בדרך כלל אני קוראת מהר, ולא במובן של הספק או לסמן V על עוד ספר. כשספר מרתק אותי אני נצמדת אליו ומאיצה. הספר הזה דרש ממני כל הזמן להאט. הבנתי שאם לא אוריד הילוך אני אפספס. לא את מה שכתוב, ההפך - את מה שלא כתוב. יש ספרים שאני מרגישה את המילים שלא נכתבו. <mark>עופר ספיר</mark> כותב על זה בעצמו בסוף הספר:
"טקסט צפוף כל כך, כולו חורים חורים. כיצד ניתן שלא לנסות למלא אותם? האם חורים יכולים שלא לבקש להתמלא?" (עמ' 14