לכל איש אשה
שקצב לו אלהים
בלתי אפשרית דמיונית
כרוח ערב במדבר
לשים ידו על קדחת ראשה
להשתוקק אליה בחשכה
בערב ימיו
לשמוע קולה מורעב
התלוי בקולו כשני נדוני עולם
על וו
לכל איש אשה
עץ החיים עץ הדעת
אהבה היא שיחתי - שם אינטימי, מעודן, על ציר הקרבה, שירה מנפש אוהבת לאהוב לבה, במקצב קבוע, בשורות קצרות המתחברות זו לזו בלי סימני פיסוק; שם קולע לספר שירים על דרך הכתוב בתהילים "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".
האהוב בשר ודם. האוהבת נחשפת בהתסכלות מעמיקה הבוחנת את נבכי הנפש, את מאווי הגוף ואת הסתערות הדמיון, קישוטי חוץ ומלבושי נשמה. המבע הפיוטי נשמע בקול דממה דקה, מסתייע דרך קבע בז´נרים ליריים, בתבנית ייחודית וגם בפוגה, תחינה, הספד, וקדיש. הכול כדי להדגיש ולהישאר ברשות היחיד. מעגל ההתייסחות מתרחב: אם, אב. המבט נישא לרמזור, לעץ, לפרח, לקישוט, למלבוש, לצבע לוהט, אך תמיד חזורר במהירות לחוויה של הקיום האישי, שחיוניותו באה לו מן הרגשות המפכים ונותנים לחיים את טעמם. בצליליהם הרכים והנעימים השירים מתעשרים בחרוזים שאינם באים להפתיע ולפגוע בזרימה הטבעית של צורות השיר הפתוחות, המעדיפות סימטריה פנימית על פני תקבולות חיצוניות. וכך גם הדימויים עתירי דמיון אך נמנעים מהמולה. הרטט הרליגיוזי המפעם בשירים אינו מתנשא כלפי מלאה. יראת כבוד מלווה את השירים הן כלפי מראה האישה הן כלפי הוויתו של הגבר הנחשק. כמזמורי וידוי השירים הם הצצה מהירה וצנועה לעולם נפשי עשיר ומורכב.