כשהיה לי עוד זמן לשחק במחשב המשחקים האהובים עלי היו משחקי תפקידים. אתה בונה לעצמך דמות (בד"כ שמתאימה לימי הביניים) בוחר לה משלח-יד ומוביל אותה ברחבי עולם דמיוני כל שהוא למשימות שעליה לבצע. עד היום אני קורא את ז'אנר הספרים המקביל הלא הם סיפרי הפנטזיה. ותמיד לא משנה מתי בחרתי לדמותי את משלח-היד של הנוכל או פגשתי את הדמות בספר. תמיד דמיינתי אותו כיותר מגנב פשוט. יותר כדמות חלקלק וערמומית אשר תמיד נמצאת צעד אחד לפני כולם. מעשי הנוכלות שהוא מבצע הם הרבה יותר מכיוס פשוט (אף כי לרוב גם הם שזורים פה ושם) ויותר דומים לאומנות. היכולת להקסים אנשים בחלקות לשונו או יכולתו לעטות וליפשוט דמויות בד בבד עם הומור מושחז תמיד הילכו עלי קסם. זו הסיבה שהדמות האהובה עלי בסדרת הספרים הבלגריאד/ מלוריאן היא כמובן הנסיך חלדאר, או משי ככינויו העממי. זו הסיבה מדוע אני חושב שסדרת הספרים המכונה "הטאמולי" היא סדרת חיקוי מאכזבת מאוד של דיוויד אדינגס (והגנב "חאלאד" הוא בושה למקצוע). וזו הסיבה שהספר הזה הוא ללא ספק הספר שפורש בצורה הטובה ביותר את דמותו של הנוכל "האידאלי" בעיני. לוק לאמורה הוא חכם כמו שד, חלקלק יותר מצלופח ומשרה קסם יותר ממרלין הארור בכבודו ובעצמו. ובנוסף הוא מפיל בחכתו רק את האצולה, כסימן לאקסלוסיביות שלו. אך הנוכלים האלה הם הרבה יותר מזה, פעמים רבות הם מסתירים בתוכם לב נאמן לחברים, ובסופו של דבר הם יעשו את הדבר הנכון בין אם זה לעזור לחבר או להציל אנשים חפים מפשע. בהחלט לוק לאמורה במיטבו. מעבר לכך, ההוצאה לאור האמריקאית שאת הגרסא שלה קראתי, עשתה לספר כריכה יפיפיה עם תקציר בהחלט מניח את הדעת. סקוט לינץ' כותב בעט מושחז וכתיבתו מלאה בהומור חד כתער שבהחלט גרם לי לצחוק כמה וכמה פעמים במהלך הספר. אין ספק שהספר מקבל ממני 4.5/5 תולעים

"מהי הסנונית המוזרה הזאת שנדדה למחוזותינו?" שאלתי את עצמי כאשר ראיתי את הספר הזה, התקציר לא גילה לי כלום ובהחלטה של רגע החלטתי לקחת אותו בזכות המבצע 1+1 של הצומת החביבה עלי. כמו הדודו, הציפור שנכחדה הרבה לפני ההיסטוריה המתועדת, גם הספר הזה הוא בבחינת עוף יחודי. וכי סטיבן קינג הוא סופר של סיפורים קצרים?! סטיבן קינג מעיד על עצמו בהקדמה המעניינת אם כי הטרחנית מעט, שהוא כתב את הסיפורים הללו בלא להביט עליהם לאחר מכן ולו מבט נוסף קטן. האמת היא שכל הנאתי מהספר נבעה משני סיפורי בלבד, "נ'" ו-"הניו-יורק טיימס במחיר מבצע" שני הסיפורים הללו הם משוש הספר, שני ורדים בודדים בשדה חוחים רחב יריעה. הספר עצמו אומנם לא קרוב אפילו לעבור את דרישות הסף לרשימת הקריאה האקסלוסיבית שלי אבל שני הסיפורים האלו בהחלט כן. אם כך, הספר שוקע ושני הסיפורים בשיא הזריחה המאירה, שלמדנו לצפות מסופר כסטיבן קינג. עיצוב הכריכה אלגנטי, התרגום קלאסי והתקציר בכי. בקיצור, 3 תולעים לשני הסיפורים, 0.5 תולעת לכריכה, והמלצתי היא לכל התולעים, לפעמים כדאי לקנות ספר שלם רק בישביל 30 עמודים.

מרכיבים: 1/2 קילו בדיחות לעוסות מקריירה של חצי בדרן. 1/4 קילו בדיחות מקריירה של אחד שחושב שהוא בדרן. 3 כפות של של צילומים משעשעים בגרוש. ושוב. ושוב. ושוב. 1 וחצי כוס של משחק שלטים לדלת שלא הצחיק בפעם הראשונה. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. לערבב הכל ולהכניס לתנור של הוצאת משכל למשך חצי שעה בחום של 180 מעלות. למען השם, זה אחד הניסיונות הכי מגוחכים לספר שניסה איזה שהוא בדרן להוציא אי פעם! ואני לא מדבר רק על החזרות המתישות על הבדיחה המטומטמת של הישראלי והיהודי שמצולמים בכל מיני מקומות או החזרה המגוחכת על כל הבדיחות האלה שהעלו גרה כבר כשהם סיפרו אותם בפעם הראשונה. אני מדבר בעיקר על כך שהספר הזה פשוט צועק "עשו אותי בחצי שעה, אחרי הרבה אלכהול ובאמצע הלילה"

