עשרות אלפי ישראלים מסיימים מדי שנה את חיי העבודה שלהם ועוברים לפרק הבא של חייהם, המכונה (בטעות) "פרישה". התפיסה התרבותית הקיימת מעודדת אותם להרחיב את עיסוקי הפנאי, הכיף וההנאות שלהם, נוסף לתפקידים הזוגיים-משפחתיים, ולהסתפק בכך.
תפיסה זו הייתה רלוונטית בעבר, אז חיו האנשים שנים מעטות לאחר סיום חיי העבודה שלהם, אך היא איננה מתאימה להווה ואיננה מותאמת לעתיד. אנשים חיים כיום עשרות שנים לאחר סיום חיי העבודה, והם נהנים מיכולות תפקודיות גבוהות בהשוואה לעבר.
תפיסת "הבגרות השנייה" מציעה כך: "לצד מרחבי הפנאי והמשפחה, שיגדלו לאחר הפרישה, יפותח מרחב חדש שייקרא "בגרות שנייה". מרחב זה יכלול פעילויות ועיסוקים חדשים, שיזרימו אנרגיה מחודשת לחיים.