#
רוסיה מהלכת עלי קסם. אין לי הסבר לזה. ההתנהלות של המדינה הענקית אף פעם לא נראתה הגיונית בעיני. העם הרוסי היה נתון מאז ומעולם לשרירות-לב ההנהגה שלו, וזה לא התחיל במהפכה הבולשביקית. מזג האוויר שם איום ונורא, יותר שלג וקור ממה שסביר בעיני. אבל אני שמחה לקרוא כל ספר העוסק ברוסיה, כמעט בכל ז'אנר. למען הסר ספק – מעולם לא רציתי לבקר ברוסיה. אם יתחשק לי פתאום טיול בין אנשים זועפים, אסע לירושלים, שבינת

במשך עשרות שנים הדרך שבה יוצרים מהמערב הציגו את רוסיה וברית המועצות בסרטים וספרים הייתה שטחית ורדודה, תמיד שיחקו אותם אמריקאים שלמדו בעל פה כמה משפטים עם מבטא מחריד, כל הרוסים תמיד היו קומוניסטים אכזריים ושיכורים ותמיד קר ומושלג בכל מקום. הדרך שבה הספר מציג את רוסיה של שנות ה-90 הקשות שלאחר פירוק ברה"מ היא קצת יותר נכונה אך יש עוד דרך ארוכה עד שתוצג תמונה מתאימה לרוסיה.

לספר יש כמה קווי עלילה ט

יש ספרים שמתי שאתה קורא אותם אתה מרגיש כאילו אתה מסתכל על תמונה יעני אתה רואה את מה שקורה כמו אחד שמסתכל מבחוץ ויש הספרים שמחזירים אותך לפעם למתי שהיית על הנאוטילוס והתקיפו אותך כרישים או למתי שהיית הולך לבדוק מה העניינים במערה החשמלית.  פארק גורקי זה מהסוג השני יעני זה ספר שלוקח אותך לרוסיה ובעיקר למוסקבה ואפילו שבחיים שלי לא הייתי שם אני חושב שתיקח כל תייר שהלך לשם לשבוע באכבר מלון באמצע של העיר

האמת? זה מגיע לי. כזה אני, רץ לקנות כל ספר שרק מריח סטאלין, ברית המועצות, קג"ב, גולאגים ושאר מוטיבים שמהם עושים סרטי "מישן אימפוסיבל" או לחילופין - משחקי Call of Duty...
אבל כמו שכתבו כבר לפני (עומר ציוני ליתר דיוק) – "לא ברור לי מדוע ומאיפה נלקחה הכותרת ומה הרלוונטיות שלה לסיפור".
אז אני אנסה להסביר – עם לא מעט ספויילרים – אז למי שלא קרא מומלץ לעצור כאן. במחשבה שנייה, אני קצת מקנא במי שלא קרא –