כתיבתו המופלאה ושפתו המכושפת של אלוני השפיעו על יהונתן גפן ועל כותבים אחרים בני דורו. הוא היה המלך, מקור להשראה. הארץ היחידה שלו היתה ארץ התיאטרון, ובארץ הזו הוא נדד לבד, הרחק מגלי האהבה והביקורת שעורר. "הוא מקיף את עצמו בעצמו," אמר חברו הטוב יוסל ברגנר על בדידותו הקיומית של אלוני.
בפרצוף של צועני גפן מבקש לשרטט את חייו הסבוכים של המחזאי, לספר על מחזותיו וכתיבתו ובעיקר להודות לו על שהרחיק אותנו, ולו לזמן מה, מהאקטואליה המשמימה ומהמציאות המדכדכת בארץ החאקי שלנו — אל עולם צבעוני ורחוק של דמיון ופנטזיה.