אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁצָּב עִם שִׁרְיוֹן מְחַפֵּשׂ בַּיִת? לְכֻלָּנוּ לִפְעָמִים קָשֶׁה לִרְאוֹת אֶת הַמּוּבָן מֵאֵלָיו, כֻּלָּנוּ מְחַפְּשִׂים לְעִתִּים רָחוֹק אֶת מָה שֶׁנִּמְצָא מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף... אָז שַׁבְּלוּל יוֹצֵא עִם צָב לְמַסַּע תַּגְלִית קָצָר, וּמַצִּיב לוֹ מַרְאָה וְתוֹבָנָה חֲדָשָׁה. סִפּוּר פָּשׁוּט עִם מוּסַר הַשְׂכֵּל חָשׁוּב – בַּיִת הוּא לֹא מָקוֹם אֶלָּא מִין הַרְגָּשָׁה. סֵפֶר לִילָדִים וְגַם לִמְבֻגָּרִים שֶׁהֵם עֲדַיִן יְלָדִים.
שירה יערית ינאי
בַּעֲלַת תֹּאַר שֵׁנִי בַּעֲבוֹדָה סוֹצְיָאלִית, מְשַׁתֶּפֶת בְּסִפְרָהּ אֶת מָה שֶׁלָּמְדָה מִתַּהֲלִיךְ שֶׁל מַסַּע חִפּוּשִׂים אַחַר "בַּיִת" – עֹגֶן, בִּטָּחוֹן, נֶחָמָה, בְּתִקְוָה שֶׁהַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים יִמְצְאוּ בְּתוֹכָם אֶת בֵּיתָם אוֹ לְפָחוֹת יַשְׂכִּילוּ לִפְגֹּשׁ אֶת הַשַּׁבְּלוּל שֶׁלָּהֶם שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינֵיהֶם...