צריך להודות לסילבי מאטון שלקחה על עצמה לנבור במסמכים ולעשות ככל שיכלה כדי להאיר לנו את פרשת חייו של רמברנדט ואן רייו מאז 1649 - תקופתו האחרונה כאמן מופת - שהותיר לאנושות יצירות כה מרשימות. כדאי לקרא ביוגרפיה על חייו של רמברנדט למשל בספר רמברנדט מאת גליידיס שמיט. אבל לא תמצאו רומן כל כך מרגש ואמיתי אודות הצייר הדגול כמו "אני, הזונה של רמברנדט". "הכל אמיתי כאן, דבר אינו בדוי",כותבת סילבי מאטון באחרית דבר. "אין כאן דבר בדוי, לא המשפטים, לא המרשמים, לא הריחות, לא עניין הארון והמראה... לא היצירות, לא טוב הלב. המסמכים הנוטריוניים, המכתבים והתמונות הם ההוכחות לכך." הרומן מכיל סיפור נוגע ללב של בחורה צעירה בשם הנדריקייה, ששאפה לעבור מהכפר, רווי פצועי המלחמה, ולחיות בעיר הגדולה. הייעוד שלה היה לחיות כמשרתת בביתו של רמברנדט. הנדריקייה היא בחורה טובת לב עם יראת אלוהים בליבה. היא מתאהבת באומן הדגול ועושה כל שביכולתה להחזיר עטרה ליושנה לאהובה זה. השניים הופכים לאוהבים בלב ובנפש. בבית כולם נזהרים לשמור על השקט, כולם יודעים שאסור להפריע לאמן כשהוא מצייר בסדנה שלו, או כשהוא אוכל ארוחות המובאות אליו במהלך היום. הנדריקייה ורמברנדט הם זוג אוהבים השותפים לטוב ולרע גם יחד. יחד הם מתמודדים עם אכזריות הכנסייה, שאינה מרפה מהנדריקייה וקובעת שהיא בעצם זונה. יחד הם מתמודדים עם השפל בקריירה, עם תלאות הזמן, ועם מגפת הדבר. לאורך כל הספר הנדריקייה משלבת סיפורים מהתנך, ומתפללת לאלוהים. הספר כתוב קטעים-קטעים, ומספק לקורא תמונה מלאה ומגוונת של החיים במאה השבע עשרה בהולנד. אלו תרופות ואמצעי ריפוי פרימיטיביים היו בנמצא. תיאור פגעי הטבע שגרמו למחלות. מצוקות המלחמות באותה תקופה. מקצת האמונות המקובלות. מבין יצירותיו המוכרות ביותר, ציור השמן הידוע בכינוי "משמר הלילה", הוא היצירה שלו בהא הידיעה. היא זיכתה את רמברנדט במוניטין עולמי, אז וכיום. בזמנו, רבים ציירו את המיליציה של קפטן קוך. גם רמברנדט. אבל רמברנדט היה הראשון שהציג את המיליציה באופן שונה - במקום ציור סטטי, בה כל חברי המיליציה יושבים או עומדים, ואפשר לראות את פני כולם, בציור השמן של רמברנדט, כולם נמצאים בתנועה. חלקם עומדים חלקם יושבים וחלק מהפנים מוסתרות או מוסתרות חלקית. בעייני זהו רומן יוצא דופן. וכאמור, הוא זכה לשבחים בשל הישירות והאמיתות שבו.

ללקק את האצבעות! כך הרגשתי במהלך קריאת ספרו של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים. האמת, כאשר שוקעים עמוק בספר כלשהו, הוא מצטייר כספר הטוב ביותר הודות למה שהקריאה בו עושה לנו. אבל ספרו של באר לא רק גורם לך לשקוע בו. כל עמוד חושף בפני הקורא בקיאות ברזי הניסוח, השפה, ביטויים מן המקורות, הומור ומילים ביידיש - כל אלה מוסיפים טון וגוון מקורי יצירתי ועשיר לחווית הקריאה. והעלילה כולה היא השתללשות עניינים שיכלו בהחלט להתרחש במציאות, עד לעמוד האחרון. הספר מכניס את הקורא לאווירה בלתי רגילה שתחילתה במותו והטסת גופתו של סופר בשם מילגרוים אלישע, שמת בפולין במפתיע. מכאן שולח אותך המחבר לכיוונים שונים המשתלבים זה בזה, החל בסיפור הלוויה, דרך המפגש עם האלמנה והבן וכלה בדרמה סנסציונית שיגרום לקורא לשאול עד לאן אפשר להגיע עם ירושה כמו זאת של מילגרוים. יופי של ספר, שפרט לרומן "חבלים" שכתב באר לפני עשרים שנה לערך, לא יצא לי לטעום מפרי עטו של חיים באר, עד שנפל לידי עותק של "בחזרה מעמק רפאים". אכן התמזל מזלי.

