“בספר הנפלא הזה, גיימן יוצר סיפור שהוא אם כל הסיפורים, הוא מציג לנו עולם קסום ורבוד לבלי סוף של אלים שיכולים במילה אחת ליצור את העולם, ובשימוש בשיר הנכון לברוא גם עולמות אחרים. הספר שבא בעקבותיו של ספרו הקודם למבוגרים "אלים אמריקאים" הוא שנון, מצחיק, מרענן, מרגש, מותח, מעניין ומלא קסם אנושי ובלתי אנושי כמו שגיימן יודע לכתוב על הצד הטוב ביותר.
העלילה של הספר לוקחת אותנו לפגוש חצי אל שהוא הבן של אנאנסי מספר הסיפורים של העולם, ולבן הזה קוראים צ'ארלי השמן, רק בגלל שככה אבא שלו רצה שיקראו לו. צ'ארלי השמן מסתבך בהמון שטויות על לא עוול בכפו והכל בגלל שאח שלו שגם הוא חצי אל מתגלה כבעל היכולות של האלים ועושה כל מה שעולה על רוחו. צ'ארלי מוצא את עצמו בצרות והוא מתגלגל לאינספור מקומות וחוויות נפלאות וקסומות כיד הדמיון הנפלאה של גיימן ותוך כדי כך גם גדל ומתבגר לעולם של קסם.
גיימן כותב בשפה גבוהה, בדיוק נמרץ, בבהירות נפלאה ומרעננת והכי חשוב עם הרבה מאוד פסון - קלאסה שמעלה את הספר הזה למצרך נדיר בעולם הפנטזיה והמד"ב שבו יש לרוב קצת כובד ראש (להוציא בודדים כמו דאגלס אדאמס או טרייסי והיקמן וטרי פראצ'ט). נראה כאילו לגיימן יש יכולת להכניס את כל הדברים הגדולים גם לסיפורים הקטנים, וזה מוסיף המון.
הספר הנפלא הזה היה פשוט תענוג קריאה, ולמרות הגדרתו למבוגרים, ולמרות שאני מכיר אצל גיימן גם כמה יצירות שלא מצאו חן בעיני, ולמרות הביקורות כאן באתר שהיו ממש מעורבות, הלכתי על זה וזה היה שווה כל רגע.
תהנו...”

“סגנונו של ניל גיימן לא הטיב להבריק מבין דפי ספר זה. מדובר היה בניסיון של ניל גיימן להפליג למחוזות חדשים בכתיבה, על נושאים שטרם ניסה לעסוק בהם כמו פילוסופיה והגות.
אם כי, ישנם רעיונות לא רעים בנוגע לבריאה, לבני האדם ולקיום בכללותו הספר אינו מותיר טעם של עוד.
בין כל הברקה בעמודי הספר, ישנם 20 עמודים של עלילה סבירה שמנסה להסביר כל דבר שקורה בספר מבלי פשוט להניח לו להיות מה שהוא.
אמנם אני מעריצה נלהבת של גיימן ( לאו דווקא של עבודותיו שתורגמו לעברית ) אך על ספר זה הייתי ממליצה לפסוח ולנסות לקרוא את חלק מסיפוריו הקצרים באנגלית על מנת להתאהב בו באמת.”

“מאכזב...
זה לא שלא נהנתי לקרוא, אבל הספר לא גאוני כמו שהייתי רוצה שיהיה- כמו ש"אלים אמריקאיים" היה.
בסופו של דבר הוא השאיר אותי עם תחושה חמצמצה של משהו שהתפספס, שמדובר בספר בסדר, אבל חבל שלא טוב יותר.
הוא יותר מדי דומה לספרים אחרים ואין בו את הדברים החדשים האלה שתמיד מפתיעים ומעניינים בסיפורים של גיימן, שבגללם אני כל כך אוהבת לקרוא את מה שהוא כותב- חבל... :(”

“דווקא ממנו לא נהנתי.
הסיפור - נחמד. לא מלהיב, לא מדהים.
כידוע, ניל גיימן תמיד עושה דברים כאלה, ותמיד מצליח לעשות בדרך הטובה ביותר.
הפעם לא נפלתי לתוך הקסם הרב שלו..פשוט לא נפלתי.
הוא לא היה קיטשי, ולא היה מפריע, מגעיל בטח שלא היה; אבל היה במו משהו מציק ודחוס, כאילו זה שילוב של כל ספריו של ניל גיימן, מקובצים בחלקי 'קטןקטן', בצורה פחות טובה. הספר היה פשוט יותר מדי דומה לקודמיו, לדעתי.”