המחזה "סיפורי מוניות " מציג את היצרים הבסיסיים ביותר של האדם באשר הוא – אלה שסוערים בתוכו , מפעפעים אל פני השטח גם בעת בלתי־צפויה ביותר ואותם מנסה האדם לכבוש ועליהם מטילה החברה טאבו. נהגי מוניות, שמנת־חלקם היא להתחכך עם תופעות אנושיות אלו ולנסות למקמן ביחס אל עצמם, עומדים במוקד המחזה הנוכחי. אם אכן סוג העבודה של הנהג רושם את המקרא למפת הווייתו וקיומו, שסימניו הם היצרים הבסיסיים של הטיפוסים העולים ויורדים מרכבו , הרי שמפת ליבם של אלו איננה של ארץ זרה מזו של הנהג.
יצרים אלו באים לידי ביטוי בחייהם של דמויות הנהגים במחזה שחיברה דורית קדר בשנות התשעים של המאה הקודמת מתוך חוויותיה בעת נסיעות במוניות . כחסרת רישיון־נהיגה , נדרשה המחברת להעביר זמן רב בחלל המונית, בחוויה אינטנסיבית של אחד־על־אחד עם הנהג . הנהג , כפוי כמעט כמו הנוסעת למסגרת זו של זמן ומקום, שופך ליבו בפניה וזו, מתוך יכולתה המיוחדת לשמש מאזינה, מצאה עצמה בעל כורחה על מושב המטפל המתמחה בנהגי מוניות. בארבעה־עשר הקטעים שבמחזה נהגים שונים חושפים סיפורים אישיים בפני הנוסעת. בכל קטע נפתח מחדש מסע טרגי־קומי, מנקודת־מוצא בה הנהג הוא כלי להבאת הנוסעת מנקודה אחת לשנייה אל עבר יעד בו נחשפים סיפורים הנוגעים ליצרים ולמצבים הבסיסיים של הקיום האנושי
[LINK]
