“יש לי בספריה הביתית שלי, המון ספרים שהגיעו מכל מיני מקורות ואת רובם דווקא לא קראתי! הם עומדים אצלי על המדפים "במצב הכן" עד שיום אחד אני שולף איזשהו ספר מהמדף ופעמים רבו זה לגמרי באקראי - הספר הנ"ל הוא אחד מהם...
מדובר פה בסופר ממוצא יהודי; כלומר אביו יהודי ואמו ארמנית. כלומר מבחינות רבות הוא נחשב ליהודי אבל מעניין שהוא לקח לו כשם עט את שם המשפחה של אמו הלא יהודיה...
בכל אופן הכרך הזה מורכב משתי נובלות, כלומר רומנים קצרים; בראשון "אנחנו ושכמותנו" מתוארים החיים של אמנים ואנשי רוח בשלהי השלטון הסוביטי של ברה"מ - כלומר ממש לפני התמוטטות הקומוניזם... בנובלה השניה", בארץ ניכר", מתוארת דמותה של מארוסיה היפה שגדלה בבית עשיר יחסית בברה"מ, דווקא על רקע חברת מהגרים רוסיים בניו-יורק באזור מסוים מאוד של ברוקלין בניו יורק.
אז ככה לדובלטוב יש סגנון מאוד מסוים, בשתי הנובלות. סגנון של סיפורים בגוף ראשון שהם כאילו אישיים על דברים שקרו לו כביכול והסיפורים מתחברים איכשהו לנושא הספר. זה מטעה כי הקורא עשוי לחשוב שמדובר באוטוביוגרפיה וזה ממש לא - אבל זהו הסגנון...
אותי עניין יותר דווקא הרומן הקצר השני; כי בצעירותי חייתי גם אני בניו יורק בתקופה מסוימת ומובן שאני מכיר היטב את החיים בארץ זרה – ובמיוחד בעיר שמדובר בה פה - בניו יורק..
כתיבתו של דובלטוב טובה וזורמת ואפשר להנות מהקריאה אבל האמת היא
שאין פה שום "ניצוצות" הספר הוא "בסדר" אבל לא הרבה יותר מזה...”

“לא הרבה דברים טובים יצאו מהקפה בפינה של בן ציון וקינג ג'ורג'
יוצא דופן בענין הזה היה הספר של סרגיי, זכרתי אותו בגלל הסיפור
שהופיע ב"גופה של אנה", וגם בגלל השם שלו, שבאיזה צורה מוזרה
מזכיר לי את הדיבור בבית הכנסת של סבא שלי. תמורת 20 שקל מהמדף
של "קנה ספר בזול" זה הרגיש כאילו מישהו שלח אותו אלי במתנה.

בתוך הספר יש מגוון סיפורים קטנים ופתק החלפה.
הפתק מתוארך ל20 לאוקטובר שנת 2000. לקח לו 13
שנים ושלושה ימים כדי לעשות את המרחק מהלונדון
מיניסטור אל הפינה של קינג ג'ורג' ובני ציון.

לסרגיי זה לקח בערך אותו פרק זמן - לאסוף את הדברים שלו
(אמא וכלבה) ולהתחפף מרוסיה המתפרקת לארה"ב המתפרקת.
בדרך הוא מספר על החברים שלו, על אנשים שהוא מכיר ועל אנשים
שהוא לא מכיר. כל זה קורה בחן רוסי מסורבל - שזה החן השני החביב עלי
(אחרי החן הצרפתי האלגנטי והבוטה) עמוס במחוות של זקנים עם
קסקט או נשים מאופרות בכבדות, אנשים שמשיקים כוסות אלכוהול
או אוכלים חתיכות של דגים או מקבלים מכתבים מהמדינה.”

“אהבתי את המעברים מפסט פרפקט לפסט סימפל
אהבתי את ההומור הדק והמשובח
וכמו כולם, אהבתי את מארוסיה”

“סביר. בתוך הספר הוא עושה השוואה בינו לבין שאר הסופרים הרוסיים אך הוא הרבה פחות טוב לצערי.”