“הרומן מוקדש לאבא של הסופרת בו היא כותבת משפט סנטימנטלי: "לאבא שלי, שהשאיר אותי כל כך לבד". כחלק ממחרוזת תחנות החיים ששזורות זו בזו, מגיע השלב שההורים עוזבים אותנו. הלא כן?

המשפט הבא שפגשתי: "בלי החיבוקים שלך החיים נושכים" שורה מתוך השיר: Serre-moi , בתרגום מצרפתית: להחזיק אותי. (שם הזמר: Jean-Jacques Goldman).

שני המשפטים הללו מבלבלים. כיצד שני המשפטים הללו אמורים לחבק, לחזק אותה, ולעטוף את עמוד שדרתה. כעס על האבא מול משפט עובדתי האם הוא מכוון לאביה, לבעלה, למאהב?

הרומן מגולל פגישה מתוזמנת עם עמירם, אהבת חייה של לפני כעשרים שנה ומאותה פגישה התערבלו הרגשות וכל היא טוענת: "איך שני אנשים שכל כך נמשכים זה לזה מופרדים על ידי החיים? (עמוד 13)

מאותו מפגש הירידה מהפסים הייתה תלולה...הבעל, הילדים והמאהב הפכו למטרד עבורה. הגיחות מפריז לישראל הפכו לתכופות יותר, מכתבים, טלפונים, מילים ומשפטים: אני אוהב/ת אותך, מתגעגע/ת אליך עפו באוויר. האם זה סיפור של סקס בין גבר לאישה של עשרים שנה אחרי? או שהסיפור הזה הרבה יותר ארוך?

עמירם אפילו בא לבקר אותה בפריז, והיא הציעה לו את פריז הרומנטית, פריז של הדמעות והאוהבים, פריז המחייכת, שהשמש בה שוקעת בצבעי חלמון.

נדודיה בעולם החלו כשאביה נפטר. "הוא הלך לדרכו ואני לדרכי". (עמוד 56) אביה הכריזמטי היה עבורה עמוד התווך שנסך בה ביטחון. לדעתה האימא רק הפריעה לאידיליה שהייתה בין האב לביתו.

את פריז הרומנטית היא קיבלה על מגש של כסף, ולמרות רגעי הבדידות לא עלה על דעתה לחזור לארץ. הבריחה לפריז, היחסים המורכבים עם הוריה, המעבר בין התחנות, מקומות עבודה, חברים, פריז, ספרד, איטליה, ניו-יורק, החליפה את פיליפ אהובה הנוצרי בפייר היהודי כשר למהדרין, נישאה ילדה את יוני ודניאל ובין לבין המחויבות המשפחתיות, הצליחה גם להניח את ראשה על כתפיו של המאהב. חייה האינטנסיביים לא היו הגלולה שריפאה את בדידותה בזוגיות, ההיפך היא כרסמה כל חלקה טובה.

הספר מגולל סיפור אהבה על אישה שברירית, תלויה, שהבדידות מהווה מרכז דומיננטי בחייה. המפלט היחידי מהבדידות היו החברים שלה. בין חבריה היא הייתה תמיד במרכז העניינים, אבל יחד עם זאת תמיד עמדה בצד. המפגשים עם ברנרד הפסיכולוג, הצליחו להסיר ממנה מספר רבדים שבהם התעטפה במשך שנים אבל...

לדעתי, ספר לא קל, עצוב על אישה חצויה בין פריז לת"א... פריז עבורה זה המשפחה, התרבות, והמרחב אליו שאבה. ת"א זו האהבה האמתית שלה-עמירם, ערב שישי בין הערבים וים.

הספר מגולל רומן אישי חושפני על אהבה נושנה משולב בין מציאות לדמיון, ועל אישה חצויה שחיה בשני עולמות כדי לא להיות באף מקום.

צר לי, אני לא הצלחתי להתחבר לדמותה, אבל זו רק דעתי...

הקריאה לשיקולכם.

לי יניני

אופיר ביכורים, רומן מקור, 160 עמודים, 2018”