התרגום מעולה, הספר מרגש ומי שמחפש/ת ריגושים זה הספר בשבילו/ה. אני דרגתי אותו כספר בינוני. הרי הספר כן פותח צוהר למהלכים היסטוריים בתקופה שגרמניה נשלטה על ידי היטלר. מהלכים שאסור לעולם לשכוח אותם. במוקד הסיפור נמצאים אוצרות אומנות ויחסו המזלזל של היטלר לאומנות המודרנית, כולל ציוריו של קנדינסקי. השגעון של היטלר לאומנות נובע מכך שהוא נכשל בהגשמת שאיפתו להיות צייר אימפרסיוניסטי. הוא היה חסר כישרון ציור. כשהוא עלה לשלטון הוא רצה שגרמניה תתהדר בכתר של חברה תרבותית לעילא ולעילא. אחד השגעונות שלו היה תחום האומנות - ציור ופיסול. השגעון הסתכם בהקמת מוזיאונים להצגת אומנות ארית. וכדי להבליט את גדולתה של האמנות הארית הוא הציג לשם השוואה תערוכות של יצירות שכינה אותן "אומנות מנוונת", כלומר המודרנית. הוא הקצין מאוד בעמדתו וביקש להשמיד כל ציור ופיסול שלא התאימו לטעמו. הסופרת קלי ג'ונס הציבה לעצמה מטרה ברורה - להראות גם את הצד החיובי של שגעון הגזע הארי. להראות עד כמה הגרמנים עצמם (הלא-יהודים) סבלו מהרודן - הפירהר. מי פחות ומי יותר. שכן נכפה על רבים מהם למלא את דרישותיו של היטלר, ולא - דינם להישלח למחנות עבודה. אחת ה"קרבנות" של הרודן הייתה גיבורת הסיפור, שנודעה כמומחית לאומנות. היה עליה לעזור להיטלר. וכדי שההיסטוריה אכן תזכור אותה לטובה, מחברת הספר יצרה עלילה שממנה עולה שהמסירות של הגיבורה לאומנות עלתה על כל נטייה שלה לנצל הזדמנות זאת כדי לעשות לביתה. היא הייתה חפה מכל ניסיון להתעשר שלא באופן חוקי. את זה היה צריך להוכיח לאחר מלחמת העולם השנייה, בעולם שבו לכל ציור ובמיוחד ציור של קנדינסקי, יש מסמכים המעידים שהמחזיק בציור הוא בעליו החוקיים, מסמכים המעידים על ההיסטוריה של הציור מאז שנרכש מהאומן היוצר. הקורא נחשף לסיפור על אישה ארית ששיתפה פעולה עם היטלר (לכאורה). מסתבר כי למרות שהייתה ארית, ולמרות שהיא פעלה למען היטלר ושירתה אותו בנאמנות רבה, למרות ששיתפה בעצם פעולה עם הפירהר המאוס, הסיפור מראה שהיא היתה צדיקה. שהיו גם ארים-צדיקים והיא הייתה אחת מהם. לדעתי, כל יתר הדברים שמובאים ברומן הם בגדר רומן למשרתות וחבל.

