ברגע ששם הסופר על הכריכה גדול משם הספר, אתה יודע שלפניך מוצר ולא יצירה. כשנוספת לזה תזכורת לרב המכר הקודם, זה כבר בטוח.
אם לסכם, אפשר להגיד שסאפון ניסה לכתוב את אחד ה"סיפורים האפלים" שהוא תמיד מדבר עליהם והגיבורים שלו תמיד כותבים אותם, ופשוט לא הצליח. הסיפור מנסה להיות משהו מסתורי, מערבב רשע אנושי וקללות לא-כל-כך אנושיות, היסטוריה אפלה והרבה יצריות ואינטרסנטיות אבל התוצאה לא משהו בכלל.

הכתיבה מאוד מסורבלת- משפטים קצרים ומקוטעים, תיאורים ארוכים-ארוכים שלא קורה כלום בסופם וארועים דרמטיים שקורים בלי שום רקע או הכנה. הדפוס של הארועים די חוזר על עצמו במשך עשרות ומאות עמודים, אבל העלילה לא מתקדמת. למעשה, אפשר לדלג על איזה מאה עמודים באמצע בלי להרגיש בהבדל. הסוף של הספר לא פותר שום דבר, אבל כדרכם של מותחנים לא מוצלחים יש בו עשרות תפניות סותרות וכמה הפגנות גבורה מופרכות בשלושה פרקים.
הדמות הראשית, מרטין, מעצבנת נורא ועושה תמיד את הדבר שהכי פחות חכם לעשות- ובלי טיפת חן שאפיינה את הגיבור של "צילה של הרוח". מתאהב באישה הלא-נכונה, לא משתף אף אחד בצרות שלו, מחליט משהו אחד ועושה הפוך- בקיצור לא גיבור שגורם עניין או אהדה אלא להפך.
וחוץ מכל זה, הסך של קללות ורציחות עם כמעט אפס ארועים או אנשים חיוביים הוא מדכא ולא הצלחתי לשרוד יותר מכמה עשרות עמודים כל פעם.
בקיצור- ארוך ומאכזב.

אם היתי צריכה להגדיר את הספר במילה אחת .. אז וודאי היתה היא ווואו, מאידך להגדיר ספר כל-כך, מרתק רק במילה אחת והראי זאת בושה.
הספר כתוב בצורה כל-כך נקיה ,עד שנוצר רושם שהסופרת אנג'ל יושבת ממש מולך ומספרת לך את ההתרחש ... סוף מפתיע בהחלט לא ציפיתי על אף שאני באה מעולם המשפט.
אני מתכוונת לקרוא את כל הספרים שלה ,בחם רב ממליצה גם לכם חברי לקריאה היקרים , כמובן שהספר מתאים יותר לאנשים באוהבים לקרוא ספרי משפט, בלשות , אקשן אבל אני מאמינה שגם אלו שלא יכולים להנות מן הספר.

לא רק בזבוז של זמן, אלא ספר שמבזה את קדושי ישראל. אני תמה כיצד יכלה אישה שקיבלה חינוך כה תורני ועוסקת כל חייה בלימוד היהדות לכתוב ספר המציג את דוד המלך כאדם כה תאוותן וטיפש והופכת את קודשי ישראל לטלנובלה זולה. בושה!