מרכיבים: 1/2 קילו בדיחות לעוסות מקריירה של חצי בדרן. 1/4 קילו בדיחות מקריירה של אחד שחושב שהוא בדרן. 3 כפות של של צילומים משעשעים בגרוש. ושוב. ושוב. ושוב. 1 וחצי כוס של משחק שלטים לדלת שלא הצחיק בפעם הראשונה. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. לערבב הכל ולהכניס לתנור של הוצאת משכל למשך חצי שעה בחום של 180 מעלות. למען השם, זה אחד הניסיונות הכי מגוחכים לספר שניסה איזה שהוא בדרן להוציא אי פעם! ואני לא מדבר רק על החזרות המתישות על הבדיחה המטומטמת של הישראלי והיהודי שמצולמים בכל מיני מקומות או החזרה המגוחכת על כל הבדיחות האלה שהעלו גרה כבר כשהם סיפרו אותם בפעם הראשונה. אני מדבר בעיקר על כך שהספר הזה פשוט צועק "עשו אותי בחצי שעה, אחרי הרבה אלכהול ובאמצע הלילה"

למא?דר סופרת הרומנים לבני הנעורים ליאת רוטנר הביאה לאור בשנת 2010 הבאה עלינו לטובה את הארי פוטר הישראלי. הספר מאלאדר בהוצאת משכל (חמד + ידיעות אחרונות) דומה באופן כמעט משעמם לסדרת הארי פוטר,שאני לא מפסיק להודות שהסתיימה. העולם של הארי פוטר הינו שמיכת טלאים מתפוררת של אגדות עם ומיתוסים מחוברים באופן צולע. ואילו העולם של מאלאדר הוא עולם בו מאוחדים באופן רופף למדי סיפורי תנ"ך ואגדות חז"ל. ניסיון אמיץ אך דורש השקעה הרבה יותר גדולה ממה שניתן לספר. הגיבור של הספר הינו תום נער הנמצא במוסד לנערים קשי גורל, אין הורים, הורים לא בקשר, נזרקו מהבית וכדו'. הארי פוטר גם הוא נער יתום המגיע ממקום שבו הוא לא אהוב. הארי פוטר נמצא במסע לחפש את ההורקרוקסים במטרה להשמיד את הרוע. ותום וחבריו איזה פלא במסע למצוא את הקמיעות כדי להשמיד את הרוע. אבל לא הכל שחור, השפה ראויה לקהל היעד, האגדות חז"ל בכל זאת משעשעות. בסופו של דבר ליאת רוטנר היא סופרת בעלת פוטנציאל בתחילת דרכה, ספרה הראשון היה ספר מעל הממוצע של הספרות הישראלית העכשווית. מן הסתם לא ידעתם את זה אבל ליאת רוטנר השתמשה בשם המשפחה של החברה שלה, שרה פלקסברג, בשביל אחד הדמויות "הרעות" בסיפור. בכל אופן 2.5/5 תולעים

טיגאנה דווין הינו זמר בחסד הנקלע לסיפור אהבת מולדת ופטריוטיות המתרחש בעולם דמיוני באזור הקרוי חצי הכף. בדומה לגיבור הספר גם הסופר ניסה ליצור מוזיקה, למרבה הצער הוא הצליח. הספר טיגאנה מאת גאי גבריאל קיי בהוצאת אופוס יותר מאשר סיפור הרפתקאות הוא לחן קלאסי הכתוב במילים, ופה טמון מפלתו. המוזיקה הקלאסית היא סוג אומנות הדורש זמן, המנגינה מתחילה בדרך כלל איטית ופשוטה וככל שמתקדמים ביצירה המנגינה הופכת עשירה יותר, מורכבת יותר, התווים שמתווספים תמיד עושים זאת בשקט ובצורה חלקה. לקראת אמצע היצירה יש את השיא, הקטע המורכב ביותר והעשיר ביותר ומרגע זה ועד לסוף היצירה היא הופכת נינוחה יותר ופשוטה יותר. הסיפור מתחיל בפשטות דמות אחת עם קו עלילה פשוט ולאט לאט ככל שמתקדמים נוספים לנו דמויות מורכבות יותר עם עלילות מורכבות יותר השוזרות בתוכם את הדמויות הקודמות לקראת אמצע הספר יש את שיאו של הספר המראה לנו כיצד כל הדמיות נשזרות ביחד ואז מגיע הסיום שבו לאט לאט כל קווי העלילה מסתיימים ובאפילוג קו העלילה הראשון שראינו זה המדבר על דווין מגיע לסיומו, וכך אנו הופכים את הכריכה האחורית של הספר על גבי מילות הדף האחרון בתחושת הסיפוק שסיימנו את הספר ובחמש דקות הבאות אנחנו שוכחים שקראנו אותו. הספר מתחילתו ועד סופו שומר על קצב ארכאי אחיד, ההתקדמות איטית ולא מלהיבה, ואחד משלושת המקרים היחידים בהם חשתי התלהבות היה בכלל כי קישרתי בין הספר הזה לספר אחר מפרי עטו של הסופר. ובכל זאת הספר מקבל ממני ציון גבוה באופן משמעותי ממה שהייתי נותן בדרך כלל, בגלל השפה הראויה והעושר הלשוני ומשום שבאופן כללי אני תמיד אוהב להגיד שאי אפשר לטעות יותר מידי כשקונים את גאי גבריאל קיי 3.5/5 תולעים