תמיד אמרו שבספרים של גרוסמן, הנך נילקח לעולם אחר, עולם תחתון משהו, עד שלא קראתי את ''שתהיי לי הסכין'' לא הבנתי עד כמה הוא תחתון. ולא, לא מהמובן הרע של המילה, נהנתי מכל רגע. ללא ספק הספר הזה מכושף גרוסמן בכתיבתו האפילה, מצליח להפשיט את דמויותיו בצורה מצמררת, דמויותיו עמוקות חופשיות ובעיקר ערומות, מפחיד לקרוא כך על כל אבל כל נפתולי הנפש, בספר זה גיליתי את נפלאות העברית, הספר נכתב בשפה עשירה וקולחת, אי אפשר להפסיק. ובאמת שניסיתי לפעמים אתה מגיע בספר למקומות אפלים מדיי, אבל כמו שכבר ציינתי, הספר בלתי ניתן להפסקה. איי ''"נעמת לי מאוד, וגם הכאבת לי מאוד. לא ידעתי בחיי נועם וכאב כאלה, ומעורבבים כל כך". תודה לך, דוד גרוסמן.

סיפור על הרבה חושך ומעט אהבה. מצד אחד ללא ספק זהו אחד הספרים המרתקים אשר נכתבו (ונכון שאין לו קו עלילה..) מצד שני לקח לי זמן רב מאוד לקרוא אותו. סיפור מבוא לכ''כ הרבה דבריםבעיקר מבוא לעמוס עוז אך לא רק. קל מאוד להבין דרך הספר דרך עיניו הבוגרות של הילד עמוס קלוזנר, להבין את ירושלים של קום המדינה, להבין את התנועה הקיבוצית בשנות ראשיתה של המדינה, זהו ספר לדרכו של עמוס עוז מעין חלון לתוך חייו ספר אשר מוסיף נפח לכל ספריו של עוז. דרך חייו של עמוס עוז מתוארים בספר בצורה מושלמת אירועים ודמויות אשר קרו במהלך חייו, (כ''ט בנובמבר אשר מתואר בספר-פסגת הספרות העברית) גם תיאור דמויות כגון בן גוריון ומנחם בגין לא ניתן למצוא בשום מקור ספרותי אחר. ללא ספק זוהי יצירת חייו של עמוס עוז, הספר שכל סופר היה רוצה לכתוב.

אקדים ואומר שאת הספר הזה היה לי קשה לקחת ולקרוא, גם הוצאתו המעט חובבנית, גם חוסר יחצ'נות לספר הזה (ועד שבכלל שמעתי עליו, ובכלל זה לא ממש ספר במובן הקלאסי של המילה. למרות כל אלה, שהגיע הספר לידי, גיליתי כמה הוא מרתק וכמה חבל שהוא לא יצא בהוצאה יותר מסודרת, שהיתה מפרסמת אותו בצורה ראויה יותר.. ולספר, חגי סגל עושה בספר סקירה היסטורית על כל התנגשויות היהודים ביהודים בתקופת טרום הקמת המדינה, חשוב לציין שזה נעשה בצורה נעימה וחלקה דרך סיפור אחיינו של סגל, ידידה סגל שנחטף (ואולי אף נרצח) בידי ההגנה, בנוסף מגולל הספר את תולדות האצ''ל בחיפה בימים שלפני הקמת המדינה. בקיצור,ספר היסטורי מרתק בצורת סיפור נעים ומעניין... (חשוב מאוד, ובכלל יש בספר מוסר השכל לימינו...)

תמיד אמרו שבספרים של גרוסמן, הנך נילקח לעולם אחר, עולם תחתון משהו, עד שלא קראתי את ''שתהיי לי הסכין'' לא הבנתי עד כמה הוא תחתון. ולא, לא מהמובן הרע של המילה, נהנתי מכל רגע. ללא ספק הספר הזה מכושף גרוסמן בכתיבתו האפילה, מצליח להפשיט את דמויותיו בצורה מצמררת, דמויותיו עמוקות חופשיות ובעיקר ערומות, מפחיד לקרוא כך על כל אבל כל נפתולי הנפש, בספר זה גיליתי את נפלאות העברית, הספר נכתב בשפה עשירה וקולחת, אי אפשר להפסיק. ובאמת שניסיתי לפעמים אתה מגיע בספר למקומות אפלים מדיי, אבל כמו שכבר ציינתי, הספר בלתי ניתן להפסקה. איי ''"נעמת לי מאוד, וגם הכאבת לי מאוד. לא ידעתי בחיי נועם וכאב כאלה, ומעורבבים כל כך". תודה לך, דוד גרוסמן.

וואו, אין דברים כאלה, ללא ספק אחד הטובים של אתגר קרת, לא עזבתי את הספר עד הסיפור האחרון. קרת שוזר את הגאנות שלו בכל סיפור וסיפור, שעשוי פשוט בצורה מושלמת. הסיפורים קצרצרים, אך בזכות גאונותו של קרת גם בשתי עמודים אתה מצליח לכאוב עם הדמות, לחשוב כמו הדמות, ובכלל אחרי קריאת הספר אתה מוצא את עצמך חושב כמו קרת. ללא ספק קרת במיטבו!

וואו, אין דברים כאלה, ללא ספק אחד הטובים של אתגר קרת, לא עזבתי את הספר עד הסיפור האחרון. קרת שוזר את הגאנות שלו בכל סיפור וסיפור, שעשוי פשוט בצורה מושלמת. הסיפורים קצרצרים, אך בזכות גאונותו של קרת גם בשתי עמודים אתה מצליח לכאוב עם הדמות, לחשוב כמו הדמות, ובכלל אחרי קריאת הספר אתה מוצא את עצמך חושב כמו קרת. ללא ספק קרת במיטבו!