הספר נכתב מתוך הבית שבו גרה המשוררת. על עטיפתו ציירה המשוררת את הבית האולטימטיבי של אדם וחוה וביניהם הכתובה המחייבת אותם לומר דברי שירה. לא רק זה לזו ,אלא להפיצה ביקום כולו. שירה היא תקשורת וגם מסר לחיבור בין אנשים. הבית הוא יסוד,המקום החשוב ביותר לאדם. ממנו יוצאים ואליו שבים. יוצאים גם לקהילה יותר גדולה, ולסביבה שבה אנו קיימים.
לא פלא הוא שאחד השערים בספר מוקדש לאזור הים התיכון. אין דומה אדם שגר בהר לאדם שגר ליד ים. הבעייתיות החברתית הקיומית של אזורנו על אוכלוסייתו הטעונה מוזכרים בשירים אלו, כמו גם הנופים המיוחדים, ומחויבותנו הציבורית להתרפקות על נוף האבות, להתהדר בהכנסת אורחים ולבצוע אבטיח נטול גרעיני שלום.