“השבועות האחרונים אינם מותירים לי כמעט זמן לקריאה. קצב הנסיעות הוא אינטנסיבי ובנוסף לכך החיים כידוע לכולנו נוהגים להפתיע עם כל מיני בלת"מים. אך בין שתי נסיעות לאלבניה, מצאתי את הזמן לקרוא עוד אחד מספריו של גדול הסופרים האלבנים, איסמעיל קאדרה.

זהו ספרו השלישי של קאדרה שאני קורא אחרי "אפריל שבור" ו"התאונה", וכמו ספריו האחרים גם ספר זה אינו ספר קל לקריאה. קאדרה כותב כאן על הדיקטטורה האלבנית שחווה וכנראה גם על כל שלטון טוטליטרי אחר, אך הוא עושה זאת באמצעות סיפור על מצרים העתיקה, על פרעה ח’ופו וסיפור בנייתה של הפירמידה הגדולה.

קאדרה משתמש בהיסטוריה כנקודת מוצא, אך אין לו כל כוונה לכתוב רומן היסטורי. הוא לוקח אירוע אמיתי, כאמור בניית הפירמידה הגדולה של ח’ופו, ומעניק לו משמעות רחבה הרבה יותר.

הרעיון המרכזי אותו מציג קאדרה בספרו הוא כי הפירמידה אינה באמת מונומנט מפואר לשלטון, אלא מנגנון דיכוי: זהו פרויקט אדיר שאין לו תכלית אמיתית מלבד העסקת ההמונים, ריקון המשאבים ושמירה על פחד וצייתנות. בסופו של דבר, הפרויקט לא משרת את המת, אלא את השלטון ואת השליט בחייו. הוא מזכיר לנו שכל דיקטטורה, בכל זמן ובכל מקום, מקימה את ה"פירמידות" שלה, בין אם מדובר במבנים עצומים, ובין אם אלו פרויקטים אידיאולוגיים או מוסדות כוח אחרים: תכליתם של כל אלו אינה אחדות העם אלא הפיכתו לנתון לשליטה. כך סיפור על פרעה הופך אצל קאדרה לסיפור על דיקטטור בן זמננו, והפירמידה משמשת לא רק כאחוזת קבר אלא גם כרקע לטקסט פוליטי חד ונוקב.

לדעתי כדי להנות בצורה מושלמת מהספר רצוי להכיר את ההיסטוריה של אלבניה ומה עבר על המדינה המיוסרת הזו תחת שלטון האימים של אנוור הודג'ה בין השנים 1944 עד 1985. כמובן גם מי שלא מכיר יהנה מהספר אך אני אמליץ לו לקרוא תחילה את האפילוג של רמי סערי בסוף הספר. אין כאן כל ספוילר אלא הסבר נפלא ןמאיר עיניים אשר עליו וכמובן גם על התרגום, מגיע לסערי קרדיט גדול.

לסיכום: סיפור של כח, שליטה ומאבק בין שליט לעם, טקסט שהוא כנראה על זמני.”

“הפרעה החדש, ח'אופס, אומר יום אחד באגב לשריו, שאולי הוא לא יקים לעצמו פירמידה. איבוד עשתונות טוטאלי נוצר בקרב האליטה המצרית מחשש לקטיעת המסורת הזו. אך למה? זאת הכהן הגדול יסביר לח'אופס לאחר חודשים של מחקר ולמידה; בימי קדם, כוח הפרעונים החל להתערער עקב רווחה הולכת וגוברת של האוכלוסיה המצרית הפשוטה. לאחר זמן מה הגיעה בקרב האליטה ההבנה שיש להרוס את רווחת העם ו"לא נותר למצרים אלא למצוא דרך לבזבז את עודף המרץ של תושביה. יש לעשות דבר-מה יוצא דופן, וככל שיהיה קולוסלי יותר, כן ייטיב לגזול מהמצרים את כוחם ואת עוזם. בקיצור, דבר מייגע שיתיש את הגוף ואת הנפש ויהיה חסר כל תועלת. או ליתר דיוק, יהיה חסר כל תועלת לאזרח ממש כפי שיהיה חיוני למדינה."

"הפירמידה, הוד מלכותך, פירושה בראש ובראשונה כוח. היא שעבוד, כלא, כסף, אבל במקביל גם שליטה בהמונים, הצרת אופקיהם, ריסון רצונם, שעמום ואובדן. אין לך שומר טוב מזה, פַּרְעוֹנִי. היא המשטרה החשאית. הצבא, הצי וההרמון גם יחד. ככל שהפירמידה תגבַּהּ יותר כך ייראו נתיניך נמוכים יותר בצִלהּ. וככל שהנתינים יהיו קטנים כן תגדַל ותגבַּהּ אתה, הוד מלכותך. [..] הפירמידה היא אבן הפינה של השלטון. אם היא תתנועע, הכול יתמוטט."