חסרת תקנה, מאת שרה גודמן קונפינו. תרגמה מאנגלית, רחל פן. 2025. פן הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. בעמוד הראשון כתוב: מוקדש לסבתא שלי. אם אכן זאת הקדשה של קונפינו לסבתה, אינני בטוחה. אבל זוהי הקדשה המעוררת חום ואהבה של קונפינו למי שמככבת לאורך העלילה כאוולין, סבתה בת השמונים ותשע של ג'נה. אוולין, שזכתה לכינוי "חסרת תקנה". במה זכתה סבתה אוולין להיקרא כך? יש המפתחים ציפיות וממהרים להשיג ספר כיוון שמשהו בו מושך אותם. ויש הניגשים ישר לעניין. אני קוראת עמוד או שניים, אם הכתיבה נראית לי, ואם הדמויות מעניינות אותי, אני ממשיכה בקריאה. כך קרה כאשר בחרתי לקרא את "חסרת תקנה", מאת שרה גודמן קונפינו. למי שקורא חוות דעת זאת אני מייעצת לא לצפות ליותר מדי. מדובר בשרשרת אנקדוטות במהלך מסע הרפתקאות. מסע מביתה של אוולין, הסבתה, במכוניתה הענתיקה. הכיוון ידוע, אבל הסיבות למסע נותרות בגדר תעלומה. וכל אותה עת הקורא תוהה באשר למטרת הנסיעה. מה זוממת סבתה אוולין, מה טמון בעברה העלום? מאז שהתאהבה נואשות בגיל העשרה בבחור ממוצא פורטוגזי בשם טוני. ומה לא תקין בקשר הזה? בימים ההם, משפחות יהודיות שמרו על טוהר יהדותן. הוריה של אוולין הקפידו מאוד וכאשר עלה הנושא, הם התנגדו בכל תוקף לשידוך של בתם היהודיה לחתן פורטוגזי. אבל האהבה יקדה בלב בני הזוג הצעיר ומאומה לא הועיל להטות את האיסור על שידוך בין השניים לטובת אוולין וטוני. אילו בכך הסיפור דמוי רומיאו ויוליה היה מתמצה, ניחא. אבל השתלשלות העניינים מתקדמת במרץ, וסוחפת את הקורא. הספר קריא ומרתק, קשה להניח אותו מהיד. יש אינסוף אפיזודות השזורות זו בזו. מדוע הנכדה, ג'נה, מצטרפת לסבתה המצחיקה, ביוזמתה של הסבתה. כמה שלא תנסו לנחש מהו העוקץ, לא תצליחו לפצח את התעלומה. אני ממליצה על הספר, לכל אלו שיוצאים לחופשות רומנטיות על שפת הים. הקריאה מהנה ואינה דורשת כל מאמץ. להיפך, היא זורמת והקורא זורם יחד איתה. אבל בשורה התחתונה הספר מעניין, ולא יותר מכך. כמובן, גם הרומנטיקה מככבת, ובגדול. 4+

חסרת תקנה, מאת שרה גודמן קונפינו. תרגמה מאנגלית, רחל פן. 2025. פן הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. בעמוד הראשון כתוב: מוקדש לסבתא שלי. אם אכן זאת הקדשה של קונפינו לסבתה, אינני בטוחה. אבל זוהי הקדשה המעוררת חום ואהבה של קונפינו למי שמככבת לאורך העלילה כאוולין, סבתה בת השמונים ותשע של ג'נה. אוולין, שזכתה לכינוי "חסרת תקנה". במה זכתה סבתה אוולין להיקרא כך? יש המפתחים ציפיות וממהרים להשיג ספר כיוון שמשהו בו מושך אותם. ויש הניגשים ישר לעניין. אני קוראת עמוד או שניים, אם הכתיבה נראית לי, ואם הדמויות מעניינות אותי, אני ממשיכה בקריאה. כך קרה כאשר בחרתי לקרא את "חסרת תקנה", מאת שרה גודמן קונפינו. למי שקורא חוות דעת זאת אני מייעצת לא לצפות ליותר מדי. מדובר בשרשרת אנקדוטות במהלך מסע הרפתקאות. מסע מביתה של אוולין, הסבתה, במכוניתה הענתיקה. הכיוון ידוע, אבל הסיבות למסע נותרות בגדר תעלומה. וכל אותה עת הקורא תוהה באשר למטרת הנסיעה. מה זוממת סבתה