שלום לקוראים\ קוראות.
אין לי גילוי נאות. את הספר רכשתי במיטב כספי.
והסיפור הוא כזה באחד מאתרי האינטרנט ראיתי ביקורת נחמדה על הספר, ביקשתי (וקבלתי) מכותב הביקורת את כתובת המחבר כדי לרכוש את הספר.
המחבר אמר לי שספריו אינם למכירה ועומדות בפניי 2 אפשרויות לקבלת הספר: 1 להשאיר את כתובתי והוא ישלח את הספר חינם- ללא תמורה כלשהי.
2 לקנות את הספר בחנות מסוימת ואת התמורה שאעביר לעמותה (לאנשים עם מוגבלויות )שאבחר בעצמי. החלטתי על האפשרות השנייה. ורכשתי את הספר.
כמה מילים על הספר
הספר הינו קובץ של כמה סיפורים הקשורים באופן ישיר למחבר, למשפחתו ולחבריו, וגם לעיר ירושלים המקשרת בין כל חלקי הספר.
ראשית ברצוני לציין שהספר על כל חלקיו הוא ספר מעולה ואיכותי.
בחלק הראשון המחבר עושה מחווה להוריו, ובעיקר לאביו "חכם שלום". נפעמתי והתפעלתי מהאהבה הרבה שאותה רוחש המחבר לאביו. ההערכה ויראת הכבוד מסתתרות כמעט בתוך כל משפט.
כך גם בחלק השני בו הוא מתאר את חבריו הנפלאים מימי בחרותם דרך השרות הצבאי ועד לעצם היום הזה. חברות אמתית. ללא שום מגבלות. המחבר מאדיר את חבריו ואת חכמתם ובד-בבד, הוא משאיר את עצמו ברקע, למרות שלדעתי האישית הוא ה"גיבור האמיתי" של חלק זה הכתוב בשנינות רבה בהומור משובח (שגרם לי לצחוק בקול רם תוך כדי קריאה) ובסלנג הירושלמי שהיה נוהג בעת התרחשות המאורעות המסופרים.
בחלק השלישי מתגלה כותב אחר לגמרי. איכות כתיבה שלא נתקלתי בה זמן רב. נראה שהכותב שולט במכמני השפה העברית ללא עוררין, ושואב את כתיבתו היפה מאוד מהמקורות. פעמים אחדות נדמה היה לי שאני קוראת עגנון או חיים סבתו.
בימים אלו של רדידות לשונית אני חושבת שהחלק השלישי בספר מהווה משב רוח איכותי ומשובח.
עטיפת הספר נאה למדי ומשקפת את התוכן העיקרי
לסיכום:
המחבר , בענווה רבה, עושה כבוד גדול להוריו, לחבריו, לירושלים וגם, ובעיקר, לשפה העברית. פשוט נפלא.
כמובן שיש לי גם מספר הערות, אך אלו בטלות בשישים.

ספר מקסים!!!
הספר כולל ארבעה סיפורים מרכזיים (ועוד כמה "קצרצרים" בסיומו) שמתרחשים, כפי שמציינת הכותרת, בין מרקש לירושלים. באופן אישי, מאוד נהניתי מהפורמט של סיפורים קצרים, ששכיח הרבה פחות מהרומן הארוך והמסורתי. הספר כתוב בשפה "של פעם" ועם זאת מאוד קלילה וזורמת לקריאה, מה שמחזיר את הקורא עשרות שנים לאחור לא רק מבחינת התוכן של הסיפורים אלא גם מבחינת ה"צורה" שבה הסיפור מוגש. לפעמים כיף לחזור לאחור לעידן בו היו "לירות" במקום שקלים וסרט של קלינט איסטווד בקולנוע חן היה עולה "גרושים" ולא הון עתק.
שני הסיפורים הראשונים הם האהובים עלי מהמקבץ. הם גם כתובים בגוף ראשון, מה שחיבר אותי אליהם עוד יותר.
הסיפור הראשון מצליח לשקף את השינוי החד שעובר על כל עולה חדש שעוזב את חייו הישנים לטובת ארץ הקודש. במקרה הזה הסיפור מתאר את המעבר מהחיים המלכותיים במרוקו אל ההתחלה ה"צברית" בעיר ירושלים. בהמשך מתברר כי זהו בעצם סיפורו של אביו של המחבר ואותי הוא מאוד מאוד ריגש.
הסיפור השני מתאר קבוצה של שלושה חברים והשינויים שחלים בחייהם לאורך השנים ואותו אהבתי במיוחד. אולי מכיוון, כפי שציינתי קודם, שהוא מלא בתיאורים ו"ז'רגונים" של ימי העבר, מה שהופך את הקריאה לחוויה נוסטלגית ביותר (אפילו אם במקרה זה הקוראת נולדה עשרות שנים לאחר מכן).
הסיפור השלישי מסופר כמעין מעשיה חביבה ומשעשעת במיוחד על רב אשר חכם בתורה אך אינו בקיא בעובדות החיים, והאחרון הוא סיפור אהבה שנולד בשוק הירושלמי ש"ראה" כבר הכל, גם את שניהם מאוד נהניתי לקרוא.

