יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא מְגַלֶּה לְאַף אֶחָד. כִּי אוּלַי מִי שֶׁיִּקְרָא אוֹתָם
יַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי קְצָת מוּזָר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּעוֹד יְלָדִים בַּכִּתָּה יֵשׁ
מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלְּנֹעַם יֵשׁ. וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא הֶחָבֵר
הֲכִי טוֹב שֶׁלִּ י - אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְגַלּוֹת לוֹ. לְאִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי אֲנִי
בֶּטַח לֹא אֲסַפֵּר מָה אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָרִיבִים שֶׁלָּהֶם. לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ
דְּבָרִים שֶׁאֲנִי קְצָת רוֹצֶה שֶׁהֵם יֵדְעוּ. עַל הַגְּדוֹלִים בַּשְּׁכוּנָה, אוֹ
עַל מָה שֶׁקָּרָה אַחֲרֵי שֶׁעָשִׂיתִי חִקּוּי שֶׁל הַמּוֹרָה, אוֹ עַל יָעֵל.
וְלִפְעָמִים אֲנִי גַּם חוֹשֵׁב שֶׁאִם יָעֵל הָיְתָה יוֹדַעַת הַכֹּל, בֶּאֱמֶת
הַכֹּל עַל מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב וּמָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ, הִיא הָיְתָה יוֹדַעַת
שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאוֹד־מְאוֹד, עַל בֶּאֱמֶת, וְשֶׁעָמֹק־עָמֹק בַּלֵּב
אֲנִי דַּוְקָא יֶלֶד טוֹב. אֲפִלּוּ אִם זֶה לֹא תָּמִיד נִרְאֶה כָּכָה.