אני דווקא חושב שה"גימיקים" בספר תרמו, חלקם בצורה מאוד מרגשת, למשל, התמונות בסוף (אני לא אגלה בדיוק מה יש שם...). אותי הדמות של אוסקר ריגשה, ובכלל, זה ספר שמלא בדמויות מוזרות ומעניינות, וגם בעלילת משנה מעניינת.

לכבוד: הוצאת זמורה ביתן וג'ונתן ספרן פויר.
ברצוני לדרוש את שינוי עיצוב הכריכה של הספר:"קרוב להפליא ורועש להחריד" במיידי.
סיבתי היא:
האם זה ייתכן ששם הסופר יהיה בכתב גדול יותר משם הספר עצמו?!
לא!
מי איתי?
רק אני חושבת שזה נורא שחצני לכתוב את שמך בגודל ענק ואילו את שם הספר לכתוב בקטן?
זה לא נראה לכם כאילו הסופר מנסה לכפות על הקוראים לזכור את שמו יותר מאשר את שם הספר?
לי כן!
אבל, האם זה נראה לכן ייתכן שלא נסלח לסופר כמו ג'ונתן ספרן פויר על כך? הרי, הוא סופר גאון שמסוגל לכתוב בצורה כה טובה ויפה, הלוא כן?
(טוב, אפשר להפסיק עם השפה הגבוהה? זה קצת קשה לי....-הפסקנו)
אז כמו שאמרתי קודם, אני חושבת שהספר הזה הצליח לגרום לי לשנות את עצמי באיזושהי צורה מוזרה ומיסטית.
ולמרות זאת, אני חושבת שלספר לא הגיע בדיוק 5 כוכבים אלא יותר בכיוון של 4.4 אבל אני מעגלת את זה לחמש (רק למתחכמים מבינינו: אני לא טיפשה! אני יודעת שאני אמורה לעגל למטה, אבל אם בא לי למעלה?)
טוב, אז הספר הזה בעצם מתאר ילד שהוא קצת (הרבה) גאון על כזה, למרות שברוב הפעמים הוא רק ממציא את הרעיון וזה סתם נשאר לו במוח והוא לא עושה עם זה כלום אבל (ויש אבל) בואו רק נגיד שהרעיונות שלו הם לא הכי... איך נגיד? משהו בעולם,
שיעול- לאמן את פי הטבעת שלו להגיד "זה לא אני!" בכל פעם שהוא יפליץ- שיעול
בכל אופן, הילד הזה (שקוראים לו אוסקר- אם לא הבנתם מהביקורות הקודמות) מוצא מפתח בתוך ארגטל כחול בארון של אבא שלו.

ספר מעולה.זהו בעצם מקבץ של סיפורים על תחנות שונות בחייו של אהוד בנאי. כתוב בצורה מאוד אמיתית וכנה ולכן מעורר הזדהות רבה.קראתי את הספר מספר רב של פעמים.