מהיכרותי הקצרה עם ריירדן, בהצצה קטנה מ"פרסי ג'קסון והאולימפים", הייתי די סבורה שהספר הזה יהיה טוב בערך כמוהו, אולי יותר.
אבל טעיתי.
מהצצה קטנה על הכתיבה של הסופר, אפשר לראות שיש לו הרבה כישרון בכל הנוגע לכתיבה, ההומור שלו שופע - בדיחות מציצות מפעם לפעם ויכולות להפיל אתכם מהכיסא. מתח יש בשפע - הדמויות מוצאות את עצמן במרוץ, שהאויב העיקרי בו הוא הזמן. אבל קל מאוד לצפות לאן הסופר עומד ללכת - מה יקרה, איך יקרה, איפה יקרה אפילו.
יצא דפוס כמעט קבוע שברוב המקרים שבהם האחים גילו רמז, מישהו היה חייב להאזין להם, בעיקר בני הדודים המרושעים שלהם, נטלי ומה שמו (גם השמות שם לא היו קליטים משהו, אז תגידו תודה על שהצלחתי לזכור שם אחד).
קשה להבין איך אנשים כאלו יכולים להיות משפחה.
כל כך הרבה שליליות יש בדמויות והן במשפחה, מישהו אחד רע, שניים גג, אבל כמה משפחות רעות נגד שני אחים?
אני לא כל כך הבנתי למה הם כל כך שנאו את שניהם.
אוקי, הסבתא אהבה אותם יותר, אז מה?
טוב, יאללה, סלחנו, הלאה, מה עכשיו?
הדמויות הוכיחו לי פעם אחר פעם שהן נראות כאילו מישהו שלף אותן מספר קומיקס קיטצ'י במיוחד. כמה נדוש, כמה שכיח, כמה פעמים שמעתי על דברים כאלו!
ריירדן יכל להמציא לבד כמה דמויות קצת יותר... איך לומר את זה בעדינות...? מקוריות!
לעומת הדמויות, העלילה בהחלט שווה את זה, מלחמה משפחתית - עד כמה שזה לא ממניעים אמינים בעיני - עדיין רעיון נחמד.
מירוץ נגד הזמן בחיפוש אחר רמזים שמובילים לאוצר כלשהו לא ידוע.
ומה הדבר שעולה לכם בראש שאתם חושבים על אוצר?
כסף, יהלומים, זהב, שודד ים אפילו.
לי היה קשה לדמיין מאוד את הדבר מבלי שום כסף או ידע והכל אמור להכריע את גורל העולם, אז הדבר היחיד שחשבתי שאמרו "החזק ביותר" היה ספיידרמנים וסופרמנים קטנים שמתרוצצים בכל מקום.
בנוגע לכתיבה, היא כובשת ומשעשעת. היו כמה קטעים שאם מי שזה לא יהיה יצטט אותם סתם, בכל מקום, אנשים יתפרצו בצחוק.
ותאמינו לי, ניסיתי את זה.
והי, זה הצליח!
אז ריירדן מקבל על זה נקודת זכות.
טוב, לדעתי הספר היה נחמד ותו לא, הוא בסדר, וזה הכל.
אני באמת לא יודעת אם להמליץ עליו או לא, אבל אולי זה משתמע מדברי.
