֵדַע עליה דברים שהיא בעצמה לא יודעת.
"הכסף הועבר," הכריז הלקוח.
"אוקיי, איך אני משיג אותך כשתהיה התפתחות בחקירה?"
"בסוף התיקייה רשום מספר טלפון. תשאיר הודעה."
"הבנתי. מה שמ – " ניסה אופק לשאול אבל השיחה נותקה עוד לפני שסיים את המשפט.
אופק משך בכתפיו. עוד לקוח מוזר, חשב, נראה שהם אף פעם לא נגמרים.
הוא בחן שוב את התמונה. "חמישים אלף דולר. יפה. צריך להתחיל לעבוד."
הוא פתח את המחשב הנייד והקליד את צירוף המילים בר לביא במנוע החיפוש. לאחר שניות ספורות קפצו תוצאות על המסך. כל אחד מהקישורים הכיל מידע ממקור אחר. אופק פתח כמה חלונות על גבי המסך, דפדף ביניהם והתחיל לקרוא.
בר לביא, סוכנת ושוטרת לשעבר, שהפילה ארגון פשיעה גדול בדרום, עזבה את הארץ לגרמניה לפני קרוב לשנה ומאז נעלמו עקבותיה.
המידע אודותיה כלל בעיקר פרטים הקשורים לעבודתה. הוא הביט במסך, משועשע. ההשקעה בתוכנה הלא חוקית שעוקבת אחר הנכנסים והיוצאים מהארץ הוכיחה את עצמה.
האדם הזה, שמחפש את בר לא טרח להתמקח, חשב אופק, והצטער על שלא דרש סכום גבוה יותר. "לא נורא, נכניס לו את זה בהוצאות," אמר לעצמו בקול.
הוא שלף טלפון נייד חד־פעמי וחייג. השיחה נמשכה כחמש דקות, התנהלה בגרמנית שוטפת, ובה הועברו לבחור שמעבר לקו כל הפרטים והבטחה של אלפיים יורו עבור שירותיו. השיחה נותקה.
אופק לחץ על חיוג מהיר בטלפון המשרדי וצליל חיוג נשמע בדיבורית.
"כמה זמן נשאר לך בחקירה בהולנד?"
"אתה חתיכת חרא, רק נָחַתִּי. תן לישון כמה שעות."
"נכנסה עבודה חדשה. תהיה זמין. זה יכול להיות מחר וזה יכול להיות בעוד שבועיים."
"דיברנו על שבוע חופשה, זוכר?!"
"אל תזיין ת'מוח. חופשה? אתה עכשיו מזיין את גרושתו של אבנר מהתיק האחרון."
"קוראים לה אודליה, ולזיין זה בהחלט משהו שעושים בחופשה. חוץ מזה, הוא בגד בה והיא רצתה לנקות את הראש. לא זכור לי נוהל שאוסר עליי להתעסק עם הלקוחות. עכשיו שחרר אותי."
צחקוק נשי נשמע לידו.
"תום," אמר אופק בקשיחות.
"כן?"
"כדאי שתהיה זמין."
פרק 1
יום חמישי, מלבורן, אוסטרליה
"לורן?" ידו החמימה של קווין נוגעת בכתפי, "את שומעת אותי?" אני מתנערת ומביטה בו במבוכה. "קראתי לך כבר שלוש פעמים. אני מת לדעת על מה את חולמת כל הזמן."
אני מחייכת וממהרת לנשק אותו ברכות על שפתיו. "עבודה," אני מושכת בכתפיי, "תמיד עבודה."
"תניחי את העבודה בצד, אנחנו מאחרים," אומר קווין, מסמן לי בידו להסתובב. אני עושה כבקשתו, מרימה את שערי הפזור על גבי כשהוא רוכס את השמלה הצמודה לגופי. שפתיו מלטפות באיטיות את כתפי ואת עורפי עד שהן מגיעות אל אוזני. "את הולכת להמם אותם," הוא לוחש, ורעד קל חולף בבטני.
קווין עומד להציג אותי בפני חבריו כבת זוגו, ולי אזלו התירוצים מדוע לדחות שוב ושוב את המפגש.
"קווין..." קולי מהוסס.
"הם לא נושכים," הוא אומר ברכות.
קווין חופן את כף ידי ונושק לה בעדינות. "זה רק חימום לפני שתכירי את ההורים שלי." הוא מרים את גבותיו בהתגרות ועיניי נפקחות בבהלה. "תירגעי, את תחליטי מתי. רק תהיי בטוחה שלא אתן להם לחכות יותר מדי, לורן." שוב השם הזה. שם שכנראה לעולם לא אצליח להתרגל אליו.
מיהרתי לצאת מהארץ ולהחליף זהות, לא היה לי זמן לחפש שם שאוכל להתחבר אליו. ההוראה שלי לאיש הקשר בגרמניה הייתה פשוטה - למצוא שם של בוגרת תואר במשפטים מאוניברסיטת טורונטו.
השם לורן ולנסי עלה בגורל.
לורן ולנסי נולדה בטורונטו. היא לובשת שמלות צמודות, נועלת נעלי עקב גבוהות ותמיד מפזרת את שערה. היא הילדה הטובה שעובדת במחלקה המשפטית של תאגיד התקשורת 'טֶלְסְטְרָה'. החבר המהמם שלה להוט להציג אותה לחבריו ולמשפחתו.
לורן בהחלט לא שוטרת סמויה שהפילה את אחת ממשפחות הפשע הגדולות בדרום ישראל. לורן ודאי לא הסוד של גבר נשוי.
לורן ולנסי היא ללא ספק ההפך הגמור מבר לביא.
