ביאליק הטביע חותָם על כל תחום שבּוֹ שלח את ידו: על השירה, על הסיפורת, על על האגדה, על המסה ועל ספרות הילדים. רק תחום אחד נשאר כביכול מיותם, ללא חותָמו האישי, והוא התאטרון. אף-על-פי-כן, יצירתו לסוגֶיהָ ולתקופותיה מתגלה כיצירה דרָמָטית מיסודהּ, המעידה על חשיבה תאטרונית מורכבת: יש בה מונולוגים, דיאלוגים וקריאות aside; קטעי סולו ומקהלה; חלוקה ל"מערכות" עם "תפאורה" מתגוונת; מופעי ריקוד ובהם הוראות כוריאוגרפיה מרומזות, פעלולי תאורה ואבזרי במה. לאה גולדברג זיהתה את הפוטנציאל התאטרוני החבוי ביצירת ביאליק בשעה שעיבּדה את "אגדת שלושה וארבעה" שלוש פעמים.
מתברר שביאליק ביקש להטביע את חותמו על הבמה העברית, אך פעמיים נקטעה הקריירה התאטרונית שלו שלא באשמתו. בפעם הראשונה היא נקטעה בעלומיו, כשאחד-העם החזיר לו את המונולוגים הדרָמָטיים "מפי העם" שנשלחו לפרסום בהַשִּׁלֹחַ, מִבּלי שהִבחין בחידושים הרבים המשולבים בהם. בפעם השנייה – כשביאליק חיבר בערוב ימיו טרילוגיה של מחזות מקראיים על סוף ימי דויד וראשית מלכוּת שלֹמה, אך לא השלים את תכניתו עקב נסיעתו לניתוח בווינה שממנו לא שב. לאחר מותו נעלם כתב-היד, ולא נודע מה עלה בגורלו.
הצירוף הביאליקאי "מעל כל במה" לקוח מתוך "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם", משירי הזעם והתוכחה המאוחרים. המשורר ראה בחזיונות הנביאים את מופעיו הראשונים של התאטרון העברי, והִרבּה בכתיבת שירי חזון ומשא, ובהם קרא דרור לנטיותיו הדרָמָטיות שלא נתממשו. הספר מעל כל במה עוקב אחר זיקתו של ביאליק לתאטרון, למן המערכונים הדרדקיים שחיבר בימי לימודיו בישיבת בווֹלוֹז'ין, עבור אל תרגומיו למחזות מִספרות עַם ישראל (הדיבוק) ומִספרות העולם (וילהלם טֶל, המערכה ראשונה של יוליוס קיסר), וכלה בתעלומת המחזה האבוד שתמשיך להעסיק את חקר ביאליק גם בעתיד.
פרופ' זיוה שמיר, מּבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב.
חיברה יותר מעשרים ספרי מחקר וערכה ספרים רבים. רוב ספריה מוקדשים לחקר
יצירות ביאליק ואלתרמן ומיעוטם עוסקים ביצירות יל"ג, עגנון, רחל, רטוש ולאה גולדברג. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מִ פעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן.