מבוא: תצפיות מרחוק
"תנו לי נקודת משען מחוץ לעולם" אמר ארכימדס, "ואזיז את כל העולם". אותה נקודת-משען הייתה מאפשרת לנו ראייה שונה, רחבה ואמתית יותר, של המציאות. ראייה שאינה אפשרית כל עוד אנו שרויים במציאות, מהווים חלק ממנה ומעורבים בתוכה.
אנו מנועים מלצאת פיסית מגבולות המציאות שלנו, אך יש לנו יכולת 'לבקר' במקום כלשהו גם מבלי להימצא בו פיסית, יכולת להגיע לנקודת- המשען הארכימדית הנמצאת מחוץ למציאות שלנו. בכוחה של המחשבה שאין לה גבולות, אנו יכולים 'לבקר' במחוזות בעבר שלנו, 'לנסוע' למקומות רחוקים או להציב עצמנו בנקודת-תצפית מחוץ לעצמו, ממנה נוכל להשקיף על עצמנו. המחשבה, כשגרירת הרוח, הינה התייר המנוסה, היעיל והבלתי-מוגבל ביותר שיש לנו. היא אינה זקוקה לוויזות, לאשרות—מעבר או לכרטיסי טיסה – אלא רק לחופש.
כשני שלישים של הספר הם נקודות-תצפית, המנסות לבחון סוגיות בחיינו מרחוק. את לב העניין ניתן לראות רק מן המרחק. לעיתים קרובות מדי אנו הולכים לאיבוד לעצמנו, נבלעים על-ידי המציאות, מאבדים את הפרספקטיבה ומאבדים את היכולת לזהות את עצמנו ללא כל קשר למה שקורה לנו; ללא אותה נקודת-משען חיצונית משולים אנו לעכביש הטווה קוריו סביב עצמו ומסתבך בהם.
העמדה שאנו משקיפים ממנה על חיינו קובעת את גודל הכלוב שחיינו מתנהלים בתוכו. האמונות והעמדות שאנו בוחרים לעצמנו יכולות להוות את הסורגים של כלוב חיינו; או את כן השילוח שלהם אל מציאות גדולה ורחבה יותר; שכן, הכלוב האמתי, הכלוב היחיד שאנו כלואים בו, קיים רק במוחנו והוא - הדרך בה אנו חושבים על חיינו.
נושאי המסות שונים ומגוונים והם עוסקים בצדדים שונים של חיי אדם: תקשורת, זקנה, חינוך, היסטוריה, לימודים ועבודה, נעורים, חוכמה, זמן, מוות וכיוצא באלה. כל המסות נמשכות בזו אחר זו, מקבילות זו לזו, האחת בתוככי האחרת, לרוחב ולאורך, מעל ומתחת, ואפילו חופפות זו את זו בכמה מקומות. ככל שקוראים מסות רבות יותר, כן נחשף ומצטייר רובד תת-קרקעי, מעין תרשים, צורה כוללנית, תמנה אחת שלמה, שהיא השקפת-העולם של המחבר והבסיס הרעיוני של הספר. מהי נשמת הספר? בלי להיות שלם עם ההגדרה, אבל במובן הרחב ביותר, אפשר לקרא לה: השקפת עולם רוחנית.
אדם שיורים לעברו בלילה יכול לשער את מקור הירי רק על פי מקור הרעש ומיקום ההבזק. כך הדבר גם לגבי הרוחניות(או המציאות העלומה האמתית); כל שניתן להגיד אודותיה הוא שהיא בעלת השפעה רבה – כאותו בעל מניות עלום השולח את הוראותיו הסודיות באימייל אל המנכ"ל. בסופו של דבר, כל שניתן ללמוד על הרוחניות (או המציאות העלומה האמתית) אינו אלא רמזים, המעניקים מושג כלשהו על הכיוון שהיא נמצאת בו. ספר זה מנסה לעשות זאת, מנסה לשזור רמז לרמז, מסה למסה –עד שיצטייר מעין תרשים, מעין חץ שיצביע לכיוונה של המציאות העלומה האמתית.
באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת הכין ה-B.B.C סדרה על 13 הדתות הגדולות. בפרק על הדת ההינדית שאל המראיין את איש–הדת: "אמור לי, מהן הזיקה והיחסיות בין הדת שלכם לבין האל של הדת ההינדית"? ענה האיש: "הדת שלנו היא כמו אצבע, והאלוהים הוא הכיוון שהיא מצביעה אליו. אך הבעיה היא שאנשים מסתכלים על האצבע במקום אל הכיוון שהיא מצביעה אליו"[1].
על הספר:
הספר מורכב ממסות המכונסות בשלושה שערים, וכל שער מהווה עמדת-גישה מרכזית. שני השערים הראשונים – הדעת והנשמה, הם ניסיון להתבונן על חיינו מן הפרספקטיבה הרוחנית, כדי לגלות בהם את ניצוצות הקדושה שהתפזרו ונבלעו בקליפות. השער השלישי, לעומת זאת, מתבונן בחיים מתוך החיים כפי שהם, מן הקיום העירום כפי שהוא לעצמו, אקזיסטנציאלי.
