כמאה וחמישים בני אדם, מהם מפורסמים ומפורסמים פחות, מתחרים על פני 325 עמודי הספר הזה על מי יבטא בדרך הקולעת והנזעמת והנחרצת ביותר את שנאתו לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

ב-1984 של ג'ורג' אורוול יש דבר הנקרא "דקותיים השנאה" ("the two-minutes hate"). מדובר באירוע יומי המתקיים בכל משרד ומסגרת, בו מביעים המשתתפים תוך קריאות נאצה היסטריות את שנאתם לרב-הנבל, אויב המין האנושי, עמנואל גולדשטיין. אם יבוא יום ויחושו מארגני המחאות ברחוב קפלן שלהט צאן מרעיתם כבר לא מה שהיה וצריך ללבות מחדש את היצרים, אז כדאי להם לשקול אימוץ של "דקותיים השנאה" של אורוול תוך קריאה כל פעם של פרק מ"מר הפקרה". מעין תשליל של ספר תהילים לצורך תשליל של תפילת ישראל.

ועכשיו אזכיר כמה קטעים ומטבעות לשון שנראו לי מוצלחים במיוחד.

• הסופרת יהודית רותם כותבת על "קופות השרצים הכרוכות על גבו".

• איש הטלוויזיה קובי מידן מחבר בתים נוספים ל"האם השלישית" של נתן אלתרמן.

• גיא סלע, המזוהה כ"בוגר ישיבת הסדר וחבר ליכוד" מוסר אף הוא את תרומתו בשיר. שיר לא משהו אבל ראוי לשבח על המאמץ.

• ההיסטוריונית ענת ישראלי שולה "מנהרת העלבון והשנאה לשמאל שאותה חפרו נתניהו, משפחתו ועושי דברו..."

• הסופרת והיועצת הארגונית כנרת רוזנבלום מאפיינת את דרך התנהלות הממשלה כמו "המקבילה הרטורית של השלכת גמדים".

• שלמה בן עמי, מאדריכלי אוסלו, מתבטא בלשון שאיננה ציורית במיוחד אבל כמי שנושא באחריות חלקית על מספר הרוגים באותו סדר גודל כמו זה של השבעה באוקטובר, מגיע לבנאדם פרס ראשון על אירוניה.