הלילה החשוך, הוא מלא בצללים

צללים קטנים, צללים גדולים

בלילה החשוך והקר, העולם כמו נכבה

כמו סמיכה, שמיכת טלאים גדולה.

ובלילה החשוך והקר

אני הולכת לבדי בלי לומר דבר

ולידי הולכים צללים

צללים מהעבר.

ובלילה החשוך והקר

צללים מכסים אותי ולוקחים אותי

הם באים, הם הולכים

אבל הם לעולם לא עוזבים.

ובלילה החשוך והקר

הכאב כמו מוצא דרך פנימה

הוא לא משחרר הוא לא יוצא

והעצב מכסה, מכסה כול חלק בגופי

ואני נופלת

אני מסתחררת

אני לא מצליחה להחזיק דבר

ובלילה החשוך והקר

חסר הפשר, חסר הדבר

מגיחה הלבנה

אורה חלש אבל מאיר את החשכה

והלבנה נותנת לי תקווה

באורה הקלוש היא מאירה דרכי

היא נותנת לי סיבה להמשיך

להמשיך לצעוד

להמשיך לחיות

להמשיך לחפש את דרכי