שלושת שערי הספר הם:
שער הדעת: זו עמדה הצופה אל חיינו דרך ההגיון, השכל והמחשבה; זה שער עיוני-תיאורטי, הבא להאיר צדדים בחיינו באמצעות גישות פסיכולוגיות, פילוסופיות ואחרות. זיקתו של חלק זה הינה מחקרית ומסאית.
שער הנשמה: זו עמדת תצפית הצופה אל חיינו דרך הנפש, הלב והחיים הפנימיים. זיקתו של חלק זה הינה פואטית.
שער הקיום: שער זה נובע מתוך השורה התחתונה של חיינו, ולא מן המגדלים והתקוות. כקהלת בשעתו, מנסה שער זה להתייחס לשלוש המדרגות התחתונות ביותר בקיום האנושי: האימה (סרן קירקרגור) הסתמיות (מרטין היידגר) והאבסורד (אלבר קאמי) – להתמודד עימן ולנסות להפיק דרכן ולמרותן – משמעות. (כפי שכותב ויקטור פרנקל בספרו: "האדם מחפש משמעות").
זיקתו של חלק זה הינה אקזיסטנציאלית.
ספר זה הינו מקורי ואותנטי, אך אין זה מתעלם מ'התכתבויות' וזיקות עם כתבים אחרים, שהשרו מרוחם ואישרו חלקים נכבדים מן הכתוב.
הספר מורכב מנקודות-תצפית, המנסות לבחון סוגיות בחיינו מרחוק. את לב העניין ניתן לראות רק מן המרחק. לעיתים קרובות מדי אנו הולכים לאיבוד לעצמנו, נבלעים על-ידי המציאות, מאבדים את הפרספקטיבה ומאבדים את היכולת לזהות את עצמנו ללא כל קשר למה שקורה לנו; ללא אותה נקודת-משען חיצונית משולים אנו לעכביש הטווה קוריו סביב עצמו ומסתבך בהם.
העמדה שאנו משקיפים ממנה על חיינו קובעת את גודל הכלוב שחיינו מתנהלים בתוכו. האמונות והעמדות שאנו בוחרים לעצמנו יכולות להוות את הסורגים של כלוב חיינו; או את כן השילוח שלהם אל מציאות גדולה ורחבה יותר; שכן, הכלוב האמתי, הכלוב היחיד שאנו כלואים בו, קיים רק במוחנו והוא - הדרך בה אנו חושבים על חיינו.
נושאי המסות שונים ומגוונים והם עוסקים בצדדים שונים של חיי אדם: תקשורת, זקנה, חינוך, היסטוריה, לימודים ועבודה,נעורים, חוכמה, זמן, מוות וכיוצא באלה. כל המסות נמשכות בזו אחר זו, מקבילות זו לזו, האחת בתוככי האחרת, לרוחב ולאורך, מעל ומתחת, ואפילו חופפות זו את זו בכמה מקומות. ככל שקוראים מסות רבות יותר, כן נחשף ומצטייר רובד תת-קרקעי, מעין תרשים, צורה כוללנית, תמונה אחת שלמה, שהיא השקפת-העולם של המחבר והבסיס הרעיוני של הספר.
הספר מורכב ממסות המכונסות בשלושה שערים, וכל שער מהווה עמדת-גישה מרכזית. שני השערים הראשונים – הדעת והנשמה, הם ניסיון להתבונן על חיינו מן הפרספקטיבה הרוחנית, כדי לגלות בהם את ניצוצות הקדושה שהתפזרו ונבלעו בקליפות. השער השלישי, לעומת זאת, מתבונן בחיים מתוך החיים כפי שהם, מן הקיום העירום כפי שהוא לעצמו.
שלושת שערי הספר הם:
שער הדעת: זו עמדה הצופה אל חיינו דרך ההגיון, השכל והמחשבה; זה שער עיוני-תיאורטי, הבא להאיר צדדים בחיינו באמצעות גישות פסיכולוגיות, פילוסופיות ואחרות. זיקתו של חלק זה הינה מחקרית ומסאית.
שער הנשמה: זו עמדת תצפית הצופה אל חיינו דרך הנפש, הלב והחיים הפנימיים. זיקתו של חלק זה הינה פואטית.
שער הקיום: שער זה נובע מתוך השורה התחתונה של חיינו, ולא מן המגדלים והתקוות.
זיקתו של חלק זה הינה אקזיסטנציאלית.
[1] "Bhikkhus, the teaching is merely a vehicle to describe the truth. Don't mistake it for the truth itself. A finger pointing at the moon is not the moon. The finger is needed to know where to look for the moon, but if you mistake the finger for the moon itself, you will never know the real moon…"Thich Nhat Hanh
