פקחתי את עיני וניסיתי למקד את מבטי.

עיניים שחורות חומות הביטו בי, "וואו, כמה יופי טמון בבן אדם אחד" חשבתי לעצמי,

עיניה היפות הביטו בי בחיוך רחב, זה רק גרם להן להצטמצם יותר ולהיראות כפס שחור מרהיב הנוצר בידי אומן גאון בעל שם.

ריסיה מעוגלים בצורה יפהפייה, חייכתי, כמה אהבה טמונה בעיניים אלו.

ניסיתי למקד את מבטי, חיוך היה טמון בין שפתיה הוורודות שכל כך יפות בחיותן.

היא הביטה בי. השבתי לה מבט.

ניסיתי להתרומם, כאב חד פילח את ראשי וזעקת שבר נשמעה מפי.

היא התייצבה בבהילות וגנחה לעברי כולה אוצרת דאגה.

בין כאבי התופת הספקתי לשחרר חיוך כאוב לעברה, שתדע, שתדע שאני מודה לה, שתדע שאני מעריכה אותה עבור עזרתה ותמיכתה בי, שתדע שאני אוהבת אותה.

ראותי החלה להיטשטש, החלתי ליפול שוב בין זרועותיה, שמיעתי נחלשה אט אט, אך כל ששמעתי היו בכיותיה וזעקות השבר שלה הקוראות לעזרה.

"הפסיקי" רציתי לומר לה, " אני בסדר, אל תדאגי לי" אך כבר לא הייתי שם, החושך הגיע ועטף אותי מכל כיוון ובתוך תוכי ידעתי שאותן עיניים יפות, ימתינו לי עם סיום החושך הגדול.'

נקודות של אור בשלל צבעים וצורות רחפו להן באוויר

אלו לא נקודות טובות.

הן אינן מעידות על האור שבקצה המנהרה

הן מעידות על החושך המואר

נקודות מאירות של חושך.

חיוך זדוני ניצת לו באפילה,

רוקם, טווה רשת- לאויביו מכין מלכודת

פסיעות רגליים נשמעות מן הצד

הוא מסתתר, ממתין, אורב.

קולות ילדים שובבים ממלאים את אוזניו

הוא מכסה אותן בשתי ידיו. אסור שייכנס ולו מעט רגש לגופו

הילדים ממשיכים הלאה, מתעלמים מנקודות האור

החיוך נמחק. במקומו הופיעה ארשת אכזבה קלה.

פסיעות כבדות נשמעו, הוא מתח את פניו מסוקרן לדעת מי ייפול ברשתו

בחור צעיר יפה תואר בעל תכונות אופי טובות הלך לו לאיטו.

החיוך התרכז בנער, מקווה שייפול ברשת שטמן

הנער עצר והביט בנקודות האור.

הוא השתהה מעט.

הוא רצה להמשיך,

אך הנקודות לחשו לו מילים קסומות

הוא נשאר.

כשיגיע הרגע שירצה להמשיך, יוכח לדעת כי הוא תקוע במלכודת הזדונית-

לנצח!!