בארבעה שערים פורש לפנינו המשורר יעקב איילי את ספר שיריו השני, בעריכת מנחם פרי, שירים החושפים עולם עתיר דמיון ופיוט. אֱֱלֹהִִים, הִִשְְׁאַַרְְנוּ לְְךָ אוֹר בַַּמִִּטְְבָָּח. אִִם אַַתָָּה בָָּא לִִפְְקֹֹד אֶֶת דַַּלְְתֵֵּנוּ... הספר מתחיל במילה אֱֱלֹהִִים והמשורר מיד מפציר בו, בּוֹא אֵֵלֵֵינוּ אִִם אַַתָָּה בָָּא לָָתֵֵת רַַק אַַל תָָּבוֹא וְְתִִקַַּח, ומסתיים בשער הרביעי מכמיר הלב, בו ממשיל המשורר את אביו חולה-מאד במחלת-הזמן לטמגוצ׳י ומתרה בקוראיו. מתרה, אבל גם מתחנן אלהבה בשיר האחרון בספר, זֹֹאת מִִין בְְּחִִינָָה..
יעקב אַַיָָּלִִי 1957. שחקן מחזאי ומשורר. קבל את פרס רון אדלר לשירה מטעם אוניברסיטת חיפה, סיפרו מיקי, אני ועָָלַַי בהוצאת כתר, צוין לשבח על ידי ועדת פרס זאב לספרות ילדים ונוער. פרסם את הנה בעריכת נתן זך שכתב על שירתו; ״הקסם ההופך שירה לשירה״. כתב את הספר עלבון ולוחמה בשטח בנוי בהוצאת הקיבוץ המאוחד. קיבל את פרס המחזאי המבטיח מטעם קרן אמריקה ישראל. ביים את הסרט חלונות בסיוע הקרן ל קולנוע ישראלי