אוולין, מה טמון בעברה העלום? מאז שהתאהבה נואשות בגיל העשרה בבחור ממוצא פורטוגזי בשם טוני. ומה לא תקין בקשר הזה? בימים ההם, משפחות יהודיות שמרו על טוהר יהדותן. הוריה של אוולין הקפידו מאוד וכאשר עלה הנושא, הם התנגדו בכל תוקף לשידוך של בתם היהודיה לחתן פורטוגזי. אבל האהבה יקדה בלב בני הזוג הצעיר ומאומה לא הועיל להטות את האיסור על שידוך בין השניים לטובת אוולין וטוני. אילו בכך הסיפור דמוי רומיאו ויוליה היה מתמצה, ניחא. אבל השתלשלות העניינים מתקדמת במרץ, וסוחפת את הקורא. הספר קריא ומרתק, קשה להניח אותו מהיד. יש אינסוף אפיזודות השזורות זו בזו. מדוע הנכדה, ג'נה, מצטרפת לסבתה המצחיקה, ביוזמתה של הסבתה. כמה שלא תנסו לנחש מהו העוקץ, לא תצליחו לפצח את התעלומה. אני ממליצה על הספר, לכל אלו שיוצאים לחופשות רומנטיות על שפת הים. הקריאה מהנה ואינה דורשת כל מאמץ. להיפך, היא זורמת והקורא זורם יחד איתה. אבל בשורה התחתונה הספר מעניין, ולא יותר מכך. כמובן, גם הרומנטיקה מככבת, ובגדול. 4+

חסרת תקנה, מאת שרה גודמן קונפינו. תרגמה מאנגלית, רחל פן. 2025. פן הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. בעמוד הראשון כתוב: מוקדש לסבתא שלי. אם אכן זאת הקדשה של קונפינו לסבתה, אינני בטוחה. אבל זוהי הקדשה המעוררת חום ואהבה של קונפינו למי שמככבת לאורך העלילה כאוולין, סבתה בת השמונים ותשע של ג'נה. אוולין, שזכתה לכינוי "חסרת תקנה". במה זכתה סבתה אוולין להיקרא כך? יש המפתחים ציפיות וממהרים להשיג ספר כיוון שמשהו בו מושך אותם. ויש הניגשים ישר לעניין. אני קוראת עמוד או שניים, אם הכתיבה נראית לי, ואם הדמויות מעניינות אותי, אני ממשיכה בקריאה. כך קרה כאשר בחרתי לקרא את "חסרת תקנה", מאת שרה גודמן קונפינו. למי שקורא חוות דעת זאת אני מייעצת לא לצפות ליותר מדי. מדובר בשרשרת אנקדוטות במהלך מסע הרפתקאות. מסע מביתה של אוולין, הסבתה, במכוניתה הענתיקה. הכיוון ידוע, אבל הסיבות למסע נותרות בגדר תעלומה. וכל אותה עת הקורא תוהה באשר למטרת הנסיעה. מה זוממת סבתה אוולין, מה טמון בעברה העלום? מאז שהתאהבה נואשות בגיל העשרה בבחור ממוצא פורטוגזי בשם טוני. ומה לא תקין בקשר הזה? בימים ההם, משפחות יהודיות שמרו על טוהר יהדותן. הוריה של אוולין הקפידו מאוד וכאשר עלה הנושא, הם התנגדו בכל תוקף לשידוך של בתם היהודיה לחתן פורטוגזי. אבל האהבה יקדה בלב בני הזוג הצעיר ומאומה לא הועיל להטות את האיסור על שידוך בין השניים לטובת אוולין וטוני. אילו בכך הסיפור דמוי רומיאו ויוליה היה מתמצה, ניחא. אבל השתלשלות העניינים מתקדמת במרץ, וסוחפת את הקורא. הספר קריא ומרתק, קשה להניח אותו מהיד. יש אינסוף אפיזודות השזורות זו בזו. מדוע הנכדה, ג'נה, מצטרפת לסבתה המצחיקה, ביוזמתה של הסבתה. כמה שלא תנסו לנחש מהו העוקץ, לא תצליחו לפצח את התעלומה. אני ממליצה על הספר, לכל אלו שיוצאים לחופשות רומנטיות על שפת הים. הקריאה מהנה ואינה דורשת כל מאמץ. להיפך, היא זורמת והקורא זורם יחד איתה. אבל בשורה התחתונה הספר מעניין, ולא יותר מכך. כמובן, גם הרומנטיקה מככבת, ובגדול. 4+