צוהריו של יום קיץ לוהט, תשי"ט – 1959, שכונת-עולים במרכז הארץ. שלושה בני שש־עשרה, שזופים ועירומים-למחצה, חסו שרועים בצילו הנדיב של אקליפטוס רב־זרועות. כלב-רחוב צעיר, מרופט מזיעה, התגנב אל הצל, השתטח ברפיון וביבבה ועצם את עיניו.
שניים מן הנערים רמזו זה-לזה, אחד החזיק בחבל נטוש, והשניים זינקו באחת מרבצם ולכדו בזרועותיהם את הכלב המתפתל. הנער הראשון החזיק בו בכוח, בעוד חברו מלפף לולאה סביב צוואר הכלב, מטפס ומושך בחבל וקושר לענף גבוה, מותיר את החיה תלויה ומפרפרת.
נערה באופניים שהגיחה לפתע מן הרחוב היוקד והשומם, נבעתה ממראה עיניה וחשה נסערת להציל את הכלב מידי הנערים המתעללים.
לא ידעו הנערים, ולא ידעה הנערה, כי מאותה השעה נקשר גורלם לאורך-שנים, לרע ולטוב...
*
רון נהרי, צעיר מוכשר בשנות-העשרים לחייו, שהתייתם בילדותו המוקדמת מאביו, נושא עימו זיכרון צורב ורגשי-אשם על מה שאירע ביומו האחרון עם אבא יוסי, ספק-בתאונה ספק-בהתאבדות. רון שומע וידוי מאימו דינה ופרטים מסעירים שלא ידע על אביו, והוא יוצא למסע לא-יומרני, להתחקות אחר עקבות האב ולכתוב ספר-זיכרון משפחתי צנוע. גילי, אחותו הצעירה והתוססת, מדרבנת אותו.
מבוך נפתל ורב-מחילות מתגלה לנגד עיני רון, והוא מבין שאין מדובר בספר צנוע אלא בסיפור-אהבה ישראלי ענקי של פרקי נעורים סוערים והתבגרות קשה; עלילה מרתקת, רבת תהפוכות ותלת־דורית, ספוגה יצרים עזים, רצופה תפניות דרמטיות; משיקה להיסטוריה של המדינה, שואבת ממנה ואליה נשאבת, אך נותרת בתחום האנושי, ברשות-היחיד של גיבוריה. העלילה היא סיפורם הפרטי וגם הלאומי. מחשבותיהם ומעשיהם, שאיפותיהם ורגשותיהם, יגונם ונחמתם, חטאם וכפרתם, הם נושאי-הספר. לא תוכלו להניחו מן מהיד...