הבית הראשון


אבי קובר את אחיו


אָבִי קוֹבֵר אֶת אָחִיו. אֲנַחְנוּ נִזְהָרִים סְבִיבוֹ


לֹא לִדְרֹךְ בַּבֹּץ. אָבִי אֵינוֹ בּוֹכֶה,


זֶה רַק הַגֶּשֶׁם נוֹפֵל עַל


עַדְשׁוֹת מִשְׁקָפָיו הַכְּבֵדִים.


בִּקְצֵה שְׂדֵה הַשַּׁיִשׁ אֲדָמָה עוֹלָה מַעְלָה;


אָבִי רוֹאֶה אֶת אִתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַחוֹפֵר


מְכִינָה פְּרִידָתוֹ שֶׁל אַחֵר.


אָבִי אֵינוֹ בּוֹכֶה, זֶה רַק הַגֶּשֶׁם גּוֹבֵר,


הָאִישׁ מַרְגִּישׁ וְעוֹצֵר


אָבִי מַרְגִּישׁ וְעוֹצֵר.


בַּחַיִּים לֹא רָאִיתִי אִישׁ עָצוּב יוֹתֵר.


קריית מלאכי


הָאֹהֶל שֶׁל הָעִירִיָּה מְאֻבָּק, כִּסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק


קְטוּעֵי רַגְלַיִם, נְמוּכִים מִצַּעַר.


שְׁתֵּי יְלָדוֹת מְדַלְּגוֹת בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן,


הֵן לֹא מַכִּירוֹת אוֹתִי.


אֲבִיהֶן נוֹשֵׂא דְּרָשָׁה לְעִלּוּי נִשְׁמָתְךָ.


אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתוֹ.


הַגְּבָרִים מַחֲזִיקִים בַּיָּדַיִם אֶת סִפְרֵי


הַתְּפִלָּה הַקְּטַנִּים. הַמִּלִּים פּוֹתְחוֹת שַׁעַר,


כָּךְ אוֹמֵר מִי שֶׁמַּאֲמִין.


גַּם אֲנִי מַאֲמִינָה בְּמִלִּים.


רַבּוֹת מֵהֶן לֹא נֶאֶמְרוּ בֵּינֵינוּ.


אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.


אֲנִי מִצְטַעֶרֶת.


אני לא יודעת למה בכיתי פתאום


לְיָאִיר


אוּלַי דִּמְיַנְתִּי אֶת הַבַּיִת הָרֵיק,


הַשּׁוֹתֵק. רֵיחַ סְדִינִים בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה,


שֶׁמֶשׁ אַחַר צָהֳרַיִם נְמוּכָה מַמְתִּינָה


מִחוּץ לַזְּכוּכִית הַכֵּהָה שֶׁל חַלּוֹן הַסָּלוֹן.


בַּבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת פּוֹנִים לַחֲנָיָה.


אֵיפֹה עָמַדְתָּ?


בַּדִּירָה מֵעָלֶיךָ הָיוּ צְעָדִים. אַחַר כָּךְ


שְׁלוֹמִי יַגִּיד שֶׁזּוֹ הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה


שֶׁמַּשֶּׁהוּ כָּזֶה קָרָה מִתַּחְתָּיו.


אוּלַי חָשַׁבְתִּי עַל הַחֲגוֹרָה. חֵיל אֲוִיר,


בְּהִירָה, מִתְפַּתֶּלֶת,


אַבְזָם מַלְבֵּנִי לוֹחֵץ בְּרֹאשָׁהּ.


אֵיךְ יָדַעְתָּ לִקְשֹׁר? שְׁנֵי סִבּוּבִים


סְבִיב קוֹרַת הַמֶּתַח הַתְּלוּיָה בֵּין הַמַּשְׁקוֹפִים.


אוּלַי נִבְהַלְתִּי כְּשֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַשֵּׁם שֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ.


עַכְשָׁו אֲנִי זוֹכֶרֶת;


אִישׁ עָדִין בְּמַדִּים.


לִנְעָרִים בְּנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲדַיִן אֵין חֲגוֹרוֹת.


אוּלַי כִּי נִזְכַּרְתִּי בָּנוּ,


אָחִי וַאֲנִי וְאַתָּה, הַנִּינְג'וֹת


שֶׁל בִּנְיְנֵי הַטֶּלֶוִיזְיוֹת,


שֶׁל הַכְּבָלִים הַפִּירָאטִיִּים


נִצַּחְנוּ תָּמִיד, גַּם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִכְּתָה


בַּאֲרִיחֵי הָרִצְפָּה וְטִפְּסָה אֶל הַקִּיר,


הָיִינוּ אַמִּיצִים וְהָיִינוּ לְבַד.


אוּלַי כִּי רָאִיתִי אֶת הָאוֹר הַכָּחֹל הָאָדֹם בַּחשֶׁךְ


שֶׁל חֲנָיַת הֶעָפָר הַגְּדוֹלָה


וְאִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה,


לֵךְ תִּרְאֶה מַה קָּרָה.


אוּלַי בִּגְלַל הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ אֵלֵינוּ —


אַחֲרֵי שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יָצָא —


יְלָדִים בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַסּוּבָּארוֹ הַלְּבָנָה.


עוֹד מְעַט נְגַלֶּה שֶׁלֹּא נִצַּחְנוּ.


שֶׁהַלֵּב, כְּשֶׁהוּא כָּבֵד מְאֹד,


יָכוֹל לִמְשֹׁךְ מַטָּה בִּנְיָן בֶּן אַרְבַּע קוֹמוֹת.


אוּלַי בִּגְלַל זֶה בָּכִיתִי עַכְשָׁו


רַק כְּדֵי לְהַפְחִית קְצָת מִמִּשְׁקָלוֹ.