“את המחזה התחלתי לקרוא בצורה מאולצת כחלק מתרגיל בשיעור משחק.
על פניו המחזה היה נראה משעמם ואפרורי אך בעת קריאתו נסחפתי אל העלילה.

התגלה בפניי מחזה מורכב וחדשני מאוד בתקופה בה הוא נכתב. עיסוק של ילדים צעירים סביב המיניות שלהם והגילוי של מהו גוף. עיסוק ושאלות בנוגע לדת. יחסים מורכבים עם משפחה וחברים.

בזמנו המחזה הוגדר כשערורייתי ועלה בכמה גרסאות מצונזרות. מאוחר יותר גם גיליתי שעובד למחזמר שאפילו שיחק כאן בארץ בשנת 2010.

הקריאה הייתה מרתקת כי היא גרמה לי לחשוב איזה מטורף היה פעם, בתקופה שבה זה היה לא צנוע ולא מקובל לדבר על עניינים שבינו לבינה אפילו מהבחינה הלימודית של העניין. הילדים היו לגמרי "קלולס" ולא היו להם שום אמצעים לדעת או להבין מהם השינויים שקורים להם בגוף ומדוע הם חשים מוזר.
אין אינטרנט כדי לבדוק ואין הורים כדי לשאול, כי הכול כל כך שמרני ומסוגר. לדבר, לכתוב או להרהר בעניינים שכאלו נחשב פשע גדול.

ואולי בעצם..יש עדיין אנשים חשוכים שמתנהלים ככה?

בסופו של דבר המחזה מביא לנו המון טראגיות (אונס, התאבדות, מוות, אשמה) ומשליך את כל הנ"ל כביקורת על התנהלות התקופה והחברה המסוגרת והשמרנית שלא שמרה היטב על נעריה.”