נראה לי שזה התחיל בשאלה אחת מפגרת...
באחד העמודים האהובים עלי ברשת היה תחרות... על מנת להיות בתחרות יש לענות על שאלות כגון: "מה אתה היית עושה"
"איך היית משפר" וכולי... ואז הגיעה השאלה "אילו תכונות קיימות בך".
אני לא יכולתי לכתוב על עצמי כדי לא להרגיש שחצן או ממעיט בערכי אז עליתי על הרעיון הגאוני לשאול אחד מחברי...
שאלתי באחד מהצ'טים אילו תכונות קיימות בי (בין לרעה או טובה) כמובן שהיה התנגדות בהתחלה אבל לחצתי ולחצתי על מנת להשיג תשובות כי ככל שהתנגדו כך רציתי לדעת יותר. אמרתי שאני יודע לקבל ביקורת, לקבל משוב, או כל תירוץ אחר..
לצערי כן קיבלתי תשובה, ויותר ארוכה ממה שציפיתי "אל תעלב או משו אבל חשבתי על כמה תכונות.. אתה יכול להיות שחצן, צומי, חטטן, נדבק, מציק, מנדנד וחופר.. בלי להעליב... פשוט תנסה לשפר את התכונות האלה" אז אני בטמטומי לקחתי את העצה וחשבתי על שיטה גאונית.
כל יום בהפסקות פשוט להישאר בכיתה. לא לצאת ולנסות להיות אם אחרים. הלוא הם ישימו לב להבדל ויבואו לשאול לשלומי, נכון?
אז עבר יום יומיים... עבר כבר שבוע. לא שאלה אחת, במקום שאני אנסה פחות לדבר איתם הם ניתקו קשר לגבי.
הרגשתי דיי לבד אבל אז באה ילדה אחת ושאלה " הכל בסדר? אתה דיי נעלמת לאחרונה" אז סיפרתי לה את הסיפור ונראה שהיא תמכה בו, "אתה לא חייב לנתק קשר, פשוט לא להידחף וכאלה.."
השיחה איתה שיפרה את הרגשתי, ידעתי שלא אשבר. הם יגיעו תמיד הזכרתי לעצמי.
בעקיפין משיחות בין פה לפה גיליתי שכמה מהחברים הטובים ביותר שלי הולכים למסעדה, זה דיי נפלט להם מהפה והם הבינו זאת רק אחרי שאמרו את זה.
הילדה, זאת שהזכרתי ממקודם(בוא נקרא לה נועם) אז נועם הציעה לי לבוא גם, היא סיפרה לי קצת פרטים והמשכנו באותו יום. אחרי מספר שעות עוד ילד(בוא נקרא לו עדו) בא והתחיל לומר באי נוחות שהם עוד צריכים להחליט לגבי זה שלצרף אותי, הם יעשו הצבעה לגבי זה ויחליטו.. הרגשתי רע עם זה, "מה הם צריכים כבר להחליט?!" חשבתי. נועם באה אלי "אני מצטערת אבל הם החליטו שלא תבוא" הרגשתי מושפל. להזמין אותי ואז להגיד שאני לא יכול לבוא?! ועוד מהחברים הכי טובים שלי? כנראה לא כל כך טובים כמו שחשבתי.
הלכתי לעדו ושאלתי אותו מי היה בעד ומי נגד כי לא רציתי לכעוס על כולם. בטוח היה הרבה שבעד ורק אלה שלא כל כך מכירים אותי היו נגד. דיברנו הרבה זמן אבל שכנעתי אותו לספר לי הוא לא הזכיר שמות אבל אמר שהיו שלושה משמונה בעד(הסתבר שזה הפך אחר כך לשלוש עשרה)
חשבתי שהם חברים שלי. טוב, 'חשבתי'.
ניסיתי להניח לזה ולא לחשוב על זה יותר מידי למרות שזה לפעמים קפץ לשיחה, ניסיתי להתרכז ביומולדת של(בוא נקרא לה טוני) טוני, מה לקנות לה וכולי.. החלטתי לקנות לה את המשחק שהיא אוהבת אז צירפתי לי עוד כמה ילדים והחלטנו לקנות ביחד. זה לפחות ישנה לי את המצב רוח של הלבד, אז חיכיתי ליום הזה.
סוף סוף מגיע היום הולדת של טוני, היו שם דיי הרבה בנות ואני ועוד ילד אחד. אין עוד טעם לנסות לא לנדנד אז ניסיתי כן לפתוח שיחות, הרגשתי שאחת במיוחד מנסה פחות לדבר איתי. היא בין הידידות הכי טובות שלי והיא ממש חשובה לי. איך היא יכולה פשוט להתעלם? זה היה לי ממש קשה, כנראה שלא כמוה. עוד בשיחה האחרונה שהיה לנו חשבתי שממש התחברנו והתקרבנו.
אחרי שסיימנו לנקות התחילו קצת צעקות אז אני ונועם ירדנו למטה למרתף, שם שקט יותר ויותר נוח לדבר.
היה ממש נחמד, דיברנו ברוגע על כל מיני נושאים והיה ממש כיף. "זה סתם בעיה שלהם שלא רצו שתבוא..הינה, ככה כיף להיות איתך שאתה לא קופץ ומנדנד. אלה ברוגע" אחרי זמן מה ראינו שכמה ילדים מחפשים אותנו(לא ניסינו לברוח או משהו) לקצת זמן התחבאנו אבל אחר כך יצאנו החוצה וגילינו שכמה ילדים חסרים.
חיפשנו בכל מקום והתחלנו לדאוג כבר התחלנו לחפש ברחובות מדאגה אחרי רבע שעה חצי שעה הם חזרו, הם היו בבית של מישהו ועוד מאשימים אותי "למה אתם יכולים להיות למטה בזמן שכולם לעלה אבל אנחנו לא יכולים ללכת לכמה זמן?!?!"
כבר אני צריך ללכת לאכול ערב בבית. יש הרי לדודה שלי גם יום הולדת! אז אני ממהר ומגיע הביתה..
אני אוכל ושובע ופותח את הטלפון. אחד הילדים שולח לי הודעה "אתה מחבב את נועם? כן \לא?" לא יודע מה לענות.. הוא בטח כותב סתם.. היא לא תשלח בהודעה את זה... הוא מתקשר אלי, ואחר כך שוב מתקשר "דיי כבר!!! אני יודע שאתה סתם עושה!!" אבל הפעם זו היתה נועם "תקשיב, אני כן מחבבת אותך. רק רציתי לפרוק את זה מהכתף.. תעשה עם זה מה שאתה רוצה" אני מרגיש נורא. זה כאילו פצצה נחתה עלי. אבלאבל היא מחבבת מישהו אחר הייתי בטוח בזה! מעולם לא חשבתי עלינו ככה. כן היא ממש נחמדה ואכפת לה ממני, כן נמאס לי להרגיש לבד, אבל אני לא יודע מה לענות לזה. "טוב....... בי" עניתי וסגרתי אחרי שתיקה ארוכה. אני לא רוצה לפגוע בה, היא אולי בין האנשים היחידים שבאמת אכפת להם ממני ואני מהם. אני ממש לא יודע מה לעשות. היום היה לי מצב רוח טוב אחרי תקופה מסוימת והכל מתמוטט במשפט אחד.
"אני מחבבת אותך" הדבר שייחלתי שיקרה גם לי. שיהיה לי מישהי, שלא ארגיש לבד. בגלל שכל כך היא חשובה לי אני לא רוצה להוליך אותה שלל... מיום שמח שחייכתי כולו הוא מסתיים בתחושה אחרת..
אני לא יודע מה לעשות, פשוט. לא. יודע.
