הביבליופיליה כמחלה אנושה

ספר בהחלט יכול להיות עבורי כמו אהבה ממבט ראשון, כזאת שתופסת אותי ברגעים הראשונים ומקנה לי תחושת חוויה אינטימית מרוממת נפש. כך קרה לי בסיפור השלושה עשר שבפתיחתו הייתה הבטחה מלהיבה. הספר הפגין בתחילתו, אווירה מכשפת, שפה נפלאה, וסיפור מעורר סקרנות שהיה לו פוטנציאל להמריא לגבהים, ולפתע לאחר כחמישים עמודים הספר הרגיש לי כתוב שונה מחלקו הראשון. הוא הפך למייגע ומשעמם, המשכתי ל

מצאתי אותו בחנות לספרים משומשים. מה שהיה כתוב מאחור היה מספיק מושך כדי שאתעניין בו. תעלומה על סיפור שאבד, רומן גותי, סופרת ידועה ומסתורית וכותבת ביוגרפיות עכברית. וגם "כתוב יפהפה ואינטליגנטי" דברי הטיימס. והצילום היפהפה של הכריכה...אפשר ממש להריח את הספרים העתיקים.

<mark>דיאן סטרפילד</mark> - שהיא פרופסור לספרות צרפתית שחיה ביורקשייר, כתבה ב 2006 סיפור שמתחזה להיות "סיפור עתיק": אחוזה עתיקה והרוסה, רוחות רפ

בכל ספר קיים סיפור, עלילה שזורה ביד אומן המחבר,אך מה, והיה כי הסיפור המסופר הוא סיפור כיסוי לסיפור נסתר,
שהכוכב בו הנו המחבר הוא עצמו!

כך הוא סיפורנו הסיפור השלושה עשר,
עלילה סבוכה, הנפרשת על פני מרחבי מקום וזמן,ביורקשייר הסגרירית,יחסי תאומות מורכב שלא ניתנות להפרדה.
<mark>דיאן סטרפילד</mark>, בסגנון כתיבה קולח, סוחפת אל התודעה כי לכל אדם יש סיפור.
אין ספק בלבי כי הסיפור הזה לא ישכח.

מומלץ ביותר

איך מתחילים לתאר ספר כזה? את העלילה קשה לתאר מחמת ספוילרים, אז אמעט בפרטים.
מדובר במרגרט לי, הגרה עם אביה בחנות לונדונית קטנה לספרים עתיקים. למרגרט אין חיים של ממש. אם מישהו חושב שלחיות חיים של ספרים בלבד אלה חיים, שיבושם לו.
מדובר גם בוידה וינטר, סופרת מפורסמת מאוד באנגליה, שבכל פעם שמראיינים אותה מכל סיבה שהיא, סיפור חייה שונה לגמרי מהסיפור הקודם.
בשלב מסוים מקבלת מרגרט מכתב מוידה וינטר ובו ה

האמת? אין לי איזו ביקורת חכמה במיוחד לכתוב פה.
אין לי איזה משפטים שנונים בכדי לתאר את הספר.
הוא לא השפיע עליי ברמות כאלה שאני ארגיש שהוא הספר הכי יפה שקראתי בחיי אבל הוא בהחלט שווה קריאה.
הספר טוב. כתוב טוב. מספר סיפור מותח והכי יפה שלא ראיתי את הסוף הזה מגיע. וואלה, הופתעתי.
למרות הדמיון המסויים ל"צילה של הרוח" גם אני חושבת שהספר הזה יותר טוב. יותר ממוקד, יותר מותח.
היו רגעים שחשבתי שהוא טיפ

זה מתחיל בפשטות.
כמו כל הילדים לפניך, כמו אינסוף ילדים בעתיד, גם אתה מגיע לרגע שבו הסימנים השחורים על הדף מתחילים לייצג מילים.
אתה קורא. בהתחלה אתה חייב. יהיו שיעורי קריאה. יהיו טקסטים לקרוא, שאלות להבין, תשובות לענות.
אחר כך נכנס הקסם לתמונה. סיפורים מביאים אותך לעולמות אחרים. אתה פוגש חברים בין הדפים. זה הופך מחובה לתחביב.
ואז זה קורה. בפתאומיות. אבל אתה כל כך עמוק בפנים, שלפעמים אתה לא מרגי

קריאה היא דבר מוזר. תהליך שמתרחש בין כותב ובין קורא, בפער של זמן ומקום, דרך תייוך לינארי של סימנים על גבי משטח, ומתוך תהודה עם זכרונות, מחשבות, חוויות ותחושות של הקורא. קריאה היא דבר מופלא. את הספר הזה סיווגתי בקטיגוריית "שווה קריאה שניה" ומסיבה זו או אחרת רק דירגתי והכנסתי לרשימה אך לא טרחתי לכתוב סקירת קריאה. עכשיו באמת הגעתי לקריאה שניה, כי האיש לקח את הספר מהספריה באמוק נתפוס-כמה-שיותר-ספרים-ל

זה ספר מסוג השלא-יגמר-לעולם.

מסופר על ביוגרפית בשם מרגרט לי שמקבלת ערב אחד מכתב שכתוב בכתב יד. היא מתבקשת על ידי הסופרת הבריטית מן הידועות בעולם, וידה ווינטר, החולה במחלה סופנית, לבוא ולכתוב את סיפורה לפני שיהיה עבורה מאוחר מדי.
לילה אחד, נתקלת מרגרט בחנות הספרים של אביה בספר "הסיפור השלושה עשר" מאת וידה ווינטר. נו, איך לא, קראה אותו. היא רק בנאדם. הוקסמה מרגרט מכתיבתה, אך הספר כלל רק שנים-עשר

ספר קסום, מיסטי
ספר מדהים על בחורה מוכשרת ששמה מרגרט לי אשר מצאה מכתב באקראי כאשר הייתה בחנות הספרים של אביה, בו ביקשה סופרת בשם וידה וינטר לכתוב את הביוגרפיה שלה, והיא הבטיחה לספר לה את האמת על חייה הפרטיים.
אהבתי את הדרך שבה דיברה על הקסם והיופי הטמון בספרים, וכיצד מילים יכולות להעניק חיים לספר.
מרגרט לי(הדמות המרכזית),ניסתה לחקור ולפענח את המסתורין והחידות שאפפו את משפחתה של הסופרת, משפחת