לסיכום, חובה על כל מי שקורא את הספר לסגור את הטלוויזיה (אלא אם היא פתוחה על הערוץ הראשון) ולהכין כוס של קפה "בוץ" רותח ומהביל, על מנת לשכוח ולו לכמה שעות בודדות שאנחנו כבר בעשור השני של שנות האלפיים. תענוג!

גילוי נאות, אברהם, מחבר הספר, הוא חבר טוב מסימניה.
את הספר קיבלתי ממנו לפני כמה שנים אך נתבקשתי שלא להעלות את הביקורת לאתר.
הפעם במלאת 6 שנים לפטירתה של אחותי ענת ז"ל ביקשתי את הסכמתו להעלות את הביקורת.


כשאחזתי בספר לראשונה תחושת שלווה מוזרה עטפה אותי, כריכת הספר גרמה לי לתחושת עצבות לא מוסברת.
כשהתחלתי לקרוא את הספר הבנתי מאין הגיעו תחושות אלו. הם הגיעו מכתיבתו הכל כך מיוחדת והעשירה של הסופר אברהם אוחנה.
קראתי בחיי כל כך הרבה ספרים על החרדים חלקן עוררו בי תגובות קשות ועל חלקם אף לא טרחתי לכתוב.
זהו הספר הראשון וכנראה גם היחידי בו קראתי על החברה הזו, הכל כך סגורה מנקודת מבט מאוד מיוחדת ואשר מציגה את החברה הזו לאו דווקא כמו שרובנו חושבים ומכירים.

לאחר מבול הביקורות ובכלל הבאז התקשורתי שהיה בעקבות התאבדותה של יוצאת החברה הסגורה הזו, לאו דווקא מאותה חצר, לשבת באתנחתא ולהחזיק את הספר מנגינת כלולות.....בשבילי פתח צוהר לחברה שכנראה מעט מאתנו מכירים באמת.

מנגינת כלולות - תוכן כללי

פייגה, (ציפורה) צעירה כבת 16 , בעלת אמות מידה שכבר אינן קיימות במחוזותינו ואילו בי יש משאלה, הרי זו היא...לזכות ולהכיר ילדים (בשבילי היא עודנה ילדה) בגיל הזה ואשר מדברים בנועם הליכות, בנימוס ובכבוד שכזה.
פייגה מגיעה לגיל בו עליה להינשא, אימהּ אישה נאורה, רופאה-מיילדת במקצועה, מחליטה ביחד עם אביה של פייגה לדחות את נישואיה של פייגה עד לגיל 19.
פייגה, שביום מין הימים שומעת מנגינת פסנתר, אשר שובה אותה, מחליטה להיכנס אל הבית ממנו נשמעת המנגינה, היא פוגשת שם את שפרה, אישה קשישה, פסנתרנית שבעברה הרחוק הייתה מהמפורסמות בעולם. קשר טהור נרקם בין השתיים, ופייגה מתגלה ככישרון גדול בנגינה .