“#
קשה למצוא כזה אוסף של שטויות בספר אחד. תערובת של פסיכולוגיה בשקל עם "פסיכולוגיה" שאף אחד, פרט לדטומב שהמציאה אותה, לא מכיר. כתיבה ילדותית, מרושלת ושימוש בדמיון במקום בתחקיר.

עד ל"פתרון התעלומה" בסוף הסיפור, שאת דעתי עליה הבעתי בפיסקה הקודמת, חשבתי שזה סתם ספר בנלי, לא מעניין במיוחד. דטומב מחלקת את הכתוב לפרקים קצרים שבסופם אתה פשוט ממתין להפסקת פרסומות. אני מניחה שהיא חושבת שהיא מגבירה את המתח, כאשר היא מפסיקה בנקודה מותחת, לכאורה, וממשיכה בפרק הבא בדיוק מהנקודה בה הפסיקה. הדמויות שטוחות, התעלומה שמתחילה בסדר – זוג תאומים נעלם מכפר לא גדול בצרפת 30 שנה לפני הסיפור הנוכחי כאילו בלעה אותם האדמה. אחרי כשלושה חודשים נמצאה גווייה אחת. בהווה הסיפור ילדים מאותו כפר נעלמים אחד אחרי השני – מידרדרת במהירות לקשקוש בלתי נשלט.

שיטפון הספרים שאנחנו חווים עכשיו אינו קשור במאום ליצירתיות, כישרון כתיבה ו/או טוויית סיפור. הוא קשור לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ספר היום, וגם לפתאים כמוני שחושבים שאם כתוב על הכריכה "סופרת המתח הצרפתייה המצליחה ביותר..." הספר אולי שווה קריאה. ולמה לא נטשתי אותו, אתם שואלים? הסיבה העיקרית כי סברתי שדטומב מהתלת בקוראיה וכל רגע היא תהפוך את הקערה על פיה. הנחתי – עד לרגעי הפיתרון הארוכים - שלא יכול להיות שסופרת מתח מצליחה מתכוונת באמת לתיפלות שהיא כתבה. טעיתי. לא בפעם הראשונה ולצערי כנראה לא האחרונה.”

“סופרת חדשה היא תמיד תעלומה. הצליחה לכתוב ספר טוב או לא? תחילתה של קריירה מבטיחה או אולי הניסיון הראשון, היחיד והאחרון?
אז לקחתי את הספר לידיי בזהירות. בלי יומרות גדולות.
והספר לא רע. נכון - יש בו הרבה קישקושים פסיכולוגיים שאין להם שום קשר לתחום הפסיכולוגיה, אבל כשמדברים על ספר מתח ואלימות - כאן הכל מותר. ואכן הסופרת "משתוללת" באירועים אלימים שונים בעבר ובעתיד.
ההתרכזות סביב מפקח המשטרה נראית כאילו הועתקה ממקום וסוג ספרים אחר, וקשה להתחבר לדמות או לדחות אותה.
ויש הרבה בלבול שתורם בסופו של דבר לקבלת הפתרון המוזר.
אם אין לכם משהו אחר לקרוא...”

“התאומים סולן ורפאל נעלמו, לאחר זמן מה, סולן נמצאה מתה, בבגדי כלה, בבית העלמין
המקומי, והיא רק בת 11.
רפאל לא נמצא מעולם.
חידת העלמותם לא שכחה לאורך 30 השנים הבאות.
את החקירה בעבר פקד בדימוס ז'אן.
עכשיו, שילדים נוספים נעלמו, הוא מעורב בחקירה יחד עם פקד פברגאס, ובאופן מוזר גם אביהם של התאומים ויקטור לסאג'.
הפרקים קצרים וחוזרים קדימה ואחורה בזמן
אל העלמותם של התאומים אל מול העילמות ילדים בימים אילו שחלקם חוזר עם מסרים.
תוך כדי חקירה , מתגלים עוד ועוד פרטים שלפני שלושים שנה לא התגלו.
תוך כדי חקירה מתגלים טיפוסים שונים ומשונים עם שמות משתנים שלרגע נאשמים ולרגע לא.
הספר, זורם, בסוף כל פרק מתגלה דבר נוסף אך מידי פעם הספר פונה לכיוון פחות מובן ומידי פעם לכיוון מאד ברור.
הספר מעורר רגשות מעורבים.
מודה שקראתי אותו בתקופה מאד לא קלה וחדה עבורי.
קריאה מהנה.”

“אחד מספרי המתח הגרועים שקראתי. מאד מסכימה עם הבקורת של יעל, באתר.
פסיכולוגיה בגרוש, עלילה הזויה. אכן הקלות הבלתי נסבלת של הוצאות הספרים.
הדבר היחיד שיכולה להגיד על הספר, שהוא זורם.”