באמת שרציתי לאהוב את זה.

השאיפה שלי בכל סוגה ספרותית שאני מתעניין בה זה להכיר את האבות והאמהות, ואפילו את הסבים והסבתות. בין אם זה פרנקנשטיין, אדגר אלן פו, לאבקראפט, היינליין, פיליפ ק. דיק...

הספר הזה כמעט גרם לי לוותר על הפנטזיה. התיאורים פשוט מייגעים כי, בואו נודה בזה, הארץ התיכונה (החלקים היותר נחמדים שלה) לא בדיוק שונים מניו זילנד של היום. יש גבול לכמה צורות של נחלים אפשר להתייחס בפיסקה אחת, או על כמה גבעות אפשר לטפס. זה בלי להכנס לנספחים.

אם תשאלו אותי? גנדלף היה צריך לעלות על אחד הנשרים הענקיים ההם ולזרוק כבר את הטבעת להר געש, לעזאזל.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי... וקראתי הרבה..

סוף סוף, כמה זמן רציתי לכתוב ביקורת לספר המדהים הזה.

ספר מדהים מדהים מדהים, וחובה חובה חובה.

ספר שובר לב, קורע, סוחט דמעות מותח במידה הנכונה ומקורי מקורי מקורי בצורה מדהימה.

הספר נוגע בדיוק בנקודות הרגישות שספר צריך לנגוע ומותח בדייוק במקומות הנכונים ובתזמון הנכון.

הוא נקרא בשעה אחת בלבד, ואני ידועה דווקא בקריאה האיטית שלי, לא עזבתי אותו במשך השעה הזאת לשנייה אחת!
לא בארוחה, לא בשירותיים ולא כשיצאתי להביא דואר, אי אפר להתנתק ממנו וכאשר אתה מתנתק ממנו אתה ישר רץ אליו חזרה כשאתה יכולה.

ספר מומלץ מאוד מאוד ואין לי אפילו מילה אחת רעה לספר על הספר. נס עשה את זה ב-ע-נ-ק!