ח'אופס "הניף את ידו הימנית והורה שאין ברצונו להקשיב להם עוד.
בלב כבד יותר מאי-פעם הקשיבו להחלטתו, למילותיו היבשות ומקפיאות הדם: 'הפירמידה תיבנה. הגבוהה מכולן. המפוארת ביותר.'"

וכך מתחיל הרומן הנפלא הזה, אלגוריה על טוטאליטריזם דרך סיפור בנייתה של הפירמידה הגדולה של גיזה.
הפירמידה היא פרויקט שכל מצרים מושקעת בו, ושסביבו ישנם טיהורים בהנהגה עקב קנוניות לכאורה, ייאוש ודה הומניזציה של ההמון, מוות ופציעות ללא גבול, שליט שדעתו מתערערת עליו ככל שהפרויקט של הפירמידה אוכל את כל הוויתו, שקרים ועיוותים שמביאים לפסיכוזה ציבורית וכו' וכו'..
זה רומן כבד, קשה, מתיש. התיאורים המתמשכים של הסבל והמשקל של הפירמידה על כולם.. המשקל הזה ירד גם עליי בתור קורא, חווה את הדיסטופיה הזוחלת של אבן אחרי אבן.
הפירמידה כאן היא ייצוג של משטר טוטאליטרי, והתיאורים של הוויתה כמעין יצור דמוני, אוטונומי מכל מי שבונה אותו, בעל רצונות משלו.. זה די מדהים לקרוא את זה. מרגיש כמו מעין ספר אימה שזוחל באותו ייאוש ידוע מראש.
זו לא חוויית קריאה שתעבוד עבור כולם, וגם עבורי יש בעיות בדרך העברת המסר הזו, אבל אין ספק שהמסר עובר בצורה מצוינת.

עכשיו, ראוי לדבר קצת על הרקע ההיסטורי הפרטיקולרי של הרומן הזה; הסופר הוא יוצר אלבני שחיבר את הרומן בעת פרפורי הגסיסה של המשטר הקומוניסטי במדינה.
אני יודע מעט מאוד על אלבניה וההיסטוריה שלה. אפשר לסכם את הידע שלי כך: אני יודע שהם לא סלאבים, שהם התאסלמו ברובם בעת הכיבוש הטורקי בבלקן, שחבל קוסובו הסרבי מיושב ברובו באלבנים שהקימו מדינה דה פקטו, אני יודע שהמדינה כולה נפלה למשבר כלכלי ומהפכה בשלהי שנות ה90 בגלל תרמית פירמידה שרוב האומה הייתה מושקעת בה, ואני יודע קצת על השלטון הקומוניסטי באלבניה, בעיקר מסרט יוטיוב אמריקאי קצר שעסק בטירוף של מי שכונתה "צפון קוריאה של אירופה".
לאלבניה היה דיקטטור פסיכי בשם אנוור הוג'ה במשך רוב התקופה הקומוניסטית. הוא שם את אלבניה במצב שבו היא מנותקת מכמעט כל העולם - כולל זה הקומוניסטי. אלבניה היא כנראה המדינה הקומוניסטית היחידה שלא היו לה יחסים לא עם סין, לא עם ברה"מ ולא עם יוגוסלביה. היה לו כפיל שביצע את רוב ההופעות הפומביות שלו כי הוא היה פרנואיד, והוא בנה למעלה מ700 אלף בונקרים באלבניה כהכנה לפלישה שמעולם לא התרחשה. סתם כדי להבהיר - באלבניה היו שלושה מיליון בני אדם בתקופת הבונקרים.
הוא גם בנה פירמידה מזכוכית בעיר הבירה, מבנה שמוזכר באפילוג לספר.

והנה בעיה שלי עם התרגום העברי של הספר הזה: הוא לא מבהיר מספיק את ההקשר הפרטיקולרי למי שלא בקיא בהיסטוריה אלבנית.
זה לא ספר שמושקע במיוחד בפרטיקולרי למקרה האלבני, והקריאה בו מרתקת גם בלי להכיר אי אלו קווי דמיון להיסטוריה האלבנית, אבל אני חושב שההקשר הזה יכול לתרום וראוי להנגיש אותו לקורא העברי.”