“'ציוני דרך' עוסק בנתיב זמן שחוצה את ההיסטוריה, ומשול למסלול פיזי שהדמויות נעות בו קדימה ואחורה.

ציר זמן שמתפצל באירועים חשובים ויוצר מציאויות אלטרנטיביות הוא קונספט ידוע בספרות ובמדע, אבל קורא שלא מכיר את הקונספט ייאלץ להמתין בסבלנות לשלב מתקדם בספר כדי לקבל הסברים. באופן אישי הכרתי את הקונספט והתחברתי אליו בקלות, אבל אז נאלצתי לחכות שהסופר ידביק אותי בהסבריו.
כך או כך יוצא שהקורא ממתין להסבר הרקע, ומתקשה להתרכז בסיפור. לכן הרגשתי נוח לפתוח את הביקורת בסוג של ספויילר: אני מאמין שתמצית הרעיון היתה צריכה להופיע בפרק הראשון של הספר, כפי שהופיעה בביקורת.


כחובב מד"ב ופנטזיה שנהנה להתוודע לעולם בו מתרחשות יצירות, הייתי רוצה ש'ציוני דרך' יתפרס על פני מאתיים עמודים נוספים. נדמה שהספר דחוס למסגרת לא הגיונית, כמו תוצר של תחרות כתיבה קונספטואלית עם מגבלות זמן ואורך. במילים אחרות, נראה שמדובר בניסוי מחשבתי של הסופר, יותר מאשר סיפור שלם שמתרחש בעולם מפותח. כתוצאה מכך גם לא נוצר חיבור רגשי לדמויות.

בסופו של דבר הקורא נותר עם הבנה חלקית של הסיפור, ובעיקר של הרקע לסיפור. חבל, כי הרעיון הבסיסי של המשלת נתיב זמן לדרך פיזית הוא מקורי ומעניין מאוד, והיה יכול להפוך לספר מוצלח יתר.
מצד שני, אולי הכרחי לשמור על עמימות כשעוסקים ברעיון מופשט